קסם שימושי

{השיריונר טען שיצאתי פולניה בפוסט הקודם, כשהתלוננתי שלא מגיבים לי.

כולנו קצת פולניה, לא?}

ובעניין אחר לגמרי, טלאים.

שנים פחדתי ממכונת התפירה, כבר כתבתי על זה כאן בבלוג לפני ים של זמן. ואחר כך, אחרי שגיליתי שאני יכולה ליהנות מתפירה, עדיין הייתי מוגבלת על ידי היכולות החלקיות של המכונה הישנה שירשתי מחברה, וגם על ידי חוסר היכולת שלי לצייר, לגזור או לתפור קווים ישרים.

זו הסיבה שבגללה היה לי ברור שטלאים זה לא בשבילי.

בשביל טלאים צריך להיות מסוגלת לתפור ישר.

אז אני לא אתפור טלאים.

בסוף השבוע הכי דובדבני בעולם גיליתי לא רק שאני מסוגלת לנגר (אם גם חשוב לציין שלמרות הפלס המדף הפנימי של הכוננית שלי עקום...), אלא גם שטלאים זה לא לגמרי בלתי אפשרי. לפחות כשמקבלים את הבדים מגוהצים וחתוכים בהתאמה (charm packs). אלין הסבירה ממש ברור ונתנה טיפים מוצלחים והייתי מרוצה מהתוצאה, אז רשמתי לפני שאולי החרם על טלאים הוא לא ממש מוצדק...

אחרי שהתחלנו לתפור את שמיכות הטלאים הקבוצתיות שלנו, לרותם של אלכסנדרה ולגרייס של אמיליה, החלטתי לנסות ולתפור שמיכות טלאים נוספות - לתינוקות הצפויים בסביבתי.

מאחר שעמית, האחיינית האהובה שלי, מאמינה בהפתעות, לא ידעתי אם למיכאל הקטנטן ייולד אח או תיוולד אחות.

רציתי להתחיל מוקדם אז החלטתי ללכת על צבעים יוניסקסיים - צהוב וכתום.

את הדוגמאות לאפליקציות קניתי באטסי (ואין פה קישור כי אני לא  ממליצה על המוכרת הזו. לא קיבלתי את מה שהזמנתי והיא לא עונה לי למיילים) ואני חושבת שאפשר לזהות איזה אפליקציות הכנתי אחרי שכבר גיליתי שמדובר בתינוקת...

אז הנה האפליקציות שהכנתי:

כפי שכבר סיפרתי, לעמית אחייניתי היקרה (וגם ליונתן, שהוא חלק חשוב בעניין...) נולד תינוק יקר, בן בכור.

בינתיים הצאצא כבר הובא בבריתו של אברהם אבינו, וגם ניתן לו השם המקסים מיכאל.

מאחר שהילד הפך את גיסי וגיסתי לסבא וסבתא בפעם הראשונה, החלטתי שגם להם מגיעה מתנה מיוחדת. כחודש לפני המועד המשוער ראיתי בביג דיל את הערכות האלו של Making Memories:

בגלל שמין הילד לא היה ידוע קניתי את שתיהן וחיכיתי לחדשות.

הייתי גם מאוד מרוצה מעצמי. תאריך הלידה המשוער היה בערך שבועיים לפני ראש השנה והיה לי ברור שבערב החג המתנה שלי תהיה הכי מוצלחת... רק שכבודו החליט שהוא רוצה עוד כמה ימים בבטן, ואני מצאתי את עצמי רצה לקנות פרחים בערב ראש השנה, כי הרי אי אפשר לבוא בידיים ריקות...

בראש השנה עצמו הוא נולד ואז יכולתי לפתוח סוף סוף את הערכה המתאימה ולהתחיל לעבוד.

הערכה מכילה לוח שנה ריק, של 13 חודשים (כך שאפשר לציין גם את יום ההולדת הראשון של התינוק), דפי רקע במגוון דוגמאות, מדבקות מתגרדות של החודשים, שפע חיתוכים, מדבקות וקישוטים נוספים. לא הגעתי להשתמש בכל מה שהערכה מכילה והוספתי רק מעט קארדסטוקים לרקע, שניים שלושה בראדים ואת שמות החודשים בעברית.

בנוסף יש גם דף של מדבקות עם המון ציוני דרך - בן חודש, בן חודשיים וכו', ביקור אצל הרופא, זמן עם סבתא וכל מיני רעיונות נוספים. בגלל שהדפים הנוספים ודפי המדבקות מחוברים לספירלה של הלוח אפשר פשוט לא לתלוש אותם ולהוריד את המדבקה המתאימה כשרוצים אותה.

