קסם שימושי

אמש, כשהגעתי למיטה, חיכתה לי מתחת לשמיכה מתנה. אחרי שקרעתי את העטיפה גיליתי בה את הספר הקסום (שלא היה לי מושג על קיומו):

כמה נפלא.

גם אמנות, גם נשים וגם קריאה.

אני חושבת שההבעה על הפנים שלי, הנצנוץ בעיניים והעובדה שישר שקעתי לתוכו, הבהירו למאמן שזו הצלחה.

גיל הראבן כתבה לספר הקדמה נהדרת שהכותרת שלה היא "על נשים, ספרים ורעב" והנה קצת מהשורות הראשונות, שתיהנו כמוני:

"אישה קוראת ספר. כארבעים עמודים לפני הסוף מתעורר בה פחד, והפחד הולך וגואה בעודה מתקדמת לאט אל העמוד האחרון. היא איננה חרדה לגורלם של הגיבורים. עוד בפרקים הראשונים השלימה עם המחשבה ששום דבר טוב לא צפוי להם. הפחד אחר, והוא מוכר היטב לכל המכורים לקריאה: האישה חושבת על מה שיקרה לאחר שהרומן יסתיים. הסיפור שלתוכו צללה כובש. כשהיא משווה אותו לאחרים - כל סיפור אחר נראה לה טפל. חיים ללא ספר מצטיירים לה הן כריק והן כתוהו ובוהו. אז איך תחיה מחר ומה תעשה?"

ההקדמה של המחבר, שטפן בולמן, נקראת "נשים קוראות הן מסוכנות"... והיא עדיין מחכה לי. כמובן שאני לא רוצה לגמוע את הספר מהר מדי...

אז כן, יש לי יומולדת, והשמחה רבה.

ניסיתי לצלם אותי ואת הזר, אבל צילומים בראי זה לא משהו.

הבטחתי לדניאלה המקסימה מחנות הפרחים צילום, אז מאוחר יותר אדאג לצילום רציני יותר,

אבל בינתיים - הנה אני והזר, במלוא תפארתנו:

משהו קטן וטוב #9 (2010)

מאחר והערב יש לנו ערב הורים במכינה של הבוגר בתל אביב אנחנו מנצלים את האירוע ונשארים בתל אביב. מנת מכינה, ארוחת ערב ב"חדר האוכל" ובוקר בנחלת בנימין - האין זו חגיגת יומולדת ראויה לשמה?

וכל הברכות שמילאו הבוקר את הפייסבוק היו פינוק!

בעצם לא היום, אלא בסוף השבוע שעבר,

ולא בגן, אלא בקייטנה של נתנאלה...

אבל לפני הכל - נא להעריץ את ההתמדה שלי.

הפוסט הזה נכתב חמש פעמים.

באמצע המחשב כבה,

השמירה נעלמה,

השמירה לא הצליחה,

נמחק לי חצי פוסט

והתנתק לי האינטרנט...

ובכל זאת התעקשתי!

אז קראתם כבר פוסטים, וראיתם תמונות, ושמעתם סופרלטיבים...

אבל חשבתם שתקבלו ממני פטור???

גם אני הפקתי בחיי ארועים, ואפילו לא רע, אבל בסופו של סוף השבוע נותרתי פעורת פה והורדתי בפני נתנאלה את הכובע (ועוד מעט תראו שאכן יש לי כובע...).

זה היה אירוע מורכב ומסובך, שתוקתק בשלמות עד הפרט האחרון, כולל הפרטים שאף אחד לא ידע עליהם ולא ראה וכולל כל היערכות אפשרית למקרה חירום שייפול עלינו חס וחלילה...

ונתנאלה, הבולדוזר שמאחורי הכל, שהצליחה להיות כל הזמן, בכל מקום, ולהישאר עד הרגע האחרון עם אנרגיות וחיוך. איך עושים את זה?

אז זהו. שאנחנו קצת יודעים איך עושים את זה -

בעזרת אבירם, שהתגייס כל כולו אל מאחורי הקלעים, וחתך וחימם והגיש והביא ועזר ואפילו פינה את הלכלוך מהשולחנות תוך כדי העבודה שלנו.

ובעזרת ההורים המופלאים שלה, שלא רק שבישלו אוכל נפלא שהגיע גם עם הוראות הגשה מדוייקות (וכמעט קילקלו לי את הדיאטה... נשבעת לכם שלא היה דבר אחד שטעמתי ולא היה לי טעים...) אלא גם לקחו אחריות על אהבה החמודה לכל ימי האירוע.

