קסם שימושי

בימים הראשונים של הרומן שלי עם האינטרנט, לא יכולתי להפסיק להתפעל מהמצאת ההיפר-טקסט. העובדה שבלחיצה קטנה אחת אני יכולה לעבור ממילה לעולם שעומד מאחוריה, נושא לנושא, מעולם לעולם היתה פשוט קסומה בעיני. מהר מאוד גיליתי שזו דרך נפלאה ללכת לאיבוד ולגלות, אחרי מה שמרגיש כמו רגע חטוף, שנעלמו לי שלוש שעות מהחיים.

{אמא שלי, שהיא קוראת נאמנה של הבלוג, תאשר שככה זה נראה גם כשאני מנסה לעשות סדר. אני מתחילה לקרוא איזה נייר, ניגשת לשים משהו בחדר אחר ונתקעת שם או פשוט מתחילה לקרוא ספר שהלך לי לאיבוד ועכשיו כשהוא נמצא אז לקרוא אותו זה הדבר הכי דחוף בעולם...}

לפני שנתיים בערך ביליתי הרבה שעות לילה בלשוטט ככה בבלוגים (זה גם היה הזמן שבו התאהבתי בקונספט הבלוג. בלוגים שכתובים היטב הם תענוג, ואני אסירת תודה לבלוגרים השונים שנתנו לי הצצה של רגע לתוך החיים שלהם). הייתי מתחילה מאיזשהו בלוג אקראי, ותוך לחיצות על קישורים לבלוגרים אחרים הייתי משוטטת שעות במרחב האינטרנטי וחולקת לרגע סיפורים על ילדים, תפירה, חיים בחו"ל, עבודת מחקר אקדמית, אמונה ושאר ירקות. רשימת הבלוגים האהובים עלי עדיין שמורה במועדפים במחשב שבבית, ופעם בחודשיים אני נוחתת לביקור קצר לראות מה נשמע, אבל נזהרת לא להתמכר חזרה. מה לעשות שבתחרות בין שינה לבין הצצה לחיים של אחרים השינה מנצחת?

היום היה לי דז'ה וו של התקופה ההיא, ודווקא באמצע הבוקר...

קפצתי לבדוק אם משהו התחדש בבלוג של נתנאלה, אבל לא.

מרשימת הקישורים שלה בחרתי לבקר בבלוג של אלינר. זה בלוג שפגשתי רק השבוע (והאמת היא שהשבוע, במסיבת הסקרפ מהפוסט שעבר, פגשתי גם את אלינר בכבודה ובעצמה), כך שאני קוראת בו אחורה, להשלים חוסרים. אלינר מלבדת ותופרת ובכלל עושה דברים יפים, ומכיוון שהליבוד והתפירה מדגדגים לי, אני ממש נהנית מהבלוג שלה. שוטטתי אצלה כמה שבועות אחורה, ונפלתי על פוסט מלפני כמה שבועות, בו היא מספרת על תמונה שקנתה ב ETSY, וממליצה על ביקור בחנות של האמנית, חנות וירטואלית מתוקה שנקראת Belle & Boo. אז קפצתי לחנות. אתם לא הייתם עושים את זה כשזו רק לחיצה על כפתור?

העבודות שלה אכן מקסימות, וכנראה שאם לא הייתי עומדת רגע וחצי לפני נסיעה לחו"ל הייתי מתפתה. באופן לא מפתיע התמונה שהכי דיברה אלי היתה זו שנקראת Eva with wings וכאן בעצם מתחיל החלק שלא מתאים לאנשים עציבים, והחלק שבגללו נשארתי מודבקת למחשב במשך שעתיים (הטיול הוירטואלי שלי עד עכשיו לקח רק חצי שעה בערך). מתברר שהתמונה הזו היא אחת מסדרה בשם "סופר נסיכה". יש בה 5 איורים והיא נועדה לחגוג את החיים של אווה פלורנס-בת' רוזמאייר. כתוב שם גם שחמישה דולר מכל מכירה מועברים לבית החולים בבריסביין, בו טופלה אווה.

לא יכולתי שלא להיכנס לאתר של אווה. אחר כך לא ממש יכולתי לצאת.

זה סיפור עצוב על ילדה ממש ממש ממש אהובה. בת שהגיעה אחרי שני בנים, שימחה את ההורים שלה במשך קצת יותר משלוש שנים ועזבה אותם בגלל תאונה ממש ממש מיותרת. אמא שלה מספרת את הסיפור שלה בצורה נוגעת ללב ולמרות הדמעות בעיניים איכשהו לא הצלחתי להחליט להפסיק לקרוא.

מאחר שאווה נפטרה אחרי שננעלה בתוך המכונית המשפחתית, ההורים שלה לקחו על עצמם להשתמש בסיפור שלה כדי ללמד אחרים, על מנת שהתאונה המיותרת הזו לא תחזור. כפי שהם אומרים, הם הורים פראנואידים לגמרי והם ידעו שאסור להשאיר ילד במכונית כשיוצאים ממנה, אבל הם לא ידעו איזו סכנה מציבה בפני הילדה שלהם המכונית העומדת בחנייה. עכשיו הם רוצים שכולם ידעו.

אז זו הגלויה הוירטואלית שהם מבקשים מכולם להפיץ ברשת. באתר של אווה יש גם גרסה להדפסה.

אמרתי לכם, כשמתחילים לשוטט ברשת לא יודעים לאן נגיע.