קסם שימושי

והמסע ממשיך...

את אחר הצהריים בילה הבוגר בגן המנזר, עם בלוק הציור ועפרונות הרישום. בטלפון נשמע היה שכיף לו.

ההוראות במעטפה מספר שלוש אמרו שעליו להתייצב בשעה 21:00 בשער יפו, ולחכות להוראות נוספות.

מכיוון שהילד הוא נצר למשפחה ייקית בחלקה, הוא מגלה נטייה ברורה להקדים, והיה לו זמן לשבת בנחת בכותל.

בתשע יצר איתו קשר טלפוני המדריך של סיור הסליחות שהזמנתי מ"ירושלים של מעלה". הרעיון היה מצויין ומצא חן בעיני הילד, הבעיה היתה שיומיים לפני כיפור האיזור עמוס בהמוני אנשים, ולמרות שהמדריך היה ממש מוצלח, מערכת ההגברה החלשה שלו גרמה לזה שהבוגר בחר לפרוש מהסיור עוד לפני שפגש בשחקן ובזמר המובטחים כחלק מהחוויה. מה לעשות - you win some, you lose some

לאה אהובתי התבלבלה וסימסה אליו במקום אלי את ההודעה שמבררת את שלומו, אבל לזכותה ייאמר שלפחות ההודעה לא הסגירה שום פרטים מוכמנים...

בלילה, לפני השינה, הוא פתח את מעטפה מספר 4, ששלחה אותו להתייצב בכניסה למוזיאון ישראל בשעה 10 בבוקר. בנוסף היתה במעטפה גם הברכה שהכינה לו הנסיכה, עם טקסט שעצר את הנשימה לכולנו:

וכדי שלא יצאו לכם העיניים:

נמרוד אתה כבר בן 20 וצריך לחגוג

אבל אם צריך לחגוג אז סתם חגיגה עם עוגה

זה לא מה שמשפחה כמו שלך היתה עושה

אז שלפנו את העט והתחלנו לכתוב יום הולדת לנמרוד

והנה אתה בסוף היום הראשון. 

שיהיה לך יום הולדת 20 שמח

שלך גאיה.

הנודד האמיץ שלנו ישן והתעורר במנזר המיוחד הזה (שאני בהחלט מתכננת לבדוק באופן אישי בהזדמנות הקרובה ביותר), ואחרי ארוחת בוקר צנועה התייצב בכניסה למוזיאון, מוקדם כמובן...

המלווה שלו לסיור במוזיאון היתה לאה היקרה, והיא היתה אחראית גם להעביר מעטפה גדושה כל טוב למלצרית ששירתה אותם בארוחת הצהריים, יחד עם זיקוק. מאחר ששני הסועדים לא רצו קינוח, המעטפה הגיעה עם זיקוק בוער מוחזק ביד של המלצרית...

אם תשאלו אותי, אני לא ממש מבינה מה הרעיון בספרי אורחים לאירועים. הרי מי שמתייחס ברצינות לנושא של הברכה (ואני מדברת כאן על המלל, לא על העיצוב) כבר השקיע וכתב בבית, ומי שלא - ישרבט כמה מילים וזהו. אז בשביל מה זה טוב?

מצד שני, כשמזמינים ממני ספר אורחים - אני כמובן לא אגיד לא, למרות שלמי שקרוב אלי אני כן אומרת מה דעתי...

אני יודעת שזה מאוד מקובל בבר/בת מצווה, במסיבות שעושים לחברים של בעל השמחה, אבל שם אני באמת חושבת שמתאים לשים מחברת נחמדה ומכסימום להשקיע בכריכה.

מעבר למה שהזכרתי למעלה, אני גם חושבת שכשמציבים באירוע את ספרי האורחים שקיימים בשוק, בלי שום טיפול, מה שקורה הוא שאנשים פשוט מורחים ברכה על כל הדף ואין לזה צורה (כן, כן, אני יודעת שאני עושה הכללות...). בגלל זה, אם כבר ספר אורחים, אז אני מעדיפה לטפל בו וליצור בו שטחים ברורים שמיועדים לכתיבה, כששילוב תמונות של החוגג בתוך העיצוב זו גם אופציה.

אז לפני שבוע וקצת התקשרה אלי חברה ואמרה שהיא מחפשת ספר אורחים לבר המצווה של בנה. אמרתי לה שיש לי אלבומים מתאימים וגם הסברתי לה מה אני חושבת על העניין. התברר שיש בינינו הסכמה, אבל הצעתי לה לשאול גם את בעל העניין - ילד הבר מצווה. הרי בסופו של דבר זו החגיגה שלו, והוא זה שצריך להחליט.