ובעזרת נטאשה המקסימה, שהעבירה שש סדנאות בחן ובחיוך, והתמודדה עם הרעש והמהומה ואפילו עם מצטיינות הכיתה שניסו להתקדם לפני ההוראות (והיא רק פחדה שייצא להן לא מוצלח והן תהיינה לא מרוצות).

וגם בעזרתנו. כי אין ספק שההתלהבות והאושר של עשרים וחמש בנות מהווים חומר בעירה מצויין לכל מנוע...

אז כמו שהבנתם כבר, היה סוף שבוע קסום, מלא אהבה, נדיבות, חומרים, הגרלות, חברות, אוכל ו...יצירה.

הנה תמונות של מה שיצרתי וסיימתי.  יש עוד שני מיני אלבומים מותחלים שמחפשים זמן פנוי ועוד שני מיני אלבומים ריקים, מהזכיות שלי בסוף השבוע, שמחפשים לא רק זמן אלא גם משמעות...

מה היה לנו?

כשהעליתי לכאן את תמונות הדוגמנות של הנסיכה, נתנאלה ישר אמרה שהן מעולות לסדנת pretty me ואכן זו הסדנה שבה חגגתי עליהן. את האלבום סיימתי בחמש בבוקר, על רצפת סלון הדירה בה נטאשה ואני ישנו. אלו היו נדודי השינה הכי פרודוקטיביים שלי.

האלבום הלך לאמא שלי, לפני שראיתי שהתמונות שצילמתי הן על הפנים, אז רק דוגמית:

באותו ערב התקיימה גם סדנת Artistique. מאוד נהניתי מהעבודה שכל-כך שונה מהסגנון הנקי שאליו אני רגילה, וגם החומרים שאיתם עבדנו היו כיף אמיתי. אני מאוד שמחה עם התוצאות:

רואים שיש לי כובע?

וכוחות על?

לגבי המתלה שעשינו ביום שישי מאוד התלבטתי, אבל בסופו של דבר החלטתי להישאר נאמנה ככל האפשר לדוגמה שנטאשה הכינה. אהבתי את התוצאה ואפילו תליתי אותה כבר על הקיר בחנות. שימו לב לסליל העץ האותנטי. נטאשה סחבה איתה מהולנד דפי תווים, ודפים מספרי חשבונות ישנים של בנק, ולוחות בינגו מעץ ודפי ספרים בהולנדית ותקליטים וסלילי עץ בשביל כולנו. וגם מתנות להגרלה בכל סדנה. לא ברור איפה היא דחפה את הבגדים שלה...

את שבת בבוקר פתחנו עם סדנת happy family שככלה שני LO שעשינו עם קולקציית Nutmeg של קוסמו קריקט. אני לא בנאדם של אופנות ומותגים, בסקראפ או בבגדים, אבל את בקוסמו קריקט ממש התאהבתי וגם דאגתי להצטייד כראוי בסופו של היום...

איך מסכמים חוויה שכזו.

אני לא בטוחה, ולכן נעזרת בציטוט ממשפחת אדמס -

ש: מה אומרים?

ת: עוד!!!!

______________________

משהו קטן וטוב #65 (2009)

באופן לא מפתיע ה make & take הפך ל take away וכך הגענו הביתה עם קיטים חמודים להכנת party favors. כשהנסיכה ביקשה השבוע שנעשה ערב יצירה שלפתי שני קיטים ומצלמה אחת:

 המשכוכי קיבל את כינויו כשהגיע לגיל 18 והכינוי "המתבגר" כבר לא התאים לו. הכינוי הזה נבחר בזמנו גם בגלל נטייתו הטבעית להוביל את העדר (כל עדר שנמצא סביבו) וגם בגלל שהוא בדיוק היה באמצע התכנונים של עבודת הגמר שלו, ולמרות שלא היה ברור מה בדיוק הוא רוצה לומר, היה ברור לגמרי שהעדר עומד במרכז העניין.

[והיתה בכינוי הזה גם מחווה לספר הנפלא "המשכוכית" שכתבה קוני ויליס, אבל זה עניין צדדי...]

עכשיו אנחנו כבר כמעט אחרי. התערוכה כבר הוצבה, הבגרות כבר עברה ועוד כמה ימים הכל יפורק והכבשים תצטרכנה למצוא להן בית. אז הגיע הזמן לחלוק רשמים ותמונות (ואולי גם לבחור כינוי חדש לבכורי המוכשר).

