קסם שימושי

בימים שלפני ראש השנה מתחילות לצוץ בתיבת הדואר שלנו ה"שנות טובות".

זה חלק מהחיים הקהילתיים, כמו משלוחי המנות בפורים, ותמיד נחמד לראות את פרצי היצירתיות שצצים אצלנו בתיבה.

יש שנים שבהן אני מאורגנת ומכינה המון שנות טובות, לשכנים ולחברים, ויש שנים שבהן ראש השנה נוחת עלי במין הפתעה, וברגע האחרון אני מכינה קצת כרטיסים, לפחות להחזיר ברכה למי שברך אותי.

השנה חשבתי שאגיע לרגע האחרון בלי כרטיסים, אבל אתמול חתכתי חתיכה של נייר עטיפה חום בשביל מתנה שבסוף לא צריך היה לארוז... ובגלל שזו היתה חתיכה גדולה, ניסתי לחשוב מה אני יכולה לעשות איתה ואז הבנתי - הנה הצעד הראשון לכרטיסי שנה טובה...

בסיסים משמיניות של בריסטולים.

נייר עטיפה חום קרוע, בערך, למלבנים.

חותמות אותיות שיוצרות את המילים "שנה טובה" + דיו

וושי טייפ

תפוחים מסול ודבק להדבקה שלהם

שעה של עבודה

והנה יש לי 44 כרטיסים שבצד השני שלהם הרבה מקום לאיחולים ולברכות.

ולמה 44?

כי כשנגמרו לי באותו הזמן כל הבסיסים מהבריסטול וכל ההחתמות הבנתי שזו כנראה בדיוק הכמות הנכונה.

אז כמו שכתוב בצד האיחולים של הכרטיסים שלי:

שלא תהיה מצוחצחת ומגוהצת

 שלא תהיה מושלמת ומדוגמת מדי

שלא תהיה "הכי" שום דבר

שרק תהיה תשע"ג מלאה בשמחה ואהבה

שנה טובה!

בקיץ 1989 יצאנו לטיול ה(כמעט) הכי גדול שלנו. 25 ימים, רובם בסקנדינביה, במין סנדוויץ שתחילתו וסופו בגרמניה.

שני אלבומים עם ניילון נצמד היו התוצר של טיול עם מצלמה קטנה וכמה סלילי פילם. נושא התמונות בטיול הזה היה די כאוב. כבר אז הייתי אני זו שהסתובבה עם המצלמה שלנו (אנחנו - AKA המאמן ואנוכי), כך שמבין שנינו אני הייתי הצלמת. יתר הפמליה שלנו כללה את ההורים, האח והגיסה של המאמן, וגולת הכותרת - גם מבחינת האטרקציה לצילום - האחייניות הקסומות של המאמן, שהיו אז בנות שנתיים וארבע. אפשר כבר להבין בכמה תמונות אני מופיעה, נכון?

היום אני כבר יודעת שאם אני רוצה שיצלמו אותי (כדי שאני אוכל לשנוא את התמונות אחר כך....) אני צריכה להגיד. אז זה הסתכם באפיזודה שטופת דמעות בפארק הפסלים המדהים של הפסל ויגלנד בנורבגיה. מוזר להיזכר בזה אחרי כל כך הרבה זמן.

ולמה אני צועדת ככה במשעולי הזיכרונות?

כי הבוקר, שהבנתי שמדגדג לי בידיים לעצב דף, הלכתי לחפש תמונות באלבומי הטיול ההוא.

היה נחמד לגלות שכבר אז היה לי קצת סקראפ בנשמה ושילבתי דפים מברושורים בין התמונות (ואפילו צילמתי שלטי דרך עם מפות), אבל היה מדכא לראות כמה מעט תמונות מוצלחות יש בין דפי האלבום. הוא מוצלח בתור מזכרת בשבילנו, שהיינו שם (למרות שגם אנחנו צפויים לתהות לגבי חלק מהתמונות, שהיום כבר לא נדע להגיד בדיוק איפה צולמו, כי אז ממש לא כתבנו כלום), אבל מי שלא היה שם איתנו - ישתעמם.

אז לא הרגשתי נקיפות מצפון לשלוף שלוש תמונות מהאלבום ולהשתמש בהן.

את הדחף ליצור משהו התניעו שני דברים - הסקיצה המקסימה שנילקי יצרה בשביל קומונת הבית הפתוח לעיצובים בנייר והקיט המקסים של crate paper שפירגנתי לי אצל נתנאלה ביום חמישי.

