לפני כמה חודשים הזמנתי את המתבגר לקפה בארומה, וכשהתיישבנו הוא רצה לדעת מה מצחיק אותי הזכרתי לו את הסיפור המיתולוגי על איך ג'י.קיי רולינג כתבה את הארי פוטר הראשון על מפיות בבתי קפה, ושאלתי אותו אם הוא רוצה לראות בעצמו סופר עובד בבית קפה. כשהוא אמר שכן הראיתי לו את אמיר גוטפרוינד, שישב לבדו, עם ערימת דפים מודפסים וכוס קפה. תהינו, בינינו לבין עצמנו, על מה הוא עובד.
לפני חודשיים בערך התקיים בכפרנו הקט מפגש תחת הכותרת "סופר זה מקצוע?" ובו הציג גוטפרוינד מעט ממאחורי הקלעים של תהליך הכתיבה, סיפר על עצמו ועל ההיסטוריה שלו וגם חלק עימנו סקופ (סקופון, ליתר דיוק) - את השם הטרי-טרי שנבחר לספרו הרביעי - "בשבילה גיבורים עפים". מעורר סקרנות, לא? ועכשיו כבר ידעתי מה היו הדפים המודפסים ההם, לפני כמה חודשים בבית הקפה.
קוראי הנאמנים בוודאי זוכרים שלפני כמה ימים נקלעתי לכרמיאל מוקדם בבוקר, ספונטניות שהסתיימה בקניית שני ספרים. את האחד תכננתי לקנות - ההרצאה האחרונה (ספר שראוי לפוסט משל עצמו) והשני נקנה בספונטניות מוחלטת, בשנייה שגיליתי על המדף את "בשבילה גיבורים עפים".
ארבעה לילות נטולי שינה אחר כך, ועוד יומיים-שלושה כדי לתת לדברים לשקוע, ואני עדיין נפעמת.
לפני הכל זה סיפור מוצלח, שמתחיל בנקודת הזמן בה מגיע לשכונה בחור חדש (האמת שילד, אבל זה נשמע יותר טוב...) ומשנה את החיים של קבוצה של ארבעה בנים. הסיפור פרוש על פני תקופה לא קצרה - מ-1967, אחרי מלחמת ששת הימים, ועד לרצח רבין, ולמרות שיש בו כל מיני קפיצות קטנות בין הזמנים, בעיקרו הוא מתקדם עם סיפור ההתבגרות של גיבוריו, שהוא גם סיפור ההתבגרות של המדינה.
שנית - השפה נפלאה בעיני, ויש כל מיני משפטים וצורות חיבור של מילים שגרמו לי לעצור ולקרוא אותם שוב ושוב, פשוט כדי ליהנות מהצורה שבה המילים מתחברות זו לזו והן כל כך נכונות. ואחרי ששמעתי את הסופר מדבר כמה פעמים, אני ממש יכולה למצוא בספר את ההומור האינטליגנטי שלו.
שלישית - למרות שהסיפור ריאליסטי בסגנונו, יש בו כל מיני אלמנטים פנטסטיים, שמוסיפים לו חן (בייחוד למישהי כמוני, שכמו שהמאמן נוהג לומר - לא מקווה לזכות בלוטו, אלא מתכננת את עתידה הכלכלי לפי הזכייה המתוכננת...).
רביעית - מאוד מאוד אהבתי את הבנייה של הדמויות ואת האהבה כלפיהן.מתואר כאן שיכון מלא טיפוסים שכולנו פגשנו בזמן מהזמנים, ולמרות שברור שהסופר מסתכל עליהם ורואה גם את הפגמים שלהם וגם את הצדדים המגוחכים שלהם, אין גם ספק שהוא אוהב אותם.
ויותר מהכל - למרות שנולדתי מעט מאוחר יותר מגיבורי הספר, התגוררתי מערבית מהשכונה שלהם, ושאלתי ספרים בספרייה אחרת, קראתי בספר הזה לא מעט מהזכרונות שלי. שנים לא חשבתי על הסוסיתא של אמא שלי, ובכלל לא זכרתי את המדבקות שהודבקו על המכוניות אחרי מלחמת יום כיפור כדי לציין באיזה יום אסור לרכב הזה ליסוע... ושנים לא התגעגעתי לפיצה "רימיני" ...
כמו שכתבתי - נשארתי נפעמת. מומלץ בחום, גם למי שאינו בן גילי ולמי שלא התבגר בחיפה (למרות שלאלו בטח יהיה עוד יותר כיף...).
בשבילה גיבורים עפים, אמיר גוּטפרוינד, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
___________________________
מתוך סקרנות הלכתי לחפש אם מישהו כבר פרסם באינטרנט ביקורת על הספר ולא מצאתי. אני הכי זריזה?