קסם שימושי

"סנסוונדה הוא המונח המקובל בקהיליית חובבי המד”ב בארץ כמעין תרגום לSense of Wonder  - דהיינו תחושת ההתפעמות שמקנה המצאה טובה באמת של מדע בדיוני."

(נגנב בעוז מהבלוג של ענבל שגיב, מתרגמת)

מאז שגיליתי את הביטוי הזה וסיפרתי עליו לבני משפחתי (רק בדרך אגב חשוב לציין שכולם, למעט הנסיכה, שעדיין צעירה מדי, הבינו בדיוק למה הכוונה... גיקים של מד"ב כבר אמרנו?) הוא שימש לדברים ממש בודדים מחוץ לעולמות הבידיוניים.

אבל אתמול היה יום שהביטוי הזה ממש תפור עליו.

Sense of woder

זה בדיוק מה שהרגשתי בסופו של היום.

וגם תשישות איומה.

את יומי ביליתי אתמול באולם קוראל במלון דניאל בהרצליה, מקשיבה לאיש שלי, שבמשך שעות רבות פרש בחן, בהומור ובנדיבות הררי ידע, עצות וטיפים על שיווק באינטרנט.

יש בי כבר שנים את הידיעה שהוא מורה מעולה.

אני נהנית תמיד לשמוע אותו מסביר לילדים כל מיני דברים (למרות שאני חייבת להודות שלעתים, כשההסברים נהיים טכניים מדי, אני גולשת להנאה מהאינטראקציה ומפסיקה לנסות ולהבין... ולא, אני לא בלונדינית...).

אני שומעת הדים מאנשים שיושבים בהרצאות שלו בטכניון.

אבל אף פעם לא הייתה לי ההזדמנות לשבת בחדר מלא אנשים ולראות איך הוא מחזיק אותם בכף היד שלו, ומוביל אותם איתו למסע מרתק שמשאיר אותם נפעמים. וגם אותי.

היו שם עוד דברים.

היום היה מתוקתק להפליא, למרות שהרמנו אותו בכלום זמן.

השרות של המלון התעלה על כל הציפיות שלנו והוסיף לתחושת הפינוק.

הצלם המצויין שליווה אותנו לאורך כל היום.

התחושה המופלאה של עשינו זאת. ביחד.

המון דברים שלא ידעתי ושמחתי ללמוד.

אנשים שאנחנו אוהבים שבאו לשמוע ויצאו בתחושה נהדרת.

אנשים שעדיין לא הכרנו ואנחנו שמחים שעכשיו כבר כן.

אבל יותר מהכל, בשבילי, היה סנסוונדה!

שרות מילואים חסר התרחשויות בדרום הארץ ומפגש לילי עם שועל הולידו את סיפור הילדים הראשון. סיפור קטן ונוגע ללב.

הסיפור השני הגיע בעקבות מעברנו לבית החדש, ובו הפציעה דמותו של שמנדריק הגמד, שלא ממש מצליח להגות נכון את שמות הילדים...

הופעת אורח בכיתה ב' של הבוגר, בדמותו של הפרופסור המשוגע, הולידה סיפור נוסף והרפתקאות גינון שכונתיות הולידו עוד סיפור.

אחר כך העט שלו (או יותר נכון - המקלדת, אפילו שאנחנו מדברים על לפני עשר שנים פחות או יותר) יצא להפסקה.

כמה שנים אחר כך כתבתי לפרופסור סיפור נוסף בסדרת שמנדריק, לכבוד הטיול השנתי הראשון שכלל שנת לילה ויש לפחות עוד סיפור אחד שמחכה להיכתב עוד מהטיול שלנו לצרפת, לפני עשר שנים.

לסיפורים האלו יש עדיין פוטנציאל לנבוט ולהפוך לספר ילדים, אבל יכול להיות שקודם יצטרכו להגיע נכדים שיצדיקו כתיבת עוד סיפורים...

עם פרוץ חינגת ה-ISO 9000 הוא כתב מדריך מעשי להטמעת ISO 9000 בעסקים קטנים, מכר מספר עותקים והתכוון להמשיך ולהפיץ אותו בכוחות עצמו אבל די מהר חלון ההזדמנויות הזה נסגר. עד היום יש לנו בבית הררי נייר עם ארבעה חורים שמתאימים בדיוק לקלסרים בהם הוא התכוון לשכן את הספר. לדעתי מסתובבים בעולם עותקים בודדים של הספר ויש סיכוי שהיום כבר יש להם ערך אספני...

מאז זרמו הרבה מים בירקון והרבה מחסניות דיו התמלאו והתרוקנו.

אני עדיין נפעמת מהיכולת שלו (כמו גם של סופרים אחרים) לברוא על הנייר עולם שלם שבא מתוכם. אני לא מצטנעת, אני כותבת היטב וייתכן שאם אכתוב עבורכם סיפור שתספרו לי, אכתוב אותו אפילו יפה יותר ממה שהיה בגרסתכם. אבל אין לי סיפור משלי לספר, רק מציאות. אפילו סיפורי יום ההולדת שכתבתי לילדות שחגגו בחנות היו קומבינציות של קטעי דימיון ודמויות שארגתי מתוך סיפורים שקראתי או שמעתי.

היום הוא נולד.

