קסם שימושי

זה מתחיל באסיפת ההורים בתחילת כיתה ב'.

אחרי שהמורה מספרת על הרכב הכיתה ועל תוכנית הלימודים, נכנסת המורה לאומנות לספר על המטלה ההורית הגדולה של בית הספר היסודי.

ההורים הוותיקים כבר יודעים (וחלקם חוששים מהרגע), ההורים החדשים כבר שמעו שמועות, אבל עכשיו היא באמת מגיעה – עטיפת ספר התורה.

לא בכל בתי הספר זה ככה. יש בתי ספר שבהם הילדים מכינים לעצמם את עטיפת הספר כחלק משיעורי המלאכה ויש בוודאי גם אפשרויות נוספות, אבל אצלנו זו מסורת רבת שנים – ההורים מכינים לילדיהם את עטיפת ספר התורה הראשון שלהם כהפתעה.

ואז מגיע יום שבת שבו מתקיים טקס קבלת ספר התורה, אירוע לו מתכוננים הילדים במשך שבועות רבים, תוך שהם בוראים את העולם בדרכים מגוונות, מבקרים בבתי כנסת ואצל סופר סתם, רוקדים, שרים ומכינים תפאורה. ובסיום הטקס, כשהם מסיימים את חלקם, יורדים ההורים אליהם, אל הפרקט, ונותנים להם את ספר התורה הראשון שלהם, עטוף בעטיפה שהוכנה במיוחד בשבילם.

בעיני זה מדהים ומרגש.

מסתבר שלא בעיני כולם, והשנה, באסיפת ההורים בכיתתה של הנסיכה, עלה ניסיון למרד הורים ודרישה (לא מצד כולם, כמובן) שבית הספר יבטל את המסורת הזו ויכין את העטיפות עם הילדים במסגרת הלימודים. לשמחתי בית הספר לא התכופף והמסורת נשמרה, לפחות לשנה זו.

כשהבוגר עלה לכיתה ב' לא ממש התעסקתי במלאכת יד, אבל היה ברור לי ששמו דורש ספר תורה שעליו תמונת צייד, ויצאתי לחפש לי כזו ברחבי הרשת. מאחר שמדובר בלפני יותר מעשור זה לא היה חיפוש קל, אבל בסופו של דבר מצאתי תמונה של אֶלְף עם קשת על גבו ועשיתי לה התאמות אוזניים קלות. מרבית חוטי הרקמה שברשותי עד היום הגיעו סביב המיזם הזה. את העטיפה עצמה, מהבד, תפרה אמא שלי, כמו שעשתה גם לעטיפת ספרו של הפרופסור, כי באותם ימים סבלתי מפוביית מכונות תפירה קשה ביותר.

לשמחתי, ולגאוותי, הפעם תפרתי בעצמי לא רק את העטיפה של הנסיכה, אלא גם את זו של חברה שלה.

תחושת הישג עמוקה אופפת את כוחותינו!

לפרופסור לא השכלנו לתת שם תנ"כי, ולפיכך הוא נדון לכך שכריכת ספר התורה שלו  תעוטר בסיפור הכי מתבקש (לדעתי זו הסצינה הכי פופולרית) של תיבת נוח.

והנסיכה?

זו שיודעת כבר מגיל 3 לספר שמשמעות השם שלה היא אמא אדמה?

ידעתי איך אני רוצה לעטר את ספר התורה שלה מהרגע שנתקלתי ברעיון של ליבוד במחט. הרעיון המקורי הגיע מתמונה של כדור הארץ מוקף בילדים שאני שומרת כבר שנים בתיקיית ההשראה שלי:

אז זה היה הבסיס, ועליו ביקשתי מאלה החמודה שעובדת אצלי שתצייר לי את יתר הפרטים הנדרשים.

זה מה שיצא:

התלבטתי הרבה לגבי הצד האחורי של הכריכה. בסופו של דבר החלטתי לעטר גם אותו בדמות של ילדה (הציור, שוב, באדיבות אלה), אבל אז הסתבכתי עם הפסוק שתיכננתי להוסיף שם. חשבתי על "פרו ורבו ומלאו את הארץ" או על "וירא אלוהים כי טוב", ששניהם פסוקים מצויינים לעמוד מול תמונת העולם כולו, אבל יחד עם דמות הילדה נראה היה לי שאני מעניקה לה איזשהו סוג של אלוהות... ולא לכך כיוונה המשוררת...