הרעיון מקסים בעיני כי אפשר להתחיל את הלוח בחודש הלידה של התינוק וללוות את ההתפתחות של התינוק עד יום ההולדת הראשון שלו ונשארת מזכרת נהדרת.

קישטתי מאוד בעדינות כי לגיסתי ממש לא מתאים להכין משהו עמוס, וגם לא ידעתי איזה מין תמונות הם ישלבו בלוח. בנוסף הדבקתי את המדבקות שמציינות את תאריך הלידה שלו בכל חודש, עד יום הולדת שנה.

עכשיו התפקיד של גיסתי להוסיף תמונות וציוני דרך בהמשך.

אני לא יודעת אם נשארו ערכות כאלו בביג-דיל, אבל אם יש תינוק באופק שלכם או של אהוביכם שווה לבדוק. הערכה עלתה ארבעים ש"ח (מחיר המחירון שלה בארה"ב הוא 19.95$) והיתה שווה כל אחד ואחד מהם (עוד נשאר לי שפע של חומרים). ולא, אני לא מקבלת מהם אחוזים...

משהו קטן וטוב #51 (2009)

למורן יש את העיניים הכי מחייכות בעולם ובאופן כללי היא חמודה אמיתית, מה שגורם לי לקנא באפרוחים הקטנטנים שהיא הגננת שלהם. חוץ מזה היא בחורה מוכשרת באופן מיוחד וגם  בנדיבות היא מצטיינת, ועכשיו יש הוכחה - היא עורכת בבלוג שלה בלוגולדה מרובעת, מה שאומר שהיא מחלקת ארבע מתנות עשירות ומגוונות לארבעה מהמגיבים שלה. אם עוד לא הייתם שם - רוצו!

ישראבלוג עדיין לא מעדכן, אז הנה מה שפספסתם -

תמונות החתונה הסופר נוסטלגיות שלי

שמיכה לתינוק יקר

איך ניסו לעשוק אותנו בסן פרנסיסקו

כמו שכתבתי כאן לפני כמה ימים, עמית, שהיא בכורת האחייניות שלי מהצד של המאמן, ילדה ביום ראשון בן. בהיותה הראשונה בדור שלה בכל המשפחה שלנו שהופכת לאמא, הרי שזה בן בכור, נכד בכור ואפילו נין בכור מכל הכיוונים. הרבה מטען על כתפיים פצפונות...

רגע לפני שהחופש הגדול נגמר, לקחתי את הנסיכה והתגלגלנו לרחובות כדי לבקר את אהבה (בעיקר) ואת נתנאלה (גם). למי שפספס – הביקור הזה גם תועד בתמונות בבלוג של נתנאלה. באותו ביקור, כששוטטתי בחנות ההולכת ומתגבשת ראיתי חוברת מקסימה בשם קליידוסקופ (של Melanie Hurlston) והתאהבתי בצבעוניות של הדוגמאות בה.

החלטתי שלתינוק (או לתינוקת, ההורים בחרו לא לדעת מראש) העתיד להיוולד אני אכין שמיכה משובצת כמו זו שמוצגת בתחילת החוברת. באותו שלב אפילו לא שמתי ממש לב לזה שהאפליקציה על השמיכה היא של דבורים...

עכשיו צריך לציין כמה נקודות חשובות:

• אני לא מסוגלת לשרטט קו ישר. זה פשוט לא בגנים שלי. מכאן נובע שאני גם לא מסוגלת לגזור קו ישר (אפילו אם זה בד משובץ...).
• באופן תיאורטי יש לי גלגלת לחיתוך בדים. באופן מעשי היא עדיין ברחובות.
• השמיכה הזו כרוכה בהמון המון קווים ישרים. המון חלקים גזורים. המון חתיכות שבאופן תיאורטי אמורות לעשות היישר לימין ולהיראות כמו במסדר. לא אצלי...

בחרתי את הבדים (כאמור, זו הייתה להיות שמיכה שתתאים לבן או לבת) ואיכשהו לא הגעתי להתחיל. ואז הגיע שבוע 40 ו-40+ ו-40++ והחלטתי שהתינוק מחכה שהשמיכה תהיה מוכנה...

אז ביום שבת, למחרת ערב ראש השנה, התחלתי לתפור בעשר בבוקר וסיימתי (או הפסקתי) בעשר בלילה, כשהמחט היחידה של מכונת התפירה לא עמדה במשימה ונשברה...

כנראה שזה עבד כי ביום ראשון הוא נולד. שלושה קילו שש מאות של מתיקות גדולה, מה שאני יודעת כי אתמול נסעתי לתל אביב לחזות בזיו פניו וגם לתת את המתנה.

אז הנה היא, יצירת המופת שלי: