קסם שימושי

שרות מילואים חסר התרחשויות בדרום הארץ ומפגש לילי עם שועל הולידו את סיפור הילדים הראשון. סיפור קטן ונוגע ללב.

הסיפור השני הגיע בעקבות מעברנו לבית החדש, ובו הפציעה דמותו של שמנדריק הגמד, שלא ממש מצליח להגות נכון את שמות הילדים...

הופעת אורח בכיתה ב' של הבוגר, בדמותו של הפרופסור המשוגע, הולידה סיפור נוסף והרפתקאות גינון שכונתיות הולידו עוד סיפור.

אחר כך העט שלו (או יותר נכון - המקלדת, אפילו שאנחנו מדברים על לפני עשר שנים פחות או יותר) יצא להפסקה.

כמה שנים אחר כך כתבתי לפרופסור סיפור נוסף בסדרת שמנדריק, לכבוד הטיול השנתי הראשון שכלל שנת לילה ויש לפחות עוד סיפור אחד שמחכה להיכתב עוד מהטיול שלנו לצרפת, לפני עשר שנים.

לסיפורים האלו יש עדיין פוטנציאל לנבוט ולהפוך לספר ילדים, אבל יכול להיות שקודם יצטרכו להגיע נכדים שיצדיקו כתיבת עוד סיפורים...

עם פרוץ חינגת ה-ISO 9000 הוא כתב מדריך מעשי להטמעת ISO 9000 בעסקים קטנים, מכר מספר עותקים והתכוון להמשיך ולהפיץ אותו בכוחות עצמו אבל די מהר חלון ההזדמנויות הזה נסגר. עד היום יש לנו בבית הררי נייר עם ארבעה חורים שמתאימים בדיוק לקלסרים בהם הוא התכוון לשכן את הספר. לדעתי מסתובבים בעולם עותקים בודדים של הספר ויש סיכוי שהיום כבר יש להם ערך אספני...

מאז זרמו הרבה מים בירקון והרבה מחסניות דיו התמלאו והתרוקנו.

אני עדיין נפעמת מהיכולת שלו (כמו גם של סופרים אחרים) לברוא על הנייר עולם שלם שבא מתוכם. אני לא מצטנעת, אני כותבת היטב וייתכן שאם אכתוב עבורכם סיפור שתספרו לי, אכתוב אותו אפילו יפה יותר ממה שהיה בגרסתכם. אבל אין לי סיפור משלי לספר, רק מציאות. אפילו סיפורי יום ההולדת שכתבתי לילדות שחגגו בחנות היו קומבינציות של קטעי דימיון ודמויות שארגתי מתוך סיפורים שקראתי או שמעתי.

היום הוא נולד.

עולם חדש שהוא ברא, על נייר.

והפעם לא פנטזיה ולא סיפור ילדים, אלא לב לבה של התכליתיות.

coaching ניהולי מהיר.

פלא שאני גאה?

משהו קטן וטוב

הפוסט הזה נכתב על הספה במלון ארט+ בתל אביב.

הוא בהחלט קטן וטוב.

המלצה מפורטת יותר עוד תגיע...

כל מיני דברים שהצטברו על שולחני (או ליתר דיוק אצלי בראש, וקצת במצלמה). ללא סדר חשיבות.

* ביום שני בערב היינו ב"ערב הורים" במכינת "בינה" בה עתיד בכורנו לבלות את השנה הקרובה.  פגשנו צוות רציני ומחוייב של אנשים שעושים רושם שנמצאים שם כדי לאפשר לבני הנוער שבחסותם חוויה משמעותית ומגדלת. כמו בביקורנו הקודם ב"בינה" בערב שבועות, גם הפעם יצאנו בתחושה שאנחנו ממש מקנאים בהם על מה שהם עתידים לחוות וללמוד. אפשר גם?

