קסם שימושי

השמחה על חזרתו הראשונה של הפרופסור הביתה כחייל, יחד עם הכיף שביום שלם שמוקדש לאהבה, איבדו מזוהרן לנוכח חדשות עצובות על הבוקר - בת מחזור של השיריונר שנהרגה בתאונת דרכים.

כבר לפני הרבה שנים הבנתי שבבחירה בחיי קהילה מקבלים משפחה מורחבת והמון המון שמחות, ולצידן גם עצב כשהחיים עצובים - חברים ליישוב, או ליישובים סמוכים, אנשים שמעגלי החיים שלהם נגעו בשלנו בכל מיני דרכים, ועכשיו גם העצב שלהם נוגע בנו.

אז עצוב לי.

ניסיתי לעבוד אבל אחרי כמה שעות הבנתי שאני לא ממש יעילה, ואולי זה הזמן ליצירה.

הדפסתי לי את דף האתגר שחגית העלתה היום, אבל אחרי ריסוס אחד של צבע הבנתי שהאתגר הזה לא יעבוד בשבילי היום (מה עוד שדף המדפסת לא ממש אהב את הספריי והתעגל בפראות).

אז פתחתי את היומן שלי שהולך איתי עכשיו לכל מקום, בדף הזה:

אתמול השתתפתי בסדנה כיפית בתל אביב, בהנחיית נילי מהולנד, ומחר כשיהיה אור גם אצלם את התוצר ואחלוק איתכם רשמים ותמונות.

אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. אחרי הסדנה אספתי את ספיר ונסענו את כל הדרך הארוכה חזרה לגליל. ומה עושים בנסיעה של אמצע הלילה? מדברים.

התגלגלנו מנושא לנושא ואז גילינו שלמרות פער הגילים המרשים בינינו (גילה המוקדם הוא אפילו פחות ממחצית מגילי המאוחר) שתינו עוצרות פעם בתקופה לרגע של התבוננות בחיים ובבחירות שלנו. גילינו ששתינו משתמשות בשאלות שונות, ושיש שאלות נוספות שיכולות להוות כלי להתבוננות, ובגלל שאני תמיד חוזרת לנושא הזה בחיים שלי, חשבתי שאולי השאלות האלו יביאו תועלת לעוד מישהו, אז הן כאן (בלשון נקבה, בכוונה, כי אני בעד העדפה מתקנת):

השאלה האופטימית - אם תגלי שזכית בלוטו. מה תשני בחיים שלך?

שאלת ערש הדווי - אם יודיעו לך שנשאר לך חודש לחיות, מה תנסי להספיק?

שאלת סוף הדרך - בהתבוננות לאחור על חייך, האם את מרגישה תחושת השלמה או תחושת החמצה?

השאלה שמחוץ לגבולות ההיגיון - מה היית עושה אם היית יודעת שאין שום אפשרות שתיכשלי?

לא המצאנו את השאלות האלו. הן היו כאן לפנינו.

השאלות שונות זו מזו ובמידת מה הן משלימות אחת את השנייה. אני בדרך כלל בודקת את עצמי מול שתי השאלות הראשונות.

מה שמשותף לכולן בעיני הוא שהן בודקות אם הבחירות שלי נכונות לי, אם אני נמצאת במקום בו אני רוצה להיות.

אני רוצה לקוות שאם הייתי מגלה שהתשובה אינה מוצאת חן בעיני - היו לי האומץ והכוחות לשנות כיוון.

בינתיים, לשמחתי, אני שמחה עם התשובות שאני מקבלת.

ומה איתכן?

כן, היום נולד התינוק החדש שלי.

ולא, אף אחד לא צריך לחשוש שפיספס תשעה חודשים של בחילות, חשקים למלפפון חמוץ ושאר שמחות של הריון (מזל, כי אתמול חגגתי את סיינט פטריק'ס עם ימבה אלכוהול...).

מבחינות מסויימות זה היה הריון של פיל, שהתבטא בשנים של חלומות.

ומבחינות מסויימות זה היה הריון של חתול. בערך חודשיים של עבודה אמיתית.

ואפילו הקדמתי בשבוע את לוח הזמנים, מה שלא קרה באף אחד מההריונות המסורתיים שלי...

ומה הריתי וילדתי?

אותיות!

אותיות מדוגמות!

בעברית!

אז הנה הן כאן, אחרי חודשים רבים של חלומות ושבועות קצרים של עבודה בשטח, וכמה תקלות לא צפויות, שבגללן נשארתי עם המספר המוזר הזה - 39 דוגמאות שונות של אותיות מדוגמות לכל הזדמנות וצורך!

וזה כל כך כיף שהן כבר כאן!

והמון תודות באות עם פרוייקט כזה.

לכל בני משפחתי, ואמא שלי במיוחד, שאוהבים לראות את האור בעיניים שלי ועוזרים לו לנצנץ שם לעתים קרובות.

לחברות הטובות שלי, שתמיד שם להתייעצות ולתמיכה.

לחביבה, אמא של מאור, שפתחה פעם שרשור על עיצוב בעברית ותקעה את המסמר האחרון בשכנוע שלי שצריך, ועכשיו.

לכל בעלי המלאכה שליוו ויעצו והתלהבו יחד איתי.

ותודה מיוחדת לספיר, שליוותה אותי כל היום, והייתה דולה לענייני יצירה...

ולמה סבתא?

כי הערב נפתחה תערוכת הגמר של מגמת האמנות אצלנו, מה שאומר שהמשכוכי עומד על סף סיום לימודי האמנות. הבגרות מחר, ואחרי שזה יהיה גמור באמת, יבוא פוסט תמונות והסברים. ובינתיים רק טעימה - אלו ה"נכדות" שלי:

התערוכה המאוד מרשימה, עם 33 מיצגי אמנות פלסטית וצילום, פתוחה לקהל עד ליום שבת, 21.3.09. אז אם חיפשתם תירוץ לטיול לצפון, אני ממש אשמח לספק את כל הפרטים הדרושים. שווה ביקור.