קסם שימושי

יש לי הרגשה שביום ראשון בבוקר השאלה שבכותרת הפוסט תהדהד שוב ושוב במסדרונות רמב"ם ואני חוששת שתגיע למסה קריטית ולפיצוץ. ביום חמישי הלחץ שלנו להתחלת ההקרנות שמסתמנות כרגע כפיתרון היחיד (בליווי כימו שיינתן בו זמנית) גרם לנתנאלה לפרסם סטטוס שמחפש קשרים למכון ההקרנות ברמב"ם ומאותו רגע הוצפנו בפניות ובבקשות לקבל את הפרטים שלי ונוצרו הרבה הרבה קשרים ונסיונות של רצון טוב. אין לי ספק שאם יש איזושהי דרך אנושית לקצר את ההמתנה ולו במעט - זה יקרה.

אני חייבת לציין שכל סטטוס כזה (וגם כל פוסט לצורך העניין) גוררים המון המון תגובות - עם עצות, שמות המלצות, איחולים ורצון טוב. אני הכי אסירת תודה שאפשר, אבל גם מוצפת. לא רק שאני לא יכולה להגיב לכולם, אני אפילו לא מסוגלת לקרוא את כל הרעיונות והקישורים ששולחים לי. רק לשם דוגמה - בפוסט הקודם התייחסתי לעלויות החניייה בביקור בבית חולים . התייחסתי לזמן האישפוז, בימי ה"לפני" טרם קיבלתי מעמד מועדף של חולה אונקולוגית.... מרגע פרסום הפוסט קיבלתי לפחות 50 התייחסויות בהן מעדכנים אותי שאני זכאית לחנייה בבית החולים. אני כותבת את זה כדי שתבינו, שגם כשאני מנסה להגיע לקרוא את כל ההתייחסויות, אין סיכוי שאוכל להגיב....אבל אני באמת מעריכה את זה שאתם שם ושכל כך אכפת לכם ואני מחבקת את כולכם.

אז מאחר שאני מנסה להיות הכי מדוייקת במה שמתאים לי - מה כן ומה לא?

1. שמות של מומחים, אנשים שיודעים לרפא סרטן ועושי נסים - בשלב מוקדם הבנתי שלטובת השפיות שלי אני צריכה להתקבע על גורם רפואי שעליו אני סומכת ועם המלצותיו אני זורמת. מבחינתי זה הצוות הנוירוכירורגי והנוירואונקולוגי בנהריה ושם אני נעצרת, לא מחפשת להכניס עוד רעש למערכת שמוצפת ממילא..

2.שינויי תזונה, המלצות לתרופות פלא ושאר ירקות - ההמלצה של הצוות מהסעיף הקודם היא לא להיכנס לשכאלו כרגע. אני מתרכזת בלאכול מאוזן (וטעים). ****יוצא מן הכלל - אנחנו כן בודקים את נושא שמן הקנאביס, שעליו שמענו מכל כך הרבה כיוונים, עד שאי אפשר להתעלם.

3. תפילות ואנרגיה טובה מתקבלים תמיד בברכה. 

4. גם מיילים משעשעים

5. אני מקבלת הרבה הצעות לקשר אותי עם אנשים שחוו סיפור דומה (אולי, מסתבר שיש המון הבדלים בין גידולים במוח, גם כשהם נשמעים דומים)  ונדיבים מספיק להסכים לדבר איתי.אף פעם לא אהבתי שיחות טלפון וכרגע זמן הוא נושא די רגיש אצלי ואני משתדלת להקדיש אותו רק לדברים שעושים לי טוב . אז לא שיחות טלפון שכאלו.

ואם מדברים על זמן - 

 לפני שהבן-יקיר-לי עלה לכיתה א' הגענו למפגש הורים עם תמי, מנהלת בית הספר, שעם הזמן הפכה לחברת נפש וליקירת המשפחה. היא שבתה את לבי כשאמרה "בבית הספר היסודי אני לא מכינים אותם לחטיבה, כמו שבחטיבה לא צריך להכין אותם לתיכון. אם כל הזמן נכין אותם לעתיד - מתי הם יחיו?"

זה מאוד דיבר אלי. אני חושבת שלאורך השנים באמת ניסיתי ליישם את הגישה הזו , של להיות באמת בתוך החיים, לא להתייחס אל החיים שלי כאלושלב בדרך אל משהו שיבוא בעתיד. ליהנות מהרגעים, לראות מה קורה מסביבי ולזהות את הרגע הזה שבו משהו אמיתי מתרחש סביבי.

הבוקר עליתי במקרה על החצי השני של הסרט המקסים "כל הזמן שבעולם" שמספר על בחור עם סוד משפחתי - כל הגברים במשפחתו יכולים לחשוב על רגע בעבר שלהם ופשוט לחזור לאותו רגע, כך שהוא יכול לתקן טעויות שעשה ול"סדר"את החיים שלו כך שיהיו מוצלחים. באיזשהו שלב אבא שלו   מסביר לו איך הוא בחר לחיות - לחיות כל יום פעם אחת כמושהוא, עם התקלות ועם הגליצ'ים ואז לחיות אותו שוב ולנסות להפיק ממנו את המכסימום. לקראת סוף הסרט טים מסביר שהוא בחר לחיות כל יום רק פעם אחת, אבל לראות בכל יום את הטוב והיופי  (כמובן שזה קל יותר כשאתה יודע שאם תצטרך עדיין תהיה לך היכולת לחזור ולתקן...)

אהבתי את זה כי זה מאוד דומה לפילוסופיית החיים שלי. זה לא סתם שכל  כך הרבה פינות "משהו קטן וטוב" התפרסמו כאן. החיים מלאים בהן - לשים לב אליהן זה עניין של בחירה.

אפילו עם הסרטן הזה שמשתולל כאן אתם ממלאים את החיים שלי בדברים קטנים וגדולים וטובים, ואפילו הצלחתי ליצור היום קצת!

וביומן הויזואלי שהתחלתי יש עוד המון עמודים ריקים,

אז צפו לראות אותי עוד המון בסביבה...

שבת שלום מלאה אהבה