קסם שימושי

את ערב שבועות העברנו בתיקון ליל שבועות ב"בינה", מנצלים את השנה האחרונה שהבוגר עדיין שם.

הערב היה שונה מזה שהיה בשנה שעברה, שכן הפעם המארגנים היו המכיניסטים בשילוב עם מועדון "פישקה" שהוא מועדון של צעירים דוברי רוסית, הנפגשים במבנה של בינה. אופי הערב היה כולו סביב הנושא של שילובים בין תרבותיים ובין שפתיים.

ההרצאה הראשונה ששמענו היתה הרצאתו של ארי אלון "הכניסיני - קריאה במכתבי אירה יאן לביאליק". המעט שידעתי עד אז על אירה יאן הסתכם בזה שהיתה ציירת ושהיתה מאהבת של ביאליק. מסתבר שזה לא סתם שאנחנו לא יודעים עליה יותר, למרות שהייתה הציירת היהודיה הראשונה, הייתה בין מקימי בצלאל ולא רק שהיתה בין מקימי הגימנסיה העברית בירושלים, אלא שביתה, לנה, היתה התלמידה הראשונה שם... אנחנו לא יודעים עליה יותר כי שומרי זכרו של המשורר הלאומי שלנו פעלו באקטיביות להחבאת זכרה. שעה וחצי היו ממש מעט זמן לסיפור הגדול הזה, בחלקו כי ארי אלון הוא מרצה אסוציאטיבי לגמרי ונודד מנושא לנושא, אבל הוא עשה את זה בכזה להט שזה היה בסדר. בהרצאה שולבו קטעים מהמכתבים של אירה יאן שהוקראו בעברית וברוסית, וגם בלי לדעת רוסית אפשר היה ליהנות מהלהט שהשפה מעבירה. עכשיו נשאר לי רק לחפש את הספרים שנכתבו על אירה יאן וללמוד עוד. בהחלט נשאר טעם של עוד...

במטבח המכינה התקיימה סדנת אומנות "seven faces- art midrash". המארגנים אספו את המודעות מלוחות מודעות ברחבי תל אביב, וזה היה חומר הגלם ליצירה. הרעיון היה להתחיל לקלף את השכבות (המודעות הרי מודבקות זו על זו לאורך זמן) ולנסות לחפש משמעות, שתתחבר לשבע מילים שצויינו מסביב על הקירות. אני לא זוכרת את כל המילים, אבל הן סבבו סביב יהדות וסביב שבועות.

בהתחלה ניסיתי לעבוד סביב הנושא של רות. הדבקתי על הלוח שלי איזו ציטטה בנושא מין שהיתה מודפסת על תחתית לכוס שהוכנה לקראת הערב, ובזמן שחשבתי על הנושא של "מין (סקס) שיוצא ממנו מלך..." בדיוק קילפתי את השכבות ומצאתי ציור של כתר... לצערי, העבודה שהושארה בצד כדי שאמשיך אותה מאוחר יותר שימשה לצורך מיצג של מישהו אחר, אז כשחזרתי לשם החלטתי לשנות פאזה ולנסות לעבוד בלי שום תכנון שהוא.

הפעם גם צילמנו:

המאמן קרא לזה סקראפבוקינג הפוך...

כל החבורה שלנו יצאה לסיור-לימוד בשכונת נווה שאנן, אבל לי היו כוונות להיכנס לשיעור על מגילת רות. כשגיליתי שהשיעור כבר התחיל (ומנומסת שכמוני הרי לא תיכנס באמצע...) מצאתי לי את "קוראות מבראשית" וישבתי לקרוא.

אחר כך, בשתיים וחצי לפנות בוקר יצאנו לסיור בשכונת שפירא, סיור ששולב בשתי הצגות של תלמידי מכינה. היה מאוד מעניין וקצת הזוי להסתובב ככה באמצע הלילה... באיזשהו מקום בדרך ראיתי בית של מישהו שממש מאמין ברבי נחמן מברסלב ואפילו צילמתי:

כשחזרנו בארבע בבוקר, החלטנו שעל ההליכה לים והשחרית המוזיקלית אנחנו מוותרים.

ניסינו לשמור על המסורת ולאכול ארוחת בוקר בבנדיקט, אבל מאחר שהם לא ממש זקוקים ללקוחות הם גם לא עושים מאמץ מינימלי ולא נשארנו (הייתי שמחה לומר שהם הפסידו אותי כלקוחה, אבל כיוון שברור לי שהזה אני סתם אהיה עסוקה ב cutting my nose to spite my face) אני מניחה שבמצב רוח אחר (וכשיעבור מספיק זמן) אנחנו עשויים לחזור לשם.

סיימנו את הערב עם קפה ושרות עצוב ב"קפה לנדוור", אבל כיוון שלקפה היו מטרות בריאותיות (להגיע הביתה בשלום), התמודדנו עם זה.

כשיצאנו מבית הקפה, בכמעט חמש וחצי, ראינו שתיקָנוּ כל הלילה והיום התחיל להאיר. אם היו לנו תלמידים הם היו באים להזכיר לנו שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית... הנה:

הבוגר מוסר שאם התמונה מטושטשת זה כי הוא רועד מקור...

בשבע בבוקר הגענו הביתה.

אתמול היה יום הפוך לגמרי.

אבל זה שווה - כי בזכות זה שאנחנו תיקָנוּ - אתם כולכם קיבלתם את התורה. שוב.

