קסם שימושי

כשחברת גורי- לינרו פירסמה בתחילת נובמבר את תחרות המשפחה שלה, בה הציעו לגולשי תפוז ליצור יצירה סקראפית תוך שימוש מכסימלי במוצרי amos ו-zig התגובה שלי היתה בוודאי כמו תגובתם של רבים - "אבל חוץ מדבק אין להם שום דבר שמתאים לסקראפ!"

אחרי זה נזכרתי שאני בעצם אוהבת אתגרים, ולפיכך לא ייתכן שאתחמק נוכח אתגר כה אתגרי - לעצב סקראפ מחומרים בלתי סקראפיים בעליל...

הנושאים שהוצעו היו משפחה או טבע, ואני החלטתי לבקש רשות מהדס יקירתי, ולעצב סביב צילומי הסטודיו המקסימים שלה ושל בנותיה.

ואז התחלתי לבדוק מה יש לחומרי היצירה של amos להציע, ועשיתי ניסיונות שונים ומשונים. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות, אבל לאט לאט התחילו להתגבש צורות וצבעים לכדי דפי אלבום...

בגלל שאני רוצה לתת הסברים לגבי כל יצירה בנפרד, ואני לא רוצה פוסט באורך היסטרי, אז אני אקדיש פוסט לכל עבודה. ככה יהיה לכם למה לחכות...

והראשונה - קטנה של אמא:

מסגרת לדף - המסגרת היתה אתגר גדול. ציירתי את המסגרת שרציתי על דף ואת הציור הכנסתי לשמרדף 30*30. ציירתי לפי קווי המסגרת בצבע חלון סגול ומילאתי את כל השטח בצבע. הבעיה היתה איך מעבירים את המסגרת לדף בלי שתתעוות... בסוף הנחתי אותה על השולחן, הפוכה, ואחרי שיישרתי אותה הצמדתי אליה את הדף. מזל שהמדבקות נדבקות לנייר בלי דבק... השבלולים על המסגרת הוכנו מ I-clay ביד חופשית.

מסגרת לתמונה - את המסגרת לתמונה גזרתי מקרטון פשוט ועליו עבדתי עם צבעי puffy. בגלל שכשמנפחים את הצבעים האלו אז רואים את השכבתיות שלהם, קודם ציירתי את הפרחים ואז מילאתי ביניהם את הרקע שלהם. אני לא מתלהבת מהעבודה עם הצבעים האלו כי קשה להשיג איתם משטחים ישרים ואחרי הניפוח כל המשטחים הלא ישרים פשוט מובלטים...

פרחים מתחת לתמונה - ניקבתי פרחים בעזרת פאנצ' והכנסתי אותם לשמרדף, כך שאוכל להשתמש בהם בתור דוגמה. להכנתם השתמשתי ב confetti glass deco   בצבעים שונים.

עלים - צבעי חלון בשני גוונים ירוקים, שיצקתי לתוך תבניות גמישות של פימו. צריך לתת לזה המון זמן להתייבש (לפחות 48 שעות) וגם להיות מלאי אמונה, כי אם בודקים באמצע אז הצורה נשברת ולא מתייבשת יפה, אבל זה כדאי! בגלל השקיפות שלהם ובגלל שכשהם מתייבשים נשארת להם בתחתית שקערורית, הדבקתי אותם עם דבק סטיק שמילא אותם. אני חושבת שהדבק סטיק הוא המוצר היחיד (כמעט) של גורי לינרו שהוא לא חומצי...

והאותיות (שבבית ספרי הן כמעט הכי חשובות...) הן אותיות בצבע קרם שעליהן שפכתי (בנדיבות) צבע חלון. זה נותן אפקט גלייזי מקסים ואני בטוח אאמץ את זה לעבודות נוספות!

________________________

משהו קטן וטוב #66 (2009)

מדי פעם מגיע מוצר או שירות שגורם לי להצטער שכבר אין לי ילדים בגיל המתאים... בחודשים האחרונים זה המטבח המשגע של עפרה. את עפרה הכרתי דרך הבלוג המשותף שלה ושל הגר, ובו גם פגשתי לראשונה את סטודיו petit שבו מייצרת עפרה, במו ידיה המוכשרות, מטבחים ראויים לקנאה וגם פינות איפור יפיפיות:

מאחר והנסיכה כבר קצת גדולה (ולא, היא לא גדולה מדי למשחק במטבח, רק גדולה מדי לזה שנעשה השקעה כזו כרגע, וגם, בהיותה כבר גדולה למדי, יש לה את החדר הכי גדול בבית ובכל זאת אין בו מקום...) אני אצטרך לחכות כבר לנכדים (ועדיף לנכדות), אבל אתם לא חייבים -

לכבוד מכירת המטבח המאה (היפ היפ הוריי!!!) מעניקה עפרה 100 ש"ח הנחה על כל מטבח שיימכר במהלך דצמבר!