שלא כדרכי הייתי די נאמנה לסקיצה, אבל כפיצוי יצרתי מייד בן זוג לדף, ושם כבר התרחקתי ממנה.

זו הסקיצה:

וזו הפרשנות שלי עליה:

מדבקות וחיתוכי נייר מאותו קיט

חותמות fountain של חברת אמריקן קראפטס

דיו ורסה פיין וינטג' ספיה

דיו דיסטרס וינטג' פוטו

הדף השני אמור בעצם להיות הדף הראשון (הימני) כשמדפדפים באלבום, ולכן בו נוספו האותיות של "תוצרת הארץ" ונתנו כותרת. חוץ מזה השתמשתי באותם חומרים:

אני אף פעם לא אשכח את הקטע המופלא בתחילת הספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה", של אליסון פיטרסון, שבו גיבורת הספר, שצריכה להביא עוגה לאירוע של הילדים, מוציאה עוגה מחבילה קנויה, ולפני שהיא מפזרת עליה אבקת סוכר, היא מרביצה לה כדי לעקם אותה ולתת לה נופך ביתי ברור...

בשבוע שעבר התגלגלתי מצחוק מול אפיזודה דומה ב"הורים במשרה מלאה" שבה ג'וליה, שהיא עורכת דין, מנודבת על ידי בעלה להיות "מלאך" ולהביא סיר של מרק ביתי לאחת האמהות בבית הספר שמחלימה מניתוח. הבעייה היחידה היא שהקבלה ששטה בסיר המרק מסגירה את העובדה שלמרות הסיר החבוט, המרק לא ממש בושל בבית...

אני לא כזו.

כשאני מביאה לאירוע משהו קנוי אני מצהירה על זה בגאווה - ברור לי שגם לקנות צריך לדעת.

וגם בעניינים אחרים - אני מאוד שמחה לפרגן ליוצרים אחרים ולקנות מהם דברים שלא מתאים לי לעשות.

ואני גם שמחה תמיד ללמוד מאחרים.

לשמחתי, קרן המקסימה ממניירות הסכימה להרים את הכפפה להתגלגל צפונה וללמד אתכם (ואותי) איך צובעים חותמות.

הנה כל הפרטים:

סדנאת צביעה ב Copic ועיצוב כרטיסי ברכה

תתקיים

ב"קסם שימושי" ביובלים

בשבת 27.11.2010

בשעות 13:30- 10:00

מה נלמד ?

לצבוע דמויות מוחתמות באמצעות Copic Ciao Markers, (הטושים המומלצים למתחילים), 

החל מהבסיס ועד יצירת אפקטים שונים.  

נשתמש בעטים וטושים נוספים להשלמת המראה ויצירת גימור.

וגם נעבור על כל שלבי הכנת כרטיס ברכה (קיפול, הכנת הרקע, שילוב קישוטים, הדבקת הדמות)

מה כל אחד מקבל ?  

קיט אישי ובו ערכה של 6 טושי Copic Ciao - Scrap Set, בשווי 114 ש"ח - שנשאר שלכם !

וגם חומרים להכנת כרטיסי ברכה כולל דמויות מוחתמות ודפים.

לשימושכם החופשי יעמדו גם:

מכשיר Scor Pal המשמש לקיפול, חותמות, דיו, פאנצים, ניירות רקע, קישוטים, טושי Copic נוספים, עטי Signo ו- Sakura, סכיני חיתוך, סרגלים, משטחי חיתוך, דבק.

לא צריך להביא כלום !  רק להגיע !

למי הסדנה מתאימה ?  לכולם !!!

למי שכבר המון זמן רוצה לקנות קופיק וזה עוד לא הסתדר, למי שכבר רכש טושים אבל עוד לא יודע איך ממש להתמודד איתם ולהוציא מהם תוצאות טובות. ואפילו לחדשים בתחום, שזה נשמע להם כמו יפנית.

עלות סדנה וקיט למשתתף : 

כולל סט טושי קופיק - 280  ש"ח , לא כולל סט טושי קופיק (למי שכבר יש) - 180 ש"ח.  

הרשמה

ההרשמה במייל [email protected] או בטלפון 054-4626765.

בעת ההרשמה יילקחו פרטי כרטיס האשראי לביטחון בלבד. התשלום ביום הסדנה, בתשלום או בהמחאה, ישירות לקרן.

טעימה קטנה ממה שנעשה.....

להתראות

קרן ולימור