עולם חדש שהוא ברא, על נייר.

והפעם לא פנטזיה ולא סיפור ילדים, אלא לב לבה של התכליתיות.

coaching ניהולי מהיר.

פלא שאני גאה?

משהו קטן וטוב

הפוסט הזה נכתב על הספה במלון ארט+ בתל אביב.

הוא בהחלט קטן וטוב.

המלצה מפורטת יותר עוד תגיע...

פוסט הגיגי משהו, וגם משוחזר, אחרי שהגירסה המקורית נמחקה בזעם האקספלורר...

לפני יומיים המשכוכי עשה בשבילי שליחויות [האין זה אירוני שלפני שהוא קיבל את הרישיון הייתי היסטרית מזה שהוא עתיד לנהוג, ומאז שמותר לו לנהוג לבד אני מסנג'רת אותו להפליא?] וכשחזר ביקשתי את תו החנייה. הוא הסתכל עלי במבט קצת עקום וענה לי שאלו בסך הכל שלושה שקלים. אתם יודעים איך זה שאתם אומרים משהו ופתאום מישהו אחר מהדהד לכם בראש? זה מה שקרה לי. עניתי לו "מתחילים לרשום הוצאות מהשקל הראשון" ותוך כדי זה שדיברתי יכולתי לשמוע את אביטל אומרת "מתחילים לחסוך מהשקל הראשון".

אביטל היא די שכנה שלי. הבנים שלנו רוקדים באותה להקה וכבר שנים שאני יודעת מי היא, אבל רק בשנה האחרונה, דרך החברות המשותפת שלנו במעגל משגב של קישורי אמהות למדתי להכיר אותה באמת. בניגוד אלי אביטל לא עושה קסמים, אבל בהרבה עבודה קשה (ועם דמעות, כמו שהיא אומרת) היא עוזרת לאנשים לסובב את החיים שלהם. אביטל היא מאמנת משפחות לאיזון כלכלי וחברתי בבית.

בתקופה האחרונה אביטל מסתובבת הרבה במחשבות שלי, לצד הרהורים על חינוך כלכלי, או ליתר דיוק על חסרונו של חינוך כלכלי. בילדות שלי היו הרבה שנים של אין הרבה, אבל יש מה שצריך, וכשכבר היה, אבא שלי שמח להיות נדיב ולשמח אותנו. חסכו בשבילנו חסכונות "דן חסכן" כאלו, אבל לא ממש נתנו לנו כלים כלכליים אמיתיים לחיים (ולא, אמא, זו לא תלונה, רק ציון עובדה...) וככה יצאנו לחיים בלי להבין מהן המשמעויות האמיתיות של משכנתא, ריבית דריבית או תוכניות פנסיה.

מערכת החינוך מקבלת על עצמה כל מיני תפקידים שאינם קשורים באופן ישיר לחומר האקדמי. יש שיעורי זהירות בדרכים, שיעורי חינוך מיני ושיעורי עזרה ראשונה, אבל אין חינוך כלכלי. אל תבינו אותי לא נכון. אני חושבת שהמחנך הראשון במעלה של כל ילד הוא הבית, אבל אני חוששת שבמצב שלרובנו יש הורים מסוג ה"אבא העני", יש מקום לכך שבית הספר ייתן לפחות איזשהם כלים בסיסיים מארגז הכלים של "האבא העשיר", כדי לשפר את סיכויי ההתחלה של כולם.

יש דברים שאפשר ללמוד עם הזמן, אבל אין ספק שעדיף ללמוד אותם כשצעירים. אנחנו שיחקנו ב CASHFLOW בפעם הראשונה כשהיינו בני 40+, המשכוכי שיחק בזה בגיל 16. למי מאיתנו אתם חושבים שזה יעזור יותר? כששוחחנו לאחרונה על מישהו שירש דירה, אמרתי לו שאני הייתי מוכרת את הדירה ולא נכנסת לכאב ראש של השכרה וטיפול ברכוש, והוא אמר לי - "אבל ככה את מוותרת על נכס מניב!" צודק. אולי הוא יהיה העשיר הראשון בתולדות המשפחה...

אז עם הזמן אפשר להבין שהמשכנתא שלקחנו לא ניתנה לנו בתנאים אידאליים ולמחזר אותה, אפשר לפנות לחברות הסלולרי והטלוויזיה בכבלים, לאיים בהתנתקות ולקבל מייד תנאים משופרים בהרבה, אפשר לבחון את כל ההוצאות שלנו ולצמצם את הפחות חיוניות או הפחות הגיוניות. למרבה המזל לא כולנו צריכים את זה, אבל מי שצריך את זה יודע שזה תהליך לא קל.

אז זה המקום לחזור לאביטל שיודעת איך עושים את זה. אם אתם מרגישים שהתגלגלתם לתוך סחרחרת של חוסר אונים כלכלי, תבדקו, אולי היא האור בקצה המנהרה שלכם...

_________________________

משהו קטן וטוב

הנסיכה חגגה היום יום הולדת 7. גם יפעת המקסימה (חגגה יום הולדת, כנראה שלא 7). מזל טוב ענקי לשתיהן!

ומחר - יום ההולדת של המאמן - הגרלת הבלוגולדה. תחזרו לבדוק.