בחיי שלא תיכננתי על עוד פוסט כרטיסים, אבל לא רציתי לדחות את פרסום הפוסט, בגלל המשהו הקטן והטוב שמחכה כבר כמה ימים (אפילו חשבתי לפרסם פוסט שזה כל תוכנו...) ולא הספקתי להוריד תמונות מהמצלמה, אז הכרטיסונים שהכנתי עכשיו זוכים לככב.
שאריות.
לפני כמה שנים מישהי כמעט התעלפה כשהיא ראתה את הניירות בפח שלי ולא הבינה איך אני יכולה לזרוק אותם.
היא ביקשה רשות לקחת אותם ואמרה משפט שמצחיק אותי עד היום - "אפילו הזבל יפה כאן..."
אז זה נכון, תמיד כשאני מנקה את השולחן אני מתלבטת מה זורקים ומה משאירים. אפילו פיסות קטנטנות יכולות להפוך למשהו יפה, ומצד שני - כמה אפשר?
יש לי קופסה עם שאריות גדולות, וסלסלה עם שאריות בינוניות ומגרה עם שאריות קטנות ו....
אז בדרך כלל באיזשהו שלב אני פשוט סוחפת את כל השאריות הקטנות וזורקת, אבל בסופ"ש, כשסיימתי להכין כרטיסים, השאריות היו כל כך יפות עד שאספתי אותן לשמרדף, שיחכו.
והבוקר, כשהייתי צריכה כמה כרטיסים קטנטנים, שפכתי את תוכן השמרדף.
התמונה קצת מטעה, כי הפיסות הבאמת קטנות די התחבאו מתחת לגדולות (והתמונה גם מטושטשת):
וגם בסיסי הכרטיסים הם שאריות שקיפלתי וחתכתי לגודל שנראה לי מתאים. משהו כמו 6-7 על 9 ס"מ.
כרטיס תשומת שכזה, לא כרטיס ברכה FULL SCALE.
עבודה קלילה.
סכין חיתוך, ניצול של שאריות שכבר היו מנוקבות קודם, טיפונת תוספות,
קצת שכבות, קצת תזוזות כדי להגיע לפוזה נחמדה.
פחות מחצי שעה לשלושתם, והרקע של יעל יניב משדרג את הצילומים כרגיל:
והנה הם כבר בדרכם ליעד.
מתכננת לרוקן את מגרת השאריות הקטנות על ערמה של כרטיסי שנה טובה.
ומה אתם עושים עם השאריות שלכם?
__________________________
משהו קטן וטוב (וחשוב) - כי תמיד יש כאלו...
עמותת צימאון אוספת תרומות בסמס (10 ש"ח - מסמסים 5656) או בשיחת טלפון (36 ש"ח - מתקשרים 012-44-90-85-30-1855. מספר העמותה 4986) לטובת ילקוטים לילדים שאין להם, אחים של חיילים.
אתר סלונה מקדם את הפרוייקט בסדרה של פוסטים נוסטלגיים החוזרים ליום הראשון של כיתה א'. שווה להקדיש להם כמה דקות של קריאה (אחרי שתשלחו סמס...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
