קסם שימושי

כבעלת עסק אני נדרשת לפעמים לנסח במילים את ה"אני מאמין" שלי. עם הזמן למדתי להתייחס לנושא הזה,

של "אני מאמין עסקי", כאל סוג של עמוד שדרה, או אם תרצו - מצפן.

כשברור לי מה אני רוצה שהעסק שלי יהיה ולאן אני רוצה להוליך אותו, הרי שכשאעמוד בצמתים ויעמדו לפני סימני שאלה, יהיה לי קל להחליט לאן אני הולכת.

בתקופה האחרונה יצא לי לנהל מספר שיחות "דרכנו לאן", בנושא העסק שלי, ושוב היתה לי ההזדמנות לנסח לעצמי על מה ולמה אני כאן.

היום, לכבוד יום הולדתי הממשמש ובא (מחרתיים, ליתר דיוק, ***אבל עד שגמרתי לכתוב כבר עברה שעת חצות, ובעצם כבר יום רביעי, אז מחר יש לי יומולדת!***) וממרום ארבעים ושש שנותי, נתתי לעצמי מתנה וסוף סוף פתחתי דף חברים (fan page) בפייסבוק. מאחר שהתלבטתי איזה שם יקבל הבייבי החדש הזה, חזרתי אל ה"אני מאמין" שלי, ומשם הדברים היו ברורים לגמרי ונתתי לו את השם "עיצוב אלבומים - כל אחד יכול".

כי זה המקום שממנו אני באה. מהרצון לאפשר לכל אחד לחוות את העונג שביצירה ומהאמונה העמוקה שכל אחד יכול, אפילו אלו שבטוחים שיש להם ידיים שמאליות.

והאמת?

גם לי יש ידיים שמאליות.

{זה המקום להפסקה מתודית עד שכל הקהל יגמור לגחך...}

אבל זה נכון. אני לא מסוגלת לצייר קו ישר ואפילו כשאני עוברת על הקווים של משהו שכבר מצוייר הקו שלי יוצא רועד ורעוע.

אז מה?

יש טכניקות שעוקפות את זה.

ויש חומרים מדהימים.

ואפשר ללמוד, ואפשר להעתיק עד שלומדים (ואני תמיד טוענת שהעתקה היא מחמאה נהדרת).

ואפילו אפשר לטעון שהעקום הוא קונספטואלי ומכוון.

אבל צריך לפרגן לעצמך

וצריך לנסות ולהתנסות

ולגלות כמה עונג יש בחומרים וביצירה

ולהדהים את האנשים מסביב בזה שזו עבודת יד שלך

ולהתחיל לתכנן את העבודה הבאה...

וברוח הדברים האלו התחלתי לפני כמה שבועות ללמד עיצוב אלבומים בבית ספר.

זה קורס בחירה, ויש לי 11 תלמידות מקסימות מכיתות ה'-ו'

אנחנו נפגשות פעם בשבוע, לשעה וחצי, שזה ממש ממש מעט

ובזמן הזה מתייחסות גם לכתיבה (journaling) וגם לטכניקות עיצוב, והדגש בדרישות הקדם לקורס לא היה יכולת עיצובית או כישרון אומנותי, אלא דווקא נכונות ורצון לכתוב,

והשבוע, בשיעור השישי שלנו, הן הכינו כרטיסי ברכה למכירה ביריד שיתקיים בבית הספר בחודש הבא.

כאמור, בברוטו, הן חוו עד עכשיו שבע וחצי שעות של התנסות,

וזה מה שיצא:

כמו שאמרתי, כל אחד יכול...

אז אם עוד לא הרטבתם את הרגליים בים המופלא הזה של החומרים והיצירות, אני מזמינה אתכם בחום לראות בפוסט הזה הזמנה אישית ליצירה.

וכמובן - כולכם מוזמנים להצטרף לדף החברים שלנו, שבו אני מבטיחה לפרסם טיפים ותמריצים ליצירה, וגם לענות לשאלות שלכם בעניין עיצוב אלבומים ועיצוב בנייר בכלל.

וכמו שאומרת הציטטה של ראלף וולדו אמרסון:

"כל אמן היה בראשיתו חובב."

אם תשאלו אותי, אני לא ממש מבינה מה הרעיון בספרי אורחים לאירועים. הרי מי שמתייחס ברצינות לנושא של הברכה (ואני מדברת כאן על המלל, לא על העיצוב) כבר השקיע וכתב בבית, ומי שלא - ישרבט כמה מילים וזהו. אז בשביל מה זה טוב?

מצד שני, כשמזמינים ממני ספר אורחים - אני כמובן לא אגיד לא, למרות שלמי שקרוב אלי אני כן אומרת מה דעתי...

אני יודעת שזה מאוד מקובל בבר/בת מצווה, במסיבות שעושים לחברים של בעל השמחה, אבל שם אני באמת חושבת שמתאים לשים מחברת נחמדה ומכסימום להשקיע בכריכה.

מעבר למה שהזכרתי למעלה, אני גם חושבת שכשמציבים באירוע את ספרי האורחים שקיימים בשוק, בלי שום טיפול, מה שקורה הוא שאנשים פשוט מורחים ברכה על כל הדף ואין לזה צורה (כן, כן, אני יודעת שאני עושה הכללות...). בגלל זה, אם כבר ספר אורחים, אז אני מעדיפה לטפל בו וליצור בו שטחים ברורים שמיועדים לכתיבה, כששילוב תמונות של החוגג בתוך העיצוב זו גם אופציה.

אז לפני שבוע וקצת התקשרה אלי חברה ואמרה שהיא מחפשת ספר אורחים לבר המצווה של בנה. אמרתי לה שיש לי אלבומים מתאימים וגם הסברתי לה מה אני חושבת על העניין. התברר שיש בינינו הסכמה, אבל הצעתי לה לשאול גם את בעל העניין - ילד הבר מצווה. הרי בסופו של דבר זו החגיגה שלו, והוא זה שצריך להחליט.

ביום שישי שעבר, באמצע הסדנה אצל נתנאלה, קיבלתי שיחת טלפון שנפתחה במילים "תתפלאי, אבל הוא כן רוצה." לקח לי רגע להתאפס ולהבין במה מדובר, וגם להפנים שאני צריכה להכין ספר אורחים תוך פחות משבוע (וזו כמובן לא המשימה היחידה ברשימת במטלות ההולכת וגדלה...).

מאחר שהבנתי שלתמונות ייקח איזה יום-יומיים להגיע, ודובר על לשלב מעט תמונות בעיצוב, החלטתי שאני צריכה להחליט על קו מנחה שאינו קשור לתמונות והחלטתי ללכת על שילוב של כתום ותכלת ועל מוטיב של עיגולים.

את תמונת השער עיצבתי בעזרת אפקט sketch באתר דומפר. מאחר שלא ביקשתי רשות להעלות את תמונותיו של נער הבר מצווה (המקסים לגמרי, יש לומר), לקחתי דוגמה מעדיה ושילבתי תמונות של הילדים שלי במקום התמונות המקוריות.

ככה נראה השער:

לאירוע הוזמנו 150 אורחים בערך, אז הכנתי שבעים ומשהו מקומות לכתיבה. ברור הרי שלא כולם כותבים, ואם בסוף האירוע נשארים הרבה מקומות ריקים, אפשר לשלב בהם כיתובים או תמונות נוספות, כך שהאלבום נשאר יפה.

הרבה פעמים שואלים אותי על עיצובים כאלו, אז הנה קולאז' של מבחר מהדפים באלבום. יש עוד בערך 10 דפים נוספים, באותו סגנון.

החגיגה מחר ואני מאחלת לרון שאכן, השנים שהיו יהיו רמז לבאות, ושהבאות תהיינה נפלאות!

__________________________

משהו קטן וטוב #69 (2009)

אמא של רון היא חברה שלי, כאמור. ויש לה תכונה מופלאה - היא מאמינה שאין דבר שאני לא יכולה לעשות.

מכירים את האימרה: "מחשבה יוצרת מציאות"? אז במקרה הזה - המחשבה שלה יוצרת לפעמים את המציאות שלי...

לפני שלושה שבועות שיחת הטלפון הגיעה בשעה 12:45.

"יש לך שלט לדלת שיכול להיות מוכן בשעה 18:00?"

אמממ... השעה 12:45, יש לי פגישה ביקנעם בעוד שעה וחצי ואני צריכה לחזור לחנות בארבע...

"שלט למה? לבית חדש?"

אז זהו, שלא. הסתבר שהיא מארגנת לבעל שלה חדר עבודה, ורוצה לשים לו על הדלת שלט בסגנון "הטירה של.." או "המחבוא של..."

כששמעתי את זה ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות והבטחתי לה שיהיה בסדר וזה יהיה מוכן בזמן.

הבסיס הוא אלבום העץ של קייזר קראפט, עם ניירות ישנים שלמזלי זכרתי בדיוק איפה אני מחזיקה.

בגלל שהדלת היא דלת ממ"ד, על הצד השני של השלטים פשוט הדבקתי מגנטים.

וככה זה נראה:

שלוש אחרונות וחביבות לא פחות סוגרות את אתגרי חג הביכורים שלנו.

אני מקווה שבאמת ההתחלה הזו היא סימן לבאות, וכעת הן תישלחנה את ידיהן בעוד ועוד דפי אלבום.

אז מעצבות הסבב השלישי היו – אלינור, גלי וריבי

ומה שהן קיבלו:

1.  שני דפי קארדסטוק חלקים בצבעים ירקרק ותכלת

2.  דף דוגמה פסים ודף דוגמה נצנוצים, שניהם מסטאק garden party  של חברת  DCWV

3.  דף חיתוכי אותיות ירוק מוכתם

4.  צמר שעיר בגוונים חומים

5.  כפתורים ירוקים

6. סיכות מתפצלות עוגנים ירוקים

7. סיכות מתפצלות לבבות

8. פרחי נייר לבנים

9. ציפורים מוחתמות

אלו שלושת הדפים שהן עיצבו:

אלינור התייחסה מאוד ברצינות לנושא, ומעבר לכך שהיא סיפקה לנו דף ביכורים, היא גם צירפה אליו תינוק חדש, גבע החמוד... מזל טוב יקירתי!

