אחרי בנות הסדנא אני עוקבת כבר הרבה שנים, נהנית מהרעיונות ומהפיות שלהן, וגם גאה למכור את המוצרים שלהן.
לפני כמה חודשים, הצטערתי לשמוע כשהן הודיעו על סגירת החנות החמודה שלהן בשוק הפשפשים, אבל הן הבטיחו שיקרו דברים, אז חיכיתי בסבלנות...
בשבוע שעבר, כשהתמונה הזו התפרסמה הפייסבוק שלהן, היה לי ברור שאני רוצה לקחת חלק:
אז שלחתי מייל, וקיבלתי תשובה וחיכיתי בסבלנות עד שהמעטפה נחתה אצלי בתיבה
ובתוכה, כמו בתוך קן, ילד ישן...אופס... התבלבלתי בשיר...פייה ישנה, עם הוראות הפעלה, מדבקה משמחת וזוג כנפיים:
אז מי תהיה הפייה שלי?
הגיוני היה לחשוב שאלך על פייה שימושית. סוג של דיוקן עצמי...
אבל כבר כמה שנים אני מתלבטת איך בעצם נראית פייה שימושית.
כל פורים אני מתלבטת ומנסה לחשוב על תחפושת שתתאים לפייה שימושית ובסוף מוותרת...
ואחרי שנים שהתלבטתי איזו חותמת לעשות לעצמי (יש מקופלת בקהל?), בסוף הלכתי על איור של פייה קוראת ספר, מה שמתאים לי לגמרי, אבל שימושי???
אז במקום זה החלטתי ללכת על מה שלא פחות קרוב ללבי, הדברים הקטנים והטובים שבחיים.
מי לא היה רוצה שתשב לו על הכתף פייה קטנה (ויפה) שתעזור לו למצוא את הדברים הקטנים והטובים בחיים?
וזה הרי מה שאני מנסה לעשות כאן בבלוג, בשולי הפוסטים.
אז מי תהיה הפייה שלי החלטתי.
ואיך היא תראה?
למרות מגבלת הגודל החלטתי ללכת על מיקסד מדיה.
קצת משוגע ליישם את זה בגודל הזה (משהו כמו ארבעה ס"מ בגובה...), אבל מצד שני היא פיית הדברים הקטנים, לא? אז שווה להתאמץ...
התחלתי מלצבוע אותה בצבעים אקריליים:
ואז התחלתי להשתולל.
מדבקות מתגרדות, שבלונות, נקודות עם הצד השני של המכחול, משחת עיצוב ועוד מדבקות מתגרדות, בלינג לפרח שבשערות ועוד מדבקות מתגרדות. ותיקוני צבע בכל פעם שהמדבקות המתגרדות פשוט גרדו את הצבע מעל הפייה...
החלטתי לא להשתמש בכנפיים שהגיעו עם הפייה, כי ברור שלפייה שלי צריכות להיות כנפיים שקופות ומתנצנצות.. אז גזרתי כנפיים מדקף מדוגם, ואחרי ניסיון כושל אחד לנצנץ, את זוג הכנפיים השני כבר ציפיתי בגיליון של דבק דו צדדי, אליו הצמדתי את הנצנצים. את הכנפיים הצמדתי לגוף עם סיכה מתפצלת בצורת לב והפייה מוכנה לצאת לעולם ולאסוף דברים קטנים וטובים:
תרשמו לדף הפייסבוק של הסדנא ותוכלו לעקוב אחרי כל 101 הפיות...
_________________________
משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלו...
שונאת לסדר ניירת.
שונאת.
אבל היום, כשסידרתי את הניירת בחנות, מצאתי את שתי הפתקאות האלו, שהולכות איתי כבר דרך ארוכה (היו מפוזרות לי במזוודה בנסיעה לחו"ל לפני איזה ארבע שנים) והכל נהיה יותר טוב...