את אלכס אפשטיין פגשתי על המדף של השיריונר, כשחיפשתי משהו לקרוא וקטפתי ספר דק בשם "לכחול אין דרום" (יהיה ממש מצחיק, אבל לא מפתיע, לגלות בסופו של דבר שאני קניתי לו אותו...).
זו היתה תגלית נפלאה. לאלכס אפשטיין יש יכולת מופלאה לתמצת סיפור שלם לכמה שורות, לפעמים משפט אחד.
סיימתי את הספר ומייד הצעתי לו חברות.
לסופר, לא לספר.
בפייסבוק.
ותוגמלתי לא הרבה זמן אחר כך, כשספר הסיפורים החדש שלו "לקסם הבא אזדקק לכנפיים" פורסם בפורמט של אלבום תמונות בפייסבוק. 88 פנינים, שקראתי לאט לאט, כל פעם סיפור או שניים. תענוג.
ברגע שקראתי את הסיפור שנתן לפוסט הזה את הכותרת שלו, ידעתי שהוא יהפוך יום אחד לדף באלבום.
האדם המצלם - זו אני. המצלמה הולכת איתי (כמעט) לכל מקום, ואני מנסה ללא הרף ללכוד את הרגע, את הזיכרון, את התחושה. ייאמר לזכותם של בני ביתי שהם (כמעט) לא בורחים כשהמצלמה נכנסת לפעולה... אבל לפעמים הם צוחקים עלי (-:
זה מה שקרה בפיקניק פסח, כשרציתי לצלם את הנסיכה שנשענה על הכתף של השיריונר. היא כמובן זזה בשנייה הלא מתאימה, וכשביקשתי שישחזרו את הרגע ההוא, השיריונר עשה הצגה שלמה של "בואי נעשה כאילו אני מראה לך משהו ממש חשוב בטלפון שלי..."
יצאו מזה תמונות חמודות, ודף כפול לאלבום.
ולפני שאני מראה את התמונות, הנה הטקסט המלא של הומופוטוגרפיקוס:
האדם המצלם מבקש לשכוח לרגע שהעולם (כלומר הוא, קרובי משפחתו, חתולי רחוב הישנים על מנועי המכוניות, עצים בשלכת, שיניים תותבות בכוס, כריכות של כל כרכי אנציקלופדיית בריטניקה עם הערות שוליים בכתב יד לא קריא של בורחס, עשן סיגריות נובלס, הירח שמצריך זום שאין לרובנו, הסוגריים האלה, אריות שמסרבים להישיר מבט מתוך הכלוב, פסלים של גיבורים ששמם כבר נשכח, עננים הדומים במקרה או שלא במקרה לספינות חלל, את, הדלת של הבית הזה עם הפעמון המקולקל, קרביים של פסנתר, אופנועים עם סירה, ערימת גפרורים, מחוג שעון קוקייה שלא זז, סכין וקליפת תפוח, כל אלה ודברים אחרים שאנו מכנים אהבה, זיכרון, דמיון) ממשיך להתקרב אל קצו.
את קובץ הסיפורים הדיגיטלי תוכלו למצוא כאן, ואם אתם מעדיפים ספר אמיתי, הספר יצא לא מזמן בהוצאת "כרמל" ומכיל סיפורים נוספים על אלו שבקובץ הדיגיטלי. ואם תשאלו את אלכס אפשטין, הוא כנראה יאמר לכם שהוא מעדיף שתקנו את הספר באחת מחנויות הספרים הקטנות והעצמאיות ולא אצל אחת משתי הענקיות. תחשבו על זה.
הצילומים לא יצאו לי משהו, אבל אמצע הלילה עכשיו אז אני מעדיפה להשתמש במה שיש.
הדפים המלאים, פעם בגרסה עם פלאש שנותנת את הצבעים הטבעיים של העיצוב אבל מסנוורת את התמונות, ופעם בגרסה נטולת פלאש וקצת כהה:
וקצת תקריבים:
שתהיה לכם שבת נהדרת
מהמשוגעת עם המצלמה...
ועוד דבר קטן -
בשבת הבאה,
28.4, קרן המקסימה ממניירות תקיים אצלי בחנות סדנת קופיק למתחילים. הסדנה מתאימה לבני נוער מגיל שמונה, ויש גם מחיר מיוחד להורה וילד, אז אם מתאים לכם להיות ספונטניים - צרו איתה קשר [email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