אז לכו תפנקו איזה ילד...

ונ.ב. קטן, לתשומת לב של אותם קוראים שיום אחד יהיו אלו שידאגו לנכדות ההן שהוזכרו לפני שלוש שורות -  נכון שהמטבח לא מגיע עם הילדה המקסימה שמצולמת איתו, אבל אתם בהחלט מוזמנים לזכור איך היא נראית... אני מזמינה לי נכדה עם חיוך שכזה...למטבח אני כבר אדאג בשלב ההוא...

זה מתחיל באסיפת ההורים בתחילת כיתה ב'.

אחרי שהמורה מספרת על הרכב הכיתה ועל תוכנית הלימודים, נכנסת המורה לאומנות לספר על המטלה ההורית הגדולה של בית הספר היסודי.

ההורים הוותיקים כבר יודעים (וחלקם חוששים מהרגע), ההורים החדשים כבר שמעו שמועות, אבל עכשיו היא באמת מגיעה – עטיפת ספר התורה.

לא בכל בתי הספר זה ככה. יש בתי ספר שבהם הילדים מכינים לעצמם את עטיפת הספר כחלק משיעורי המלאכה ויש בוודאי גם אפשרויות נוספות, אבל אצלנו זו מסורת רבת שנים – ההורים מכינים לילדיהם את עטיפת ספר התורה הראשון שלהם כהפתעה.

ואז מגיע יום שבת שבו מתקיים טקס קבלת ספר התורה, אירוע לו מתכוננים הילדים במשך שבועות רבים, תוך שהם בוראים את העולם בדרכים מגוונות, מבקרים בבתי כנסת ואצל סופר סתם, רוקדים, שרים ומכינים תפאורה. ובסיום הטקס, כשהם מסיימים את חלקם, יורדים ההורים אליהם, אל הפרקט, ונותנים להם את ספר התורה הראשון שלהם, עטוף בעטיפה שהוכנה במיוחד בשבילם.

בעיני זה מדהים ומרגש.

מסתבר שלא בעיני כולם, והשנה, באסיפת ההורים בכיתתה של הנסיכה, עלה ניסיון למרד הורים ודרישה (לא מצד כולם, כמובן) שבית הספר יבטל את המסורת הזו ויכין את העטיפות עם הילדים במסגרת הלימודים. לשמחתי בית הספר לא התכופף והמסורת נשמרה, לפחות לשנה זו.

כשהבוגר עלה לכיתה ב' לא ממש התעסקתי במלאכת יד, אבל היה ברור לי ששמו דורש ספר תורה שעליו תמונת צייד, ויצאתי לחפש לי כזו ברחבי הרשת. מאחר שמדובר בלפני יותר מעשור זה לא היה חיפוש קל, אבל בסופו של דבר מצאתי תמונה של אֶלְף עם קשת על גבו ועשיתי לה התאמות אוזניים קלות. מרבית חוטי הרקמה שברשותי עד היום הגיעו סביב המיזם הזה. את העטיפה עצמה, מהבד, תפרה אמא שלי, כמו שעשתה גם לעטיפת ספרו של הפרופסור, כי באותם ימים סבלתי מפוביית מכונות תפירה קשה ביותר.

לשמחתי, ולגאוותי, הפעם תפרתי בעצמי לא רק את העטיפה של הנסיכה, אלא גם את זו של חברה שלה.

תחושת הישג עמוקה אופפת את כוחותינו!

לפרופסור לא השכלנו לתת שם תנ"כי, ולפיכך הוא נדון לכך שכריכת ספר התורה שלו  תעוטר בסיפור הכי מתבקש (לדעתי זו הסצינה הכי פופולרית) של תיבת נוח.

והנסיכה?

זו שיודעת כבר מגיל 3 לספר שמשמעות השם שלה היא אמא אדמה?