בסוף, לאור העובדה שלימוד בריאת העולם הביא אותה לאובססיה קלה בעניין היום בשבוע שבו נולדה (ויצא טוב שהיא נולדה ביום שני, כי זה אחד הריקודים שהכיתה שלה רוקדת בטקס) כתבתי (בדבק הנצנצים המעולה של  (AMOSאת מה שמופיע בשם הפוסט הזה –

ביום שני נולדה גאיה

וירא אלוהים כי טוב

אפילו טוב מאוד, אם תשאלו אותי.

משהו קטן וטוב #61 (2009)

ביום חמישי מתחילות הסדנאות אצל נתנאלה, שזה כבר משהו גדול וטוב.

הנה טעימה קטנה מהבוק שעשיתי לנסיכה אתמול, כדי שיהיו לי תמונות לסופשבוע:

אני אוהבת החלפות, אבל ממעיטה להירשם אליהן מחשש שלא אגיע להכין ובסוף אצטרך להילחץ ברגע האחרון. אבל אז קורה שלא נרשמתי, ואני מסתכלת בקנאה בכל הדברים הכיפיים שעשו בהחלפה ומתחרטת שלא השתתפתי. זה מה שקרה כשנתנאלה ארגנה swap תותים, ובגלל זה היה ברור לי של-swap הבא אני מצטרפת (גם בגלל שלמילה swap יש כזה טעם של חו"ל...). כשהיא הודיע שהנושא יהיה ליידי באג בכלל היה לי ברור שאני מצטרפת, כי אני ממש אוהבת את החיפושיות החמודיות האלו, ויש לי אפילו חבורה שלמה בשירותי האורחים שלנו.

ההחלפה כוללת משלוח של עבודת יד אחת בנושא, כרטיס ברכה ושלושה פינוקים.

במקור תכננתי ללבד חיפושיות על תיק ג'ינס מוכן, בין היתר מפני שבחיים לא תפרתי שום דבר משמעותי, ושום דבר בכלל במכונת תפירה (כפי שציינתי בפוסט הקודם, סבלתי במשך שנים מפוביית מכונות תפירה). בינתיים, עד שנתנאלה תגמור ללדת את אהבה ולהתאפס בחזרה על החיים, אספתי כמה חיפושיות חמודות שחיכו בסבלנות לתורן.

ואז נתנאלה הודיעה לי שאני מכינה את ההפתעה לפיציקולה (רויטל) שהיא הבלונדינית הכי חמודה שאני מכירה, ובגלל שפיציקולה היא כזו ידידותית לסביבה ומפרגנת, החלטתי שאני מעזה ומנסה לתפור לה תיק.

חיפשתי גזרה בבלוג הקישורים הנפלא של קרן, ומצאתי שם גזרה שעכשיו אני ממש לא מוצאת...

בחרתי את הבד (מסדרה של ארבעה בדי חיפשויות שקניתי מנתנאלה) ואז התחלתי לחשוש שהוא לא יספיק לי, אז הקטנתי את הגזרה ל-80%.

וביום ראשון האחרון התייצבתי אצל אמא שלי לשיעור תפירה. היא פדנטית להפליא וזה ממש עזר כי לי יש נטייה לאילתורים, והגעתי למסקנה שכמו שבבישולים אפשר לאלתר ובעוגות צריך לדייק, אז גם באומנות - יש תחומים שאוהבים אילתורים ובתפירה רצוי לדייק (ואני ממליצה שאף אחד לא יבדוק את יצירת התפירה הראשונה שלי עם פלס, למרות המורה הפדנטית).

אז מה יצא לנו?

התיק הזה:

 ויש לו גם כיס חמוד בפנים, מחולק לשניים:

 אני יכולה להודות, בגאווה רבה, שמרבית התפירה נעשתה במו עצמי, אבל חייבת לתת את הקרדיט על תפרי השוליים המקסימים לאמא שלי, שבלעדיה לא הייתי מגיעה עד הלום...

על אחת מידיות התיק תליתי טבעת ענקית מקושטת בפרחי לבד וחיפושיות:

  





 ואל התיק נילוו כאמור שלל חיפושיות מפנקות - מגנט, פזל, עט וסביבון וגם כמה חיפושיות לבד (אני יודעת שזה יותר משלוש, אבל הן המתינו המון זמן והתרבו בינתיים...):

הכנתי גם כרטיס, עם חיפושית מלובדת, ששכחתי לצלם, ובגלל שפיציקולה צילמה אותו, אז כמו בתמונה של החבילה אפשר לראות ברקע את לוי, החתול השחור וחולה הפרסום שלה:

והכל נכנס לקופסא, נארז יפה:

 ונשלח עם האיש שלי, שלימד הערב בחיפה, להימסר במסירה אישית (ותודה לחתולי, שווידאה שפיציקולה אכן תהיה בבית...)