ומה שהיא כתבה:

שמחתי מאוד כשלימור פנתה אלי בעניין אתגר העיצוב הזה - במיוחד כשהוא קשור לשבועות - חג הביכורים.

נעים מאוד, אני אלינור- מעצבת ביכורית ואני גאה לחשוף בפניכם את הביכור החשוב יותר שלי- השלם החדש. תכירו את מיקה, יפתח והקטנטן החדש... 

כשקיבלתי את המעטפה עם החומרים מלימור, התחברתי מיד לשני הקארדסטוקים המעוצבים ולציפורים.

ידעתי שהדף שאעצב יהיה קשור להולדת הגוזל הטרי (שנולד בניתוח קיסרי יזום שבוע לפני שבועות, ולכן היה קל לתכנן.....)

חיפשתי רעיון לעיצוב שייצג את האמהות שלי.

במהלך החשיבה על עיצוב הדף (ושלושת הציפורים כמוטו מרכזי לשלושת ילדי), נזכרתי ברעיון שלמדתי אצל תמר (the supergirl), בעניין עיצוב דף עם עיגולים.

ואז ידעתי, הגוזל החדש מכנס אותנו למשפחתיות חדשה, מבנה חדש ובעיקר ה"פורום" הפרטי החדש שלי- השלם החדש שלי.

חייבת להגיד שהיות והכנתי את עיצוב הדף טרם הולדת הפשוש (סיימתי ממש ערב הניתוח), היה לי מאוד קשה להדביק את העיצוב ובמיוחד את הכותרת מחשש "לעין הרע"... (כן, כן, גם לקוליות כמוני זה קורה בסוף.....) אבל זרמתי עם זה ושלחתי ללימור את התמונות רק אחרי שהכל היה מאחורינו והגוזל המתוק החדש שלי בידיים שלי בריא ושלם (טפו, טפו, טפו).

קבלו אותם בתמונה ראשונה ממפגש מאוד מרגש בבית החולים.

לימור- תודה ענקית על ההזדמנות והאתגר. ההשתתפות באתגר זה, בהחלט נתנה לי "פוש" ענק באומץ להציג את תוצרי ברבים.

גלי

ריבי

באתגר האחרון שלה לימור הציעה למעצבות לא מנוסות להשתתף -עבודת ביכורים לחג ביכורים...

ביקשתי - התקבלתי... האמת לא היה לי מושג מה יהיה. לא עיצבתי עדיין אף דף אלבום וחלק מהדברים שראיתי נראו לי מורכבים עד בלתי אפשריים. לא היו לי אפילו תמונות ספציפיות שרציתי לעשות מהן דף באלבום... דווקא בגלל זה רציתי לבטל לפחות דרגת חופש אחת -שמישהו אחר יבחר בשבילי את החומרים. לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות.

כשהגיעו החומרים ופתחתי אותם שמחתי שלימור שלחה דפי רקע כחולים - מכל השאר קצת פחות... הורגעתי שאני לא צריכה להשתמש בהכל -לימור פשוט צ'יפרה אותנו ושלחה יותר חומרים למקרה ולא יהיה לנו. הדפים הכחולים ישר הזכירו לי את הטיול האחרון שלנו בברצלונה שבו ביום שמש נדיר עם שמיים כחולים הצטלמנו כולנו על הספסל הארוך בעולם בפארק גואל. השתמשתי בדף רקע בצבע תכלת והמטינג של התמונות הוא בכחול עם כוכבים קטנים. השתמשתי בתמונה אחת של פסיפס כדי ליצור את הדיגום בצד ימין - זה גם איפשר לי להכניס שם צבעים שונים כדי שיהיה איזה קשר ביI כל האלמנטים במיוחד לדף האותיות (שהוא פשוט גאוני וכיפי). את הכפתורים הירוקים שלימור שלחה החלפתי בכפתורים ורודים (נחשו מה  - גם הם נקנו מקסם שימושי...!)והדבקתי אותם במרכז הפרחים. השתמשתי גם בסיכות המתפצלות בצורת לבבות שהתאימו לי בול לנושא.

שכחתי לחלוטין דבר חשוב – כשדברתי עם לימור ואמרתי לה שאני אשחק קודם עם העיצוב לא עם התמונות האמיתיות אלא עם תמונות שהדפסתי מהמדפסת היא הציעה לי לצלם את הסקיצות. זה היה רעיון גאוני ! ככה יכולתי לנסות כל מיני קומפוזיציות עד שהגעתי למה שהכי מצא חן בעיני ולא חששתי שלא אזכור איך בדיוק עשיתי את זה. תודה רבה לימור - על האתגר והעצות וההזדמנות, נהניתי מאד.