הייתי באמצע יום לימודים, אבל תוך כדי שלחתי מייל והצעתי להכין אלבומים ברכות עבור הבנות.
זה היה סביב "יום המעשים הטובים" ולמרות שהקונספט של יום המעשים עצמו בעייתי בעיני, הרי שעם עשיית מעשים טובים אין לי שום בעיה...
אז אחרי שקיבלתי אישור שהרעיון טוב, ואת שמות הבנות (שש בסופו של דבר, ולא שבע), ישבתי לעבודה.
האלבומים בנויים על בסיס שאריות דופלקס וגודל הדפים בהם הוא 15*19. בכל אלבום יש שמונה כפולות שמיועדות לכתיבת ברכות, וכמובן כריכות - קדמית ואחורית, וכל אחד מהאלבומים הוא בצבע אחר - היו שניים סגולים, שניים ורודים ושניים צהובים-כתומים.
כמובן שלא צילמתי את כל הכפולות, אבל הנה תמונה קבוצתית של האלבומים וכמה מהכפולות הפנימיות, לטובת מי שמחפשים רעיונות לספרי אורחים:
האלבומים נמסרו במסירה אישית יום לפני האירוע והתקבלו בשמחה גדולה, ולי היה (ועדיין) כיף שיכולתי לתת יד ופיסה קטנה מהלב לשש הבנות החוגגות.
ורק כמה ימים אחרי, כשראיתי את הפוסט בפייסבוק של יפית כחלון מ"חלום ילדות", שגם היא לקחה חלק בנדיבות, התחילו לעלות בי הרהורי כפירה...
יפית פירסמה את מכתב התודה שקיבלה משרון המדריכה ובו רשימת כל מי שלקח חלק ותרם בנדיבות עצומה ורבה:
וזה באמת מחמם את הלב להיות חלק מזה, אבל מצד שני אני לא יכולה לחשוב על כל אותם ילדים שאין להם שרון שכזו שתארגן, ושתגיע לאורלי וגיא, והצורך שלהם לא מקבל תהודה שכזו. ואני לא יכולה שלא לתהות אם כל הנדיבות העצומה הזו לא יכלה להתחלק על יותר ילדות (וילדים).
סתם תהייה, אין לי תשובות.
רק איחול - שתמיד נוכל לתת בלב שמח.
__________________________
משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלו (-:
אתמול פירגנתי לעצמי חופש ונסעתי למקום שבו, כמו במנהרת זמן, אני מייד הופכת בחזרה לתיכוניסטית - כנס עולמות.
שמעתי ארבע הרצאות מצויינות, השתתפתי בסדר החובבים הקהילתי, פגשתי את לאה (ועזרתי לה להאריך את רשימת ה MUST READ שלה), צחקתי המון במופע האינטראקטיבי "המסע אל הר החורבן האפל (של האבדון!) ואפילו אכלתי המבורגר עם הפרופסור, שממש זכר מתי יש לי חור בלו"ז...
היה ממש ממש כיף!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
