קסם שימושי

קודם כל,תודה ענקית על כל העצות הנפלאות שקיבלתי לגבי הטיול שלנו (מעניין שהכי הרבה עצות יש לגבי סן פרנסיסקו. כולם כבר היו שם?)

ותודה גם על האיחולים לטיול מוצלח.

אני מבטיחה להמשיך ולעדכן ככל שנתקדם.

ומה לא כדאי לפספס?

דנדושה, שהיא לא רק יפה ומוכשרת, אלא גם נדיבה ברמות על, חוגגת שנה לבלוג שלה, עם בלוג קנדי מטורף.

חוץ מהסיכוי לזכות באחד מאחד עשר הפרסים שהיא הכינה, וחוץ מהאפשרות לתרום לניב קוטלר הקטן, היא גם מציעה לכולם קיט דיגיטלי שעיצבה בעצמה.

הנה קישור ישיר לרשומה, והנה מה שאני עשיתי אתמול עם הקיט הזה, כי דגדג לי בידיים:

אמש, כשהגעתי למיטה, חיכתה לי מתחת לשמיכה מתנה. אחרי שקרעתי את העטיפה גיליתי בה את הספר הקסום (שלא היה לי מושג על קיומו):

כמה נפלא.

גם אמנות, גם נשים וגם קריאה.

אני חושבת שההבעה על הפנים שלי, הנצנוץ בעיניים והעובדה שישר שקעתי לתוכו, הבהירו למאמן שזו הצלחה.

גיל הראבן כתבה לספר הקדמה נהדרת שהכותרת שלה היא "על נשים, ספרים ורעב" והנה קצת מהשורות הראשונות, שתיהנו כמוני:

"אישה קוראת ספר. כארבעים עמודים לפני הסוף מתעורר בה פחד, והפחד הולך וגואה בעודה מתקדמת לאט אל העמוד האחרון. היא איננה חרדה לגורלם של הגיבורים. עוד בפרקים הראשונים השלימה עם המחשבה ששום דבר טוב לא צפוי להם. הפחד אחר, והוא מוכר היטב לכל המכורים לקריאה: האישה חושבת על מה שיקרה לאחר שהרומן יסתיים. הסיפור שלתוכו צללה כובש. כשהיא משווה אותו לאחרים - כל סיפור אחר נראה לה טפל. חיים ללא ספר מצטיירים לה הן כריק והן כתוהו ובוהו. אז איך תחיה מחר ומה תעשה?"

ההקדמה של המחבר, שטפן בולמן, נקראת "נשים קוראות הן מסוכנות"... והיא עדיין מחכה לי. כמובן שאני לא רוצה לגמוע את הספר מהר מדי...

אז כן, יש לי יומולדת, והשמחה רבה.

ניסיתי לצלם אותי ואת הזר, אבל צילומים בראי זה לא משהו.

הבטחתי לדניאלה המקסימה מחנות הפרחים צילום, אז מאוחר יותר אדאג לצילום רציני יותר,

אבל בינתיים - הנה אני והזר, במלוא תפארתנו:

משהו קטן וטוב #9 (2010)

מאחר והערב יש לנו ערב הורים במכינה של הבוגר בתל אביב אנחנו מנצלים את האירוע ונשארים בתל אביב. מנת מכינה, ארוחת ערב ב"חדר האוכל" ובוקר בנחלת בנימין - האין זו חגיגת יומולדת ראויה לשמה?

וכל הברכות שמילאו הבוקר את הפייסבוק היו פינוק!

החיים המשוגעים שלי בעשרת הימים האחרונים היו מעייפים, אפילו מתישים, אבל מצד שני הם הביאו  לי אוצרות קסומים של טוב לב ממקומות לא צפויים.

ההכנות לקראת היציאה ל-CHA גררו ימי עבודה של 20 שעות, רשימות TO DO שהתמלאו במשימות בקצב מהיר יותר מזה שבו נמחקו המשימות שכבר בוצעו וגם הצעות לעזרה והודעות פירגון וירטואליות וממשיות כאחד.

כבר הרבה זמן אני מנסה למצוא תרגום לביטוי Random Act of Kindness. נתקלתי בו בפעם הראשונה כשהייתי חברה בקבוצה של מכרטסות ופתאום התחלתי לקבל כרטיסים ומתנות קטנות בהפתעה, בלי סיבה.  אני מאוד מתחברת לרעיון הזה, של לעשות טוב למישהו אחר, רק בשבילו, בלי מניעים אחרים.

עכשיו יצא לי להיות שוב בצד המקבל, וה after glow שליווה אותי הביא איתו את התשובה. זה לא תרגום מילולי, אבל זה מתאר בצורה מדוייקת את מה שעומד מאחורי זה. טוב לב נטו.

לפני כמה ימים פגשתי את רחלי והיא הפתיעה אותי עם ברכת כלה יפיפיה שהכינה לי כדי שאוכל להעשיר את הדוכן שלי. לצערי עדיין לא צילמתי אותה, אבל תאמינו לי שהיא אחד הדברים הכי יפים שראיתי...

ואתמול הגיעה רחל אחרת להביא לי משהו וכשהיא ראתה שאנחנו עסוקים בחיתוכים וארגונים היא ביקשה סכין חיתוך והתחילה לעזור... ואפילו אמרה לנו תודה בסוף כי היה לה כיף...

אז אתם מבינים? טוב לב נטו!

ובעניין אחר -

אתם יודעים מתי אתם יודעים שאתם מכורים?

בשבוע האחרון עשיתי המון המון דברים, וגם קרוב למאה כרטיסי ברכה.

הבוקר התחלתי את יום העבודה שלי ברבע לשש בבוקר, אחרי די הרבה ימים דומים בשבוע האחרון.

אני ממש ממש עייפה.

ועם זאת - בתשע וחצי בערב, כשכבר הייתי בדרך לצאת הביתה,עברתי ליד שולחן העבודה לקחת משהו, ולא התאפקתי. התיישבתי להכין עוד כרטיס או שניים.

כי היו לי עוד רעיונות.

כי לא יכולתי להתאפק.

כי אני מכורה.

חוץ מזה -

תקפצו לבלוג של ריבי. הוא בן שנה ומגיעים לו ולה מזל טוב.

וגם יהיה לכם סיכוי לזכות בהגרלה שהיא עושה.

מזל טוב ריבי!

מחר בחצות אנחנו טסות ועוד לא ארזתי כלום.

מה יהיה?

אני מניחה שגם מחר יהיה יום ארוך...

מבטיחה לצלם המון ולדווח על הכל.

תשמרו על המבצר

לימור