ידעתי איך אני רוצה לעטר את ספר התורה שלה מהרגע שנתקלתי ברעיון של ליבוד במחט. הרעיון המקורי הגיע מתמונה של כדור הארץ מוקף בילדים שאני שומרת כבר שנים בתיקיית ההשראה שלי:

אז זה היה הבסיס, ועליו ביקשתי מאלה החמודה שעובדת אצלי שתצייר לי את יתר הפרטים הנדרשים.

זה מה שיצא:

התלבטתי הרבה לגבי הצד האחורי של הכריכה. בסופו של דבר החלטתי לעטר גם אותו בדמות של ילדה (הציור, שוב, באדיבות אלה), אבל אז הסתבכתי עם הפסוק שתיכננתי להוסיף שם. חשבתי על "פרו ורבו ומלאו את הארץ" או על "וירא אלוהים כי טוב", ששניהם פסוקים מצויינים לעמוד מול תמונת העולם כולו, אבל יחד עם דמות הילדה נראה היה לי שאני מעניקה לה איזשהו סוג של אלוהות... ולא לכך כיוונה המשוררת...

בסוף, לאור העובדה שלימוד בריאת העולם הביא אותה לאובססיה קלה בעניין היום בשבוע שבו נולדה (ויצא טוב שהיא נולדה ביום שני, כי זה אחד הריקודים שהכיתה שלה רוקדת בטקס) כתבתי (בדבק הנצנצים המעולה של  (AMOSאת מה שמופיע בשם הפוסט הזה –

ביום שני נולדה גאיה

וירא אלוהים כי טוב

אפילו טוב מאוד, אם תשאלו אותי.

משהו קטן וטוב #61 (2009)

ביום חמישי מתחילות הסדנאות אצל נתנאלה, שזה כבר משהו גדול וטוב.

הנה טעימה קטנה מהבוק שעשיתי לנסיכה אתמול, כדי שיהיו לי תמונות לסופשבוע:

כן, היום נולד התינוק החדש שלי.

ולא, אף אחד לא צריך לחשוש שפיספס תשעה חודשים של בחילות, חשקים למלפפון חמוץ ושאר שמחות של הריון (מזל, כי אתמול חגגתי את סיינט פטריק'ס עם ימבה אלכוהול...).

מבחינות מסויימות זה היה הריון של פיל, שהתבטא בשנים של חלומות.

ומבחינות מסויימות זה היה הריון של חתול. בערך חודשיים של עבודה אמיתית.

ואפילו הקדמתי בשבוע את לוח הזמנים, מה שלא קרה באף אחד מההריונות המסורתיים שלי...

ומה הריתי וילדתי?

אותיות!

אותיות מדוגמות!

בעברית!

אז הנה הן כאן, אחרי חודשים רבים של חלומות ושבועות קצרים של עבודה בשטח, וכמה תקלות לא צפויות, שבגללן נשארתי עם המספר המוזר הזה - 39 דוגמאות שונות של אותיות מדוגמות לכל הזדמנות וצורך!

וזה כל כך כיף שהן כבר כאן!

והמון תודות באות עם פרוייקט כזה.

לכל בני משפחתי, ואמא שלי במיוחד, שאוהבים לראות את האור בעיניים שלי ועוזרים לו לנצנץ שם לעתים קרובות.

לחברות הטובות שלי, שתמיד שם להתייעצות ולתמיכה.

לחביבה, אמא של מאור, שפתחה פעם שרשור על עיצוב בעברית ותקעה את המסמר האחרון בשכנוע שלי שצריך, ועכשיו.

לכל בעלי המלאכה שליוו ויעצו והתלהבו יחד איתי.

ותודה מיוחדת לספיר, שליוותה אותי כל היום, והייתה דולה לענייני יצירה...

ולמה סבתא?

כי הערב נפתחה תערוכת הגמר של מגמת האמנות אצלנו, מה שאומר שהמשכוכי עומד על סף סיום לימודי האמנות. הבגרות מחר, ואחרי שזה יהיה גמור באמת, יבוא פוסט תמונות והסברים. ובינתיים רק טעימה - אלו ה"נכדות" שלי:

התערוכה המאוד מרשימה, עם 33 מיצגי אמנות פלסטית וצילום, פתוחה לקהל עד ליום שבת, 21.3.09. אז אם חיפשתם תירוץ לטיול לצפון, אני ממש אשמח לספק את כל הפרטים הדרושים. שווה ביקור.