_______________

משהו קטן וטוב #14 (2010)

הערב, סוף סוף, אני בסדנת דומינו אצל חגית. כמה שחיכיתי!

{במאמר מוסגר – הפוסט הלא מושלם של אתגר מעצבות הביכורים הושלם. שווה לחזור ולראות את העיצובים של ענבר}

הכותרת של הפוסט הזה לקוחה מן השם שניתן לתיקון ליל שבועות במדרשה החילונית "בינה", הממוקמת, באופן לא מפתיע, ליד התחנה המרכזית בתל אביב, מקום שהוא בהחלט שולי החברה שאנחנו מכירים.

הגענו לשם בתור ההורים של. אתם מכירים את זה שעד שיש לכם ילדים יש לכם אישיות והישגים ושם, ואז כשמגיעים הילדים אתם הופכים להיות "ההורים של"? אז הפעם היינו ההורים של הבוגר, שבחר לבלות את השנה הקרובה של חייו במכינת "בינה" בתל אביב.

עד שהבוגר התחיל לבדוק את נושא המכינות הקדם צבאיות בכלל לא הייתי מודעת לו, וגם היום אני פוגשת הרבה אנשים שבטוחים שזה שהוא הולך למכינה אומר שהוא מתכונן לאוניברסיטה, אז לא.

המכינה, בדומה לשנת שרות, מתקיימת בשנה של דחיית שרות, אבל בניגוד לשנת שרות עיקר העניין בה הוא לימודים. לימודי יהדות, לימודי ארץ ישראל, לימודים הומניסטיים. בנוסף, תלמידי המכינה גם עושים פעילות קהילתית באזור דרום תל אביב. זו אמורה להיות שנה של יציאה מהבועה ושל פתיחת אופקים. שנה שתעזור להם להפוך למבוגרים טובים יותר, כאלו שיצרו כאן עתיד טוב יותר.

אחרי שבילינו שם ערב, אני יכולה לומר בכנות שאם אלו האנשים שאיתם הוא יבלה את השנה ואלו התכנים שהוא יחווה, יקרו לו דברים טובים. אני יכולה גם להודות שאני מתה מקנאה. זו לא תהיה שנה קלה, אבל איזו חוויה שזו תהיה!

אנחנו זכינו לחוויה בזעיר אנפין. שלוש שיחות מחכימות ופותחות אופקים שהשאירו לנו טעם של עוד.

את הערב פתחה נטע סובול, שהסבירה בצורה בהירה על מה ולמה תיקון ליל שבועות. מדהים כמה מידע היא הצליחה להעביר בפרק זמן כל כך קצר. שמענו על הקבלה ועל המקובלים, על עשר הספירות ועל התקנת הכלה – השכינה – לקראת כלולותיה בשבועות. הבנו קצת את אופן פרשנות הטקסט והרחבתו על-ידי המקובלים ובעיקר נשארנו עם טעם של עוד ועם רצון לדעת יותר.

במפגש עם ניר דגן מ"הוויה – מרכז טקסי חיים ישראלי" שמענו על החתונה היהודית והחתונה הישראלית, וראינו דוגמאות לתכנים שאפשר לשלב בטקס הישראלי. המסר העיקרי שעלה מהדברים הוא שהזוג יכול וצריך לקחת אחריות לא רק על צבעי המפות ואיכות הדי.ג'יי, אלא גם על אופיו ותוכנו של הטקס. בתור מי שהתחתנו בטקס אורתודוכסי שלא דיבר אליהם כלל, בחרנו בעבר לקיים טקסי בר מצווה חילוניים לשני הבנים והרגשנו שהרווחנו בגדול. אני מקווה שגם בעתיד, כשהחתונות יעמדו על הפרק, יהיו לנו שותפים לרצון בטקס משמעותי.

הבעייה של אירועים מהסוג הזה, בהם מתנהלים פנלים שונים במקביל, הוא הצורך לבחור. לפיכך התפצלנו, ואני הלכתי לשמוע את הפזמונאי מאיר גולדברג, שמאז שגיליתי שכתב את השיר שאני הכי אוהבת – "תינוקי" – רציתי לפגוש. ואכן, לא התאכזבתי. היה מפגש מרתק תחת הכותרת "זו חצי אמנות וחצי עבודת נמלים" (מתוך "התעשייה האבירית", שיר מופלא) בו שמענו על מקורות השראה ותהליכי כתיבה ואף זכינו לשמוע הרכב מאולתר של תלמידי המכינה ששרו שלושה מהשירים שכתב. החלק הכי עצוב בשיחה היה כשהוא סיפר שרק 10% משיריו זוכה להלחנה, ומאז אני אבֵלה על אותם 90% שאנחנו לא זוכים לשמוע...

למופע של ערן צור בחרנו לא להישאר. השעה הייתה שתיים וחצי בבוקר, הבניין היה חם ולשבת על הרצפה לא קסם לנו. במקום זה נסענו לאכול ארוחת בוקר. ידעתם שבשדרות רוטשילד יש מסעדה שמגישה רק ארוחות בוקר, כל היום? בנדיקט. מומלץ. ולכבוד אירועי העיר הלבנה כל השדרה הייתה מלאה אורות מנצנצים ונראתה כמו יער קסום.  

הגענו הביתה בשש בבוקר. היה שווה.