ככה המיצג שלו נראה באופן כללי:

מה שהיה יפה זה שכשהוא העמיד את הדברים והציב את הפרוז'קטור, פתאום הוא גילה שהצלליות על לוח הדיקט (שאותו הוא תכנן למלא בטקסט) יוצרות דמות של כבשה שצועדת לתוך לוע פעור. אין ספק שזה לא יכול היה לצאת יותר טוב אם הוא היה משקיע שעות בתכנון...

על שני הקנווסים הירוקים יש כבשים שהוא יצר מציור של מוח אנושי ובנוסף טקסטים. את הטקסט של שלום חנוך הוא כתב בעזרת פתקי בחירות (והוא מודה לסבתא שדאגה לו לפתקים) ואת הטקסט הנוסף, מתוך "הסיפור השלושה עשר" הוא כתב בכתב יד:

בנוסף הוא יצר עדר של כבשים מקרטון אפור. על חלק מהכבשים הוא כתב בכתב יד ועל חלק הוא הדביק פתקי בחירות.

את המנהיגה החולה של העדר הוא פיסל ברשת לולים ועטף באופן חלקי בפיסות סרוגות מצמר לבן. אחר כך הוא נתן להכל להחליד, האכיל את הכבשה בדמות אנושית שרק רגליה משתלשלות באוויר והעמיד אותה על ארגז קלפי ריק. מנהיגות עצובה משהו...

מה עוד היה לנו?

דף עמדה מודפס, והוא עשה לאמא טובה והרשה לי להכין לו שלוש כבשים חמודות חתוכות בקאטלבאג (התבניות הן תבניות של הקאטלקידס)... היה נחמד שליד כל עבודה הם שמו צילום של היוצר, מצילומים שהם צילמו במהלך תקופת העבודה.

לטובת מי שלא קורא אותיות זערוריות בתצלומים, הנה התוכן של דף העמדה:

בעבודה שלי חקרתי את הנושא של עדריות בבני-אדם. כל יום אני עומד שוב ושוב מול בחירות שעלי לבצע – איזו משחת שיניים לקנות, מתי ללכת לישון, ולמי להצביע לכנסת ישראל. לפעמים, מרוב הצורך המתמיד לבחור, אני מתנתק: אני מפסיק לחשוב דברים לעומק, לבחור בחירות מתוך בחינה מדוקדקת של המציאות. אני מוצא את עצמי בוחר ראש ממשלה באותה הקלות בה אני בוחר את משחת השיניים שלי. כשבחנתי את הקיום הזה מצאתי שהוא דומה מאוד לקיום של כבשים, שמנווטות את חייהן מעט לפי הצרכים הקיומיים שלהן והרבה לפי המגמה של העדר. כבשה עלולה מאוד בקלות לאבד את הקיום האינדיווידואלי שלה, ולהפוך להיות חלק מתוך קולקטיב שלא היא קובעת את התנהלותו. אני חושב שבני אדם מסוגלים להגיע לאותו המצב, ומתוך הדמיון הזה בחרתי להציג אנשים דרך כבשים.

הפרויקט שלי התפתח תוך כדי עבודה, כשיצאתי לדרך עם רעיון כללי שהלך והתעצב עם הזמן. במהלך הפרויקט למדתי הרבה על הכוח של החזרתיות, והשתמשתי בחזרות מרובות על אותה הדמות. בפרויקט השתמשתי בחומרים רבים ושונים, מתוך ניסיון להעמיק את ההבנה שלי את הנושא דרך הביטוי שלו בכל מיני סוגים של מדיות. בנוסף, החומרים השונים מייצגים בשבילי את השוני בין אנשים, שהוא מרכיב חשוב באמירה של הפרויקט בנוגע לייחודיות של כל אדם בעדר האנושי. העבודה שלי מתעסקת הרבה בסימבוליזציה של האובייקטים עליהם מדובר במטרה לגרות את הצופה ולהעלות בו אסוציאציות, לכן בחרתי להציג את העבודה בצורה גסה ולא מלוטשת (נייר דבק חשוף, חלודה, תאורה חשופה, וכו') כדי להבהיר שההתעסקות היא במסר ובמה שהאובייקטים מסמלים, ולא בצורה בה הם מוצגים.

חומרים: בד, צבע אקרילי, רישומים אנטומיים מטופלים, רשת לולים, חוטי מתכת, צמר לבן סרוג, קרטון אפור, פתקי הצבעה, קלפי (רדי-מייד).

בעבודה השתמשתי בטקסטים הבאים:

v     40 סיבות לפתק לבן / רוני קליין

v     הכל פוליטי / ויסלבה שימבורסקה

v     הסיפור השלושה-עשר / דיאן סטרפילד