ביום שישי שעבר, באמצע הסדנה אצל נתנאלה, קיבלתי שיחת טלפון שנפתחה במילים "תתפלאי, אבל הוא כן רוצה." לקח לי רגע להתאפס ולהבין במה מדובר, וגם להפנים שאני צריכה להכין ספר אורחים תוך פחות משבוע (וזו כמובן לא המשימה היחידה ברשימת במטלות ההולכת וגדלה...).

מאחר שהבנתי שלתמונות ייקח איזה יום-יומיים להגיע, ודובר על לשלב מעט תמונות בעיצוב, החלטתי שאני צריכה להחליט על קו מנחה שאינו קשור לתמונות והחלטתי ללכת על שילוב של כתום ותכלת ועל מוטיב של עיגולים.

את תמונת השער עיצבתי בעזרת אפקט sketch באתר דומפר. מאחר שלא ביקשתי רשות להעלות את תמונותיו של נער הבר מצווה (המקסים לגמרי, יש לומר), לקחתי דוגמה מעדיה ושילבתי תמונות של הילדים שלי במקום התמונות המקוריות.

ככה נראה השער:

לאירוע הוזמנו 150 אורחים בערך, אז הכנתי שבעים ומשהו מקומות לכתיבה. ברור הרי שלא כולם כותבים, ואם בסוף האירוע נשארים הרבה מקומות ריקים, אפשר לשלב בהם כיתובים או תמונות נוספות, כך שהאלבום נשאר יפה.

הרבה פעמים שואלים אותי על עיצובים כאלו, אז הנה קולאז' של מבחר מהדפים באלבום. יש עוד בערך 10 דפים נוספים, באותו סגנון.

החגיגה מחר ואני מאחלת לרון שאכן, השנים שהיו יהיו רמז לבאות, ושהבאות תהיינה נפלאות!

__________________________

משהו קטן וטוב #69 (2009)

אמא של רון היא חברה שלי, כאמור. ויש לה תכונה מופלאה - היא מאמינה שאין דבר שאני לא יכולה לעשות.

מכירים את האימרה: "מחשבה יוצרת מציאות"? אז במקרה הזה - המחשבה שלה יוצרת לפעמים את המציאות שלי...

לפני שלושה שבועות שיחת הטלפון הגיעה בשעה 12:45.

"יש לך שלט לדלת שיכול להיות מוכן בשעה 18:00?"

אמממ... השעה 12:45, יש לי פגישה ביקנעם בעוד שעה וחצי ואני צריכה לחזור לחנות בארבע...

"שלט למה? לבית חדש?"

אז זהו, שלא. הסתבר שהיא מארגנת לבעל שלה חדר עבודה, ורוצה לשים לו על הדלת שלט בסגנון "הטירה של.." או "המחבוא של..."

כששמעתי את זה ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות והבטחתי לה שיהיה בסדר וזה יהיה מוכן בזמן.

הבסיס הוא אלבום העץ של קייזר קראפט, עם ניירות ישנים שלמזלי זכרתי בדיוק איפה אני מחזיקה.

בגלל שהדלת היא דלת ממ"ד, על הצד השני של השלטים פשוט הדבקתי מגנטים.

וככה זה נראה:

אין הרבה דברים שמתחרים בבילוי זמן איכות עם חברות, ועוד זמן שעובר ביצירה!

לפיכך, ברור שברגע שנתנאלה הודיעה שיש לה מקומות פנויים לבוקר של יצירה בחותמות, שרוני ואני קפצנו על המציאה אפילו שלא היה לנו מושג באיזה חותמות מדובר, והאמת - מה זה חשוב בעצם?

אחר כך התברר שמדובר בהשקת מגוון חותמות 2010 של חברת Hero Arts שזה ממש יופי. הם אמנם לא פורצי דרך או חדשניים במיוחד, אבל החותמות שלהם איכותיות ביותר והמגוון שלהם פשוט מדליק.

בתחילת הבוקר התברר לנו שלחגיגה יש strings attached (או בשפה של עורכדינים - אותיות קטנות) ולפני שנוכל להגיע לכיף האמיתי אנחנו צריכות להכין 3 כרטיסים לפי הדוגמאות המוכתבות של החברה. קיבלנו את הכל חתוך ומוכן, ואפשר היה לחשוב שתיק-תק וגמרנו.

אז זהו, שלא.

אולי זה בגלל שזו היתה משימה מוכתבת,

אולי בגלל שנזכרנו בימי בית הספר

אולי בגלל שסתם לא התחממנו...

אבל לקח לנו מלא זמן לעמוד במשימה.

הנה התוצאות:

אחרי שעשינו הפסקה, ואכלנו את האוכל הטעים שכולן הביאו, והתלהבנו מאהבה והדלקנו זיקוקים... הגיע הזמן לחזור לשולחן העבודה, ועכשיו יכולנו להשתולל בצורה חופשית.

הכנתי שלושה כרטיסים, אבל משום מה אחד מהם התחבא בזמן הצילומים, אז הנה שני האחים שלו:

שימו לב מה קורה אחרי בילוי של כמה שעות בבית של נתנאלה וישיבה מול דנדושה המדוגמת - רואים איך הצילומים שלי עברו סטיילינג?

היה בוקר ממש ממש כיפי ונזכרתי למה בעצם יש לי כל כך הרבה חותמות.

ביום יום לא יוצא לי להשתמש בהן הרבה, אבל השבוע, אחרי החימום שעשיתי אצל נתנאלה, ממש חגגתי עליהן והיה נהדר!

את התוצאות תוכלו לראות בקרוב.

_________________________

משהו קטן וטוב #68 (2009)

התכוונתי לכתוב על בית הדפוס המדהים בו הדפסנו את הספר החדש דנדש שלו, אבל המאמן הניהולי שלי עשה את זה כל כך טוב, עד שאני מרשה לעצמי לגנוב את המילים שלו:

כדי לסיים את הפקת הספר היינו צריכים לחבר את הדיסקים שמהווים חלק מהייחוד שלו. עבודה 'שחורה'. בגלל תקלות שונות נדרשנו לעשות את זה ברגע האחרון, וזה אמר לעמוד בערך ארבע שעות על הרגליים, לקלף, להדביק, לחבר, לעטוף בשרינק, לסדר, לארגן... עשינו את העבודה הזו בבית הדפוס בו הוכנו הספרים, ועל זה אני רוצה לכתוב.

מתי ואפריים. דפוס טרמוגרפיה ברחוב הירקון 29 בבבני ברק. את זה שהם טיפלו בספר במהירות ובמקצועיות, ושהיה קל מאוד לעבוד איתם, אפשר לייחס לזה שהם עסק רציני. אבל החלק הבאמת חשוב הוא שמדובר באנשים שלוקחים את המקצוע שלהם ברצינות, שמתייחסים לעבודתם כאומנות, ולמרות שיש להם ניסיון של שנים על שנים, הם מבקשים ומוכנים לשמוע כל הערה או הצעה שיכולים לשפר משהו. מצד שני, הם גם מלאים עצות ורעיונות שהם חולקים בשפע, ולא רק לגבי העבודה שהוזמנה מהם, אלא גם לגבי דרכים לקדם את אותה, קישורים מועילים לאנשים אחרים ועוד. אבל אפילו יותר מזה, שנייהם אנשים נחמדים ונעימים שכמותם כבר מזמן לא פגשתי. באנו לשם לעשות עבודה, וקיבלנו יחס של אורחים רצויים, אפילו - של חברים ותיקים הייתי אומר. קל מאוד להרגיש לא בנוח כשנכנסים ל'בית' של מישהו אחר וצריך להתארגן בו על שטח עבודה, ולהשתמש בציוד ובשרותים של העסק שלו. מתי ואפריים דאגו שנרגיש נוח, שיהיה לנו נוח, ועשו זאת בצורה שקטה, נעימה, חייכנית. פשוט - תענוג לדעת שיש אנשים כאלו בסביבה.

אז כשתצטרכו להדפיס משהו - כרטיסי ביקור, הזמנות או ספרים, אני ממליץ לכם מאוד מאוד להרים טלפון למתי מדפוס טרמוגרפיה - 0505617096, 036197578. ולא צריך להגיד ששמעיה שלח אתכם - תקבלו אותו יחס לא חשוב מי אתם ומאיפה הגעתם. הם פשוט אנשים כאלו.

ואני, שבנוסף לאירוע המתואר ביליתי שם גם כמה פעמים בהמהלך ההגהות על הספר, חותמת על כל מילה.