קיבלתי תלונות שבכלל לא סיפרתי חוויות מהביקור בתערוכת ה-CHA בארה"ב וזה נכון. אבל אני מאשימה את השפעת...
בכל אופן, הגיע הזמן לספר על הדוכן הכי נחמד בתערוכה. הדוכן של האוסטרלים. כמוני הם היו בתערוכה בפעם הראשונה, וכמוני הם היו נלהבים נלהבים.
הדוכן שלהם היה מחולק לשני חלקים. החלק של התערוכה, עם מדפים מסודרים של תצוגת סחורה ועם אנשי מכירות חביבים, והחלק של ה make'n'take (נושא שיזכה בקרוב לפוסט משלו). היה שם מקום לבערך 5 בנות לעבוד בכל זמן (עם כסאות! וזה יתרון ענקי בתערוכה שבה את כל הזמן על הרגליים. היו המון דוכנים שבהם עבדת בעמידה) והשולחן היה מלא בדברים צבעוניים ומפתים, אז נעמדנו להמתין בתור.
עמדנו ה מ ו ן זמן בתור, ואחרי איזשהו זמן כבר לא יכולנו לעזוב בגלל שנאת ההפסדים הטבועה בכולנו (הפחד לאבד את מה שכבר השקענו. כשנשואים למאמן, לאסוף בדרך את השפה המקצועית שלו זה סיכון מקצועי...). אז עמדנו וחיכינו ותוך כדי גם הסתכלנו איך אחרות עובדות וקצת התפלצנו...אם את מקבלת חתיכת נייר בגודל 20*20 וצריכה להדביק עליה צורת עץ בגודל 9*13, איפה תדביקי אותה? רוב הבנות שאני מכירה (כנראה בגלל שאנחנו מישראל, ארץ שאומנם זבת חלב ודבש, אבל ממש לא זבת ניירות מדוגמים ואמבלישמנטים) היו מדביקות את זה הכי בפינה שאפשר, לא לבזבז מה שלא מוכרחים, ובכלל – אם כבר מתכוונים לשלב בין כמה דוגמאות נייר אז גם היינו חותכות את הנייר מראש, לא? האמריקאיות, לעומת זאת, בהיותן בנות לאומת השפע (ואני מדברת הפעם על קארדסטוק, לא על המבורגר) – מדביקות את חתיכת העץ באמצע הדף. לא שילמתי על זה, אז למה אני צריכה לחסוך? וזו היתה רק ההתחלה – גם כשכבר לא נשאר מילימטר פנוי, הגברת שלפנינו עוד מצאה איפה להדביק אבני חן קטנטנות (מתחת לפרח הנייר, אלא מה? מה זה חשוב שלא יראו את זה?) מעניין אם גם בפעם הבאה שהאוסטרלים יגיעו לתערוכה הם יהיו כאלו נדיבים בלי גבול, או שהם למדו כאן לקח.
בכל אופן, אחרי ה מ ו ן זמן התפנו כסאות בשבילנו ויכולנו לשחק. הייתי כל כך מזועזעת מהבזבוז בו חזיתי, שהשתמשתי רק בשאריות הניירות של אלו שהיו לפני... והאוסטרלים אפילו לא נתנו לי צל"ש )-:
אז מה עשינו?
את זה:
זה תג עץ חמוד, מקושט בניירות מסדרת playtime. בחלק העליון הנייר הוורוד הוא play והנייר הפרחוני למטה הוא laugh הפס הכתום באמצע הוא מהצד האחורי של play. גם כל שאר החומרים הם מהתוצרת של האוסטרלים, ואבני החן אפילו אמורות להתגייר בקרוב ולנחות אצלי.
הצד האחורי מקושט במדבקת ראב-און מסדרת handmade שנותנת לכל העניין את ה-touch האישי.
והפספוס היחיד היה לשכוח שהתגית אמורה לטוס כל הדרך לישראל ולהדביק את הפרח כשהוא חורג מהשטח שלה. אז הוא נשבר...קורה.
_____________________________
משהו קטן וטוב #15
שברתי היום את המג הגדול הלפני אחרון בחנות. שברים זה סימן למזל, נכון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
