קסם שימושי

3.9.15  

אחרי שהבנו שדרך הפעולה היחידה העומדת בפנינו כרגע היא הטיפול המשולב בכימותרפיה בכדורים וטיפולי קרינה (וגם נאמר לנו שזה צריך להתחיל מהר ככל האפשר ), עמדנו בפני נקודה לא קלה שבה חזרנו הביתה להמתין למועדי טיפול ובמהלכו של יום אחד ממש יכולנו לראות את ההדרדרות בתפקוד הגפיים השמאליות שלי ופגיעה בדיבור (ומי שמכיר אותי אישית יודע שדיבור הוא בהחלט הצד החזק שלי.....)

אחרי ביקור במחלקת ההקרנות ברמב"ם וביצוע סימולציה בנוהל מאוד מזורז קיבלנו מועד לתחילת טיפולים שמשמעותו היתה המתנה של עשרה ימים. כשמרגישים הדרדרות כזו די ברור שעשרה ימים הם תקופת המתנה בלתי נסבלת.

התוצאה של זה היתה קריאה לעזרה לכל מי שיש לו איזשהם קשרים ברמב"ם ושאולי יוכל לסייע לנו. קיבלנו עשרות פניות ואנשים עשו חיבורים מכל הכיוונים.

ואכן הזמינו אותנו לשוב לרמב"ם ביום שלישי השבוע על מנת לבצע הערכה מחודשת ולהחליט הכצעקתה. אני חייבת לציין שיש משהו בעייתי בלבוא לשכנע את הרופא שהמצב שלך החמיר והוא צריך להקדים את הטיפול ושהמסקנה שלו תהיה שאת צודקת....

הם לא הבטיחו לנו כלום, אבל אמרו שישתדלו לחזור אלינו באותו יום ואולי יהיה זימון למחרת.

מכיוון שאת כדורי הכימו צריך לקחת לפני הקרינה נסענו למרפאה לארגן את זה, אבל נתקלנו בנפתולי ביורוקרטיה אהובתנו.....

זה אומר שיום רביעי שלי נראה ככה:

קמתי בבוקר, לא זזה מהטלפון. אולי יתתקשרו.

עשר בבוקר, אומרת לאיש שכבר לא יתקשרו ושייסע לעבודה

אחת עשרה וחצי, טלפון ממכון ההקרנות - בואי עכשיו. הסברתי שאני רחוקה לפחות שעה משם, אז אמרו לי לצאת לדרך.

טלפון לאיש שלי שיבוא ממעלות.

טלפון לקומה השנייה לפרופסור שיכין לי סנדוויץ, שעתיים לפני הכימו אני כבר לא אוכל....

טלפון למרפאה לבדוק שיש אישור לתרופות הכימותרפיות. יש אישור אבל אין מרשמים במערכת וגם אין את התרופות במרפאה... אז מאיפה נאסוף אותן בדרך לרמב"ם?

האיש מגיע.

אוטו

סנדוויץ

טלפון מהמרפאה - התרופות יחכו לנו במחסנים של קופת חולים בדרך לרמב"ם.

כדור נגד בחילה חצי שעה לפני הכדורי כימו.

עוצרים לאסוף את התרופות. קופסה גדולה עם הרבה אוויר וצנצנות שבכל אחת מהן חמישה כדורי רעל שאמורים לשפר אותי.

כמוסה של מאה גרם.שתיים של עשרים ועוד אחת של חמישה. כמוסות לבנות עם פסים צבעוניים. בולעת במכה. חושבת שצריך אולי ברכה לפני והתכוונות מיוחדת.

מגיעים לרמב"ם והבנות במשרד ההקרנות כבר מזהות אותי.

התחייבות? היינו אמורים להביא התחייבות? אופס... זה התפספס.

לא נורא, תסדרו את זה למחר.

יושבים עם רחל האחות על כל הפרטים. מקבלים כרטיסייה עם כל תאריכי ההקרנות, בדילוגים על סופ"שים וחגים, ומגלים שההקרנה האחרונה תקרה יום לפני החתונה של הזוג המלכותי. חזקים בטיימינג...

יושבים ומחכים למאיץ מספר שלוש, עם כל הריצה המשוגעת לא הספקתי לדאוג ולתהות איך יהיה.

אז זה בסדר, אומנם סוגרים לי מסכה על הפנים אבל זה לא קלאוסטרופובי מדי (ביקשתי מהאיש לצלם לי איך זה נראה, אבל אחרי שראיתי את התמונה היא צונזרה באופן מוחלט. משהו כמו עשר דקות הקרנה.

המחלה מלמדת אותי המון על שחרור. לשים את המוח שלי בידיים של טכנאים ומכונות שאני ממש לא מבינה ולסמוך שהם יודעים מה הם עושים וידעו גם בעשרים ושבע הפעמים הבאות....

אז זה היה אתמול. 

והיום בלי הדרמה - עדיין מהיציאה מהבית עד החזרה זה סיפור של איזה ארבע שעות. פלא שכששואלים אותי מה שלומי התשובה היא - עייפה...?

חשוב לי ממש לסיים את הפוסט הזה בתודה עצומה לכל אותם אנשים שאינם מכירים אותי, אבל הפעילו כל קשר שיכלו בניסיון לקדם את האינטרסים שלי, ולכל האנשים ששולחים לי אנרגיות טובות הודעות משמחות, מידע ואכפתיות. יש המון כוח בידיעה שאתם עוטפים אותי