ואז, כשישבתי באוטו עם ארבעה ילדים שבעים, בדרך ממקדונלדס, קיבלנו טלפון צוהל (על סף היסטרי) מהבלונדינית החביבה עלי, שלא רצתה להרוס את האריזה... אז אחרי שהיא צילמה היא הורידה את הסרט בזהירות (הוא מודבק ככה שאפשר להשחיל אותו החוצה, ותודה למור על הרעיון) קיבלנו שידור חי של פתיחת הקופסא וגילוי האוצרות. היה שווה!

_________________________

משהו קטן וטוב #22

הנסיכה, שעולה בשנה הבאה לכיתה א', מגלה בכוחות עצמה את לוח הכפל, ולראות את תהליכי המחשבה שלה זו הנאה צרופה. עכשיו רק צריך לקוות שבבית ספר לא יצליחו לקלקל לה את זה.

בשבת לפני שבועיים ביקר אצלי אוסף בנות חמודות לבוקר של יצירה. כל אחת הביאה מה שמתאים לה לעשות וכולנו ישבנו סביב שולחן אחד - פיטפטנו, אכלנו וחלקנו גם יצר...

קרן הביאה איתה צמר כדי להכין פיות וכדי ללבד בתוך חותכני עוגיות. את התוצרים שלה, יחד עם צילומים נפלאים של החנות, תוכלו לראות אצלה בבלוג בפוסט הזה. אני יצרתי באותו אירוע מתנה שעדיין לא ניתנה, אבל עוד יגיע זמנה להיחשף כאן.

הצמר של קרן ממש עורר בי צורך ללבד, אז בשבע בערב, אחרי שכולן הלכו הגעתי הביתה והתחלתי לחפש את שקית הצמר שקניתי כבר מזמן, כשהיו לי תוכניות להכין פיות (בתוכניות אני ממש ממש חזקה) אבל השקית נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. הסתובבתי בבית כשאני "מקרינה גלים של חוסר שביעות רצון" (ההגדרה לא שלי, אלא נאמרה על ידי האיש שלי ונתמכה בחום על ידי המתבגר) אבל השקית ממש לא נמצאה. גם קיפול של כל ערימת הכביסה הענקית שחיכתה בסלון לא גרם לנו למצוא אותה (מצד שני הרווחנו המון כביסה מקופלת....)

זה קרה כאמור בשבת. החזקתי מעמד עד יום חמישי ואז נשברתי ונסעתי לטבעון לקנות צמר בעומר. כמובן שרק שם גיליתי שיש להם חנות אינטרנט ויכולתי לחסוך לעצמי את הנסיעה, אבל אז איך הייתי בוחרת צבע צבע? אז חזרתי עם שקית צמר ומחטים, וברגע שהגעתי הביתה (אחרי שעבדתי עוד כמה שעות בחנות) התיישבתי ללבד את הפרת משה רבנו שהסתובבה לי בראש כבר שבוע. ליבדתי כל חלק לחוד על לוח קלקר שעליו ציירתי רת הצורות שרציתי - עיגולים וחצאי עיגולים, ואז איחדתי את כל חלקי החיפושית על לבד לבן. זה מה שיצא:

ואז הייתי בשיא ההתלהבות, ונורא רציתי לנסות ללבד בתוך חותכני עוגיות, אז קישטתי לנסיכה את התיק החדש שלה לגן.

ישבתי מול הטלוויזיה ודקרתי בהתלהבות, וחוץ מההנאה הגדולה של העשייה היתה לי גם ההנאה שבחיוך של נסיכה אחת ממש נלהבת:

וכיוון שהיינו יומיים לפני פסח אז אני והנסיכה החלטנו להכין מתנה לסבתא. לאור המבחר המצומצם של חותכני עוגיות קטנות שהיה לי ביד, הפור נפל על תמונה עם דגים. הנסיכה בחרה את הצבעים והזכירה לי שים צריך גם אצות, ושתינו אהבנו מאוד את התוצאה:

__________________________________________________

משהו קטן וטוב #7

בשבוע שעבר יצאתי למכירה בחיפה, בבית של אמא שלי. לא באו הרבה בנות, אבל כל אלו שבאו היו מתוקות אמיתיות והכי מתוקות היו אמא שלי ושרוני - שעזרו מכל הלב (כולל בסבלות!) והזכירו לי כמה זה חשוב להיות עטופה בחברות.

ובגלל שבדיוק באותו בוקר נולדה אהבה זכו כולן לצ'ופרים מתוך סל הצ'ופרים החגיגי שלנו: