היה לי יום מעייף ומעניין כאחד.
היום נולדו האותיות הקטנות והחמודות שלי (שגובהן 2 ס"מ), אחיות לאותיות הגדולות (שגובהן 3 ס"מ).
נכון שלספר על תינוקות בלי להראות תמונות זה לא ממש לעניין, אבל הגעתי הביתה בתשע בערב, ותודו שזו לא שעה לצלם תמונות... מבטיחה לתקן את זה מחר.
אז למה אני אבא?
בפעם הראשונה שהאותיות שלי נחתכו, הבאתי את הסכין לבחורים הנחמדים שחותכים אותן והם שלחו אותי לטייל שעתיים. אחרי שעתיים הם קראו לי חזרה כדי שאני אאשר להם שהכל נראה בסדר, ואז הם שלחו אותי לטייל עוד שעה עד שהם סיימו את החיתוך ואני חזרתי אל המוכן.
זוכרים שפעם אבות לא הוזמנו לחדר הלידה, וראו את התינוק בפעם הראשונה כשהוא נקי ועטוף?
מאז נחתכו עוד כמויות גדולות של אותיות, והבחורים הנחמדים כנראה הבינו שאפשר לסמוך עלי ושאני לא אתעלף למראה הדם (או האותיות המפוספסות)...
והיום הזמינו אותי לחדר הלידה מהרגע הראשון, התייעצו איתי לגבי מידת הלחץ הדרושה ונתנו לי ללוות את התהליך כולו.
אז תגידו בעצמכם - אני לא אבא?
_______________________
משהו קטן וטוב # 26 (2009)
כשהנסיכה נולדה, עוד לפני שעזבנו את בית החולים, התקשרתי לגרינפיס כדי לתרום בשמה תרומה ולהפוך אותה לחברה הצעירה ביותר בארגון (וכן, חשבתי גם כמה נחמד יראה מכתב התודה באלבום התינוק שלה...).
גם לאותיות החמודות שלי מגיע להוסיף טוב לעולם. כיוון שכך - הבטחתי לחגית (משחק מילים) כי אעניק חמישה דפי אותיות לאחד מקוראי הבלוג שלה שירים תרומה לזכרון מנחם במסגרת המבצע היפה שהיא יזמה.
כבר תרמתם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
