קסם שימושי

אתם בטח יודעים כמה זה מדכא כשכלי אהוב מפסיק לעשות את העבודה, בייחוד כאשר להשיג כלי חדש זה לא רק יקר אלא גם מסובך...

זה קרה לי בשנה שעברה. נתתי למשפחה שהכינה עבודת שורשים לפנצ'ץ' עצים עם המנקב הגדול שלי

{זו בכלל בעיה נפשית, לתת ללקוחות לעבוד עם הכלים האהובים שלי, תוך הסתכנות בזה שיקרה להם משהו, אבל אני עובדת על עצמי כל הזמן}, ולא סתם הרבה עצים (לפחות 40) אלא עצים מנייר דביק. המנקב לא התאושש מזה עד עצם היום הזה...

הרבה פעמים הוא בכלל לא ניקב, וכשהוא כן ניקב אז הצורה היתה נשארת דבוקה לסכין המתכת שלו ונקרעת בניסיון ההפרדה. אני חושבת שמכל עשרה עצים שניקבתי הצלחתי לקבל אחד מוצלח.

וזה לא שלא ניסינו.

האיש שלי ריסס את המנקב בכל מה שהוא הצליח לחשוב עליו, אני ניקבתי ניירות כסף ואפילו ניסיתי לנקב ניירות לטש עדינים. כל הדברים האלו עזרו קצת, אבל לא ממש, ותוך כמה ניקובים המנקב חזר לסורו.

אבל היום קרה נס!!!

היום הגיעה אלי הקופסא עם ה-cutter glide שהזמנתי בתערוכת ה-CHA.

אחד הדברים שאהבתי בתערוכה היה את הדוכנים הבודדים שבהם ממש פגשנו את האנשים שמאחורי המוצר, ולא רק את התועמלנים שלו. וככה פגשנו זוג ממש נחמד – הוא ממציא והיא משווקת, וההתלהבות בעיניים שלהם היא כזו של הורים שמדברים על הילד שלהם ומבחינה מסויימת זה ככה.

הם הציגו בתערוכה כמה מוצרים, אבל כרגע מוקד העניין שלנו הוא ה-cutter glide.

אז לקחתי את הפאנצ' הגדול והעצוב שלי ומרחתי על כל החלק המתכתי שלו את החומר הזה. צריך לחכות עד שהוא מתייבש לגמרי, אבל בחמסין של היום זו ממש לא היתה בעיה, אז אחרי כמה שעות כבר ניקבתי עצים מושלמים. איזה נס! עכשיו אני יכולה לקרוא לעצמי תָּקָנִית של פאנצ'ים (תָּקָן זו מילה מופלאה שהאח הכבר לא כל כך קטן שלי המציא לפני שנים) ואני הולכת לבדוק את כל הפאנצ'ים התקועים והעצובים שלי.

היצרנים טוענים שזה מאריך את חייו של כל מכשיר חיתוך, אבל גם הם מודים שיש פאנצ'ים בודדים שאין להם שום תקנה. אני מקווה שלא אמצא כאלו בקופסת הציוד שלי. רעייתו של הממציא טוענת שהוא מורח את החומר הזה על סכיני הגילוח שלו ומכפיל את אורך החיים שלהם... נראה אם האיש שלי ירצה לעשות ניסיונות...

ומה שעוד הזמנתי מהם יחכה לפוסט הבא. עכשיו אני הולכת לשחק עם הפאנצ'ים...

_________________________________________________

משהו קטן וטוב #5

הילדים שלי מפתיעים אותי כל יום מחדש. באמירה, בחיבוק או בעוד סימן לזה שהם מתבגרים. איזה פלא שהם!