*ל"בינה" מגיע הרבה יותר ממה שכתבתי עליה. אני גם לא מפנה לאתר האינטרנט שלהם שבשיפוץ, ויש תקווה שיחזור לחיים עד ראש השנה. ביקשתי מהבוגר שיכתוב לכאן מדי פעם פוסטים על החוויות שלו. ייתכן שעידוד ספונטני מצדכם יחזק את המוטיבציה שלו...

* כנראה שהביקורים שלנו בבינה כרוכים גם בעצירה ב"בנדיקט"... אומנם הפעם המחיר היה 45 דקות המתנה בחוץ, ועוד כמה דקות ישיבה בחלק החיצוני המקורה שלהם, שהאקוסטיקה שלו איומה, אבל בסופו של דבר זכינו לארוחת לילה משובחת ולשירות חביב ועליז. בהחלט מתאים לי הקונספט הזה של ארוחות בוקר כל היום...

* "כשהקוצים היו קוצים", רונה קינן. אני נפעמת כל פעם שאני שומעת את השיר הזה. אין ספק שאני חייבת את הדיסק. אז קניתי לי אותו...

*יונה, חברה שלי, אוחזת בצימר. היא הגיעה אלי לחפש ספר אורחים חדש, במקום זה שנגמר. האלבומים שהראיתי לה נראו לה פשוטים מדי, והיא פינטזה על אלבומים הודיים, עם אפליקציית בד, כמו שהיו לה קודם. אז כזה אלבום לא יכולתי למכור לה, אבל מה שכן יכולתי לעשות זה לשדרג את אלבומי דובדבן הפשוטים שאני מוכרת.

ככה זה נראה לפני:

וככה אחרי:

השתמשתי בבריסטול קנסון, נייר ממוחזר שנותן את המרקם, שקיות אורגנזה וסרט רקום בחוט זהב.

יצא יפה, נכון?

* לפני כמה שבועות הסתיימה אצלנו הקייצת של הנוער העובד והלומד. אני הייתי הממונה על הברכות (הפתעה, הפתעה) והחלטתי לעצב אותן בצורת חולצות תנועה. התנין עשוי משרינקי פלסטיק לבן.

כשהפרופסור חזר הביתה הוא שאל אם אני הכנתי את הברכות, וכשאישרתי הוא אמר שניחש. כאילו, דה! אבל אז הסתבר שהוא לא ניחש את זה בגלל העיצוב המדהים, אלא כי היה ברור לו שאני האמא היחידה שתדע שהסמל של מחוז צפון זה תנין כחול... אני מתייחסת להערה הזו כאל תג כבוד!

* שאלו אותי איפה בירושלים אפשר למצוא את האותיות שלי, אז יש כמה מקומות אבל אני יודעת על "הכל לפנאי" ועל "משחק ומחשבה". ואם אתן מגיעות לחנות ואין בה אותיות קטנות (או גדולות ) פשוט תבקשו שיביאו. הכל נמצא במחסנים ומפוזר לחנויות, אבל לא תמיד בקצב מספק. ובאותו עניין - עד ראש השנה יהיו אותיות כתב יד (כן נתנאלה, זה במיוחד בשבילך...)

* ואם כבר ענייני חנות ומה חדש אצלי:

הסטאקים החדשים נחתו כאן הבוקר והם כל כך יפים! אני מלטפת ומצלמת כדי שאוכל להראות לכם... ובמשך היום הם גם יעלו לאתר

* אתמול, בחנות הספרים, גיליתי שיצא ספר נוסף בסדרת אנדר. אם אתם לא קוראים פנטזיה זה לא יעניין אתכם, אבל אם כן - רוצו לחפש. "אנדר בגלות" הוא ההמשך הישיר של "המשחק של אנדר" ומוסיף עוד פיסה חסרה לפאזל. עכשיו אני רק צריכה זמן פנוי לקריאה...

*ועוד אחד קטן וטוב -

את מרמלדה אתם מכירים?

נרשמים לאתר שלהם וכל בוקר מקבלים מייל עם פרסום מעניין. רוב הפרסומים תל אביביים באופיים, אבל לא רק. היום למשל גיליתי שאפשר להזמין גרנולה לפי הטעם האישי. נחמד, לא?

