קסם שימושי

הפרופסור, ההולך (לפעמים) בעקבות אחיו, בחר לבלות את השנה הזו במכינת "בינה".

אחד היתרונות הנילווים ליציאה הזו מהבועה (ואין שום ספק שהמעבר ממשגב לדרום תל אביב הוא סופר יציאה מהבועה) הוא שחניכי המכינה חיים בדירות שנשכרות עבורם על ידי המכינה, וזוכים לתרגל חיי שיתוף, צפיפות, עצמאות ואפילו קצת דלות (בהתחשב בזה שתקציב הקיום היומי שלהם הוא בערך עשרה ש"ח ליום, וזה כולל אוכל, חומרי ניקוי ושאר צרכים קיומיים).

וכפי שהפרופסור מיהר לגלות, דירה בתל אביב היא אכן יתרון. ככה, למשל, אפשר לבלות שבוע בפסטיבל אייקון, ובמקום לישון על רצפת בית ספר, כפי שעשה במשך שנים, לחזור "הביתה" ולישון במיטה שלך. כך גם, אם יש לך מבדקים צה"ליים בתל אביב בשמונה וחצי בבוקר, אתה לא צריך לצאת בארבע בבוקר מהבית הגלילי שלך, אלא יכול פשוט להקדים את חזרתך לתל אביב למוצאי שבת ולקום בבוקר רענן ומוכן למבדקים (סיפור עדכני לגמרי. המבדקים היו היום).

אז יש דירה בתל אביב. עם חברים וחברות למכינה וגם עם כמה חברים מחו"ל שהצטרפו לתקופה ללימודים במכינה.

בביקור הראשון או השני בבית הפרופסור ביקש אישור לבחור לו מהקנווסים המצויירים של אבא שלו לצורך קישוט הקירות העירומים, וגם צבע קנווס אחד לטעמו. הצעתי לו להכין כמה קנווסים צבעוניים נוספים, אבל הוא אמר שהרעיון של החברים מחו"ל היה שהשותפים לדירה יקנו כמה קנווסים ויעצבו אותם לבד.הבנתי.

לשמחתי, באחת משיחות הטלפון הבאות, אמר לי הפרופסור שסיפר לחבריו על ההצעה שלי, והם דווקא שמחו לרעיון.

הוא בטח לא חשב שייקח לי כל כך הרבה זמן לבצע (הגשם מהפוסט הקודם קצת התערב לי בתוכניות...), אבל אתמול הוא סוף סוף נסע לתל אביב כשבאמתחתו ארבעה קנווסים חדשים:

וכמה מילים על הטכניקות שמאחוריהם:

צבעתי כל קנווס בשניים-שלושה גוונים מאותה משפחה ואז הדבקתי עליהם נייר משי לבן מקומט.

שוב מריחות של צבע, בגוונים של הרקע ואז התחילה ההשתוללות -

חותמות, הבלטות עם משחת עיצוב, תוספות מרקם עם צביעה דרך רשתות שונות, מדבקות מתגרדות