המאמן ואני חולקים בינינו המון שנים, זכרונות ואהבות. חלק מזה זה בגלל שאנחנו באמת אוהבים אותם דברים, חלק בגלל שאנחנו מגלים את האהבות שלנו יחד וחלק - בגלל שמעניין אותנו במה השני עוסק בדיוק עכשיו, כך שאנחנו לומדים את תחומי העניין אחד של השני, בצורה פסיבית. כך אני יכולה לשאול אנשים שאלות נורא אימוניות, והוא יכול להדריך סדנת סקראפ. שימושי למדי.

האהבות שלנו רבות, כאמור. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו (מסוג האהבות שגילינו יחד), כוסברה (אחרי שנים ששנאנו אותה), פנטזיה ומדע בידיוני (עוד מלפני שהכרנו) וגם ספרי ילדים (אני קצת יותר, אולי, אבל בעיקר מסיבות מקצועיות, והוא היה זה שהקריא לבנים בהמשכים את מרבית הקסטנרים), אוכל טעים (ורואים עלינו), צימרים (ואפילו שאנחנו גרים בגליל, בסוף נמצא את עצמנו, שוב, בצימר בגליל), לגור ביובלים (ההחלטה השנייה הכי מוצלחת שלנו), את מסעדת "אורי בורי" בעכו (ע"ע אוכל טעים), מוזיקה אירית ואחד את השני...

אבל לפני הכל, חלקנו את האהבה לספרים. שנינו מסוג האנשים שבודקים את מדף הספרים של מי שאנחנו מבקרים ושנינו קוראים די כפייתיים. שנים, כשצריך היה לדעת משהו, היינו הולכים לחפש ספר בנושא, מה שקצת השתנה מאז קיומו המסיבי של האינטרנט בחיינו. אין מצב שנצא לצימר (ע"ע), למשל, ללא כמה ספרים איתנו.

לפיכך, כשרעותריינבו הכריזה שאתגר חודש יולי בפורום עיצוב אלבומים וכרטיסים בתפוז יהיה דף אלבום לא שגרתי בנושא אהבה, ידעתי שאני רוצה שהדף יעסוק באהבה המשותפת הזו שלנו.

חוקי האתגר היו:

להשתמש במילה LOVE על כל גווניה, בכל הטיותיה, בכל השפות, יכול להיות כתב יתדות, אכדית, שומרית, בהטיות עבריות שונות ומשונות כמו אוהב/ת, מאוהב/ת, אהבתיה, אהבה וכו'... העיקר שהמילה LOVE תקבל ביטוי בדף!!! לא משתמשים באדום ובוורוד, צבעים שמשויכים אוטומטית למילה LOVE {זה בשביל לצאת מהמסגרת המקובעת} אבל נסלח למי שממש חייבת להשתמש בפרימה אדום או כפתור ורוד...

לצורך הדף הזה ביימתי תמונה שבה מונחים ספרים על הכריות שלנו במיטה. בחרתי במוטיב של מסע, בגלל שהחיים הם מין מסע שכזה ולא משנה לאן הם יביאו אותנו, ברור שגם הספרים יהיו שם איתנו...

אז הנה הדף:

למי שלא מזהה - הספר שלו עוסק באימון, והספר שלי הוא "תולדות האהבה", שהוא דווקא לא ספר שהסכמנו עליו. המאמן התקשה להבין ממה אני נשפכת...

אז זו האהבה שלנו. כמו שכתבתי בדף - אנחנו לא נהיה אנחנו בלי ספרים.

______________________________

משהו קטן וטוב #33 (2009)

בעוד כמה דקות נצא למסיבת יום הולדת 18 של היפה. כמו שכתבתי לה בברכה - כאן מתחיל המסע שלה, ואנחנו מאחלים לה שמסעות החיים יהיו מעניינים ושתשוב מהם בשלום, שמחה ומאושרת.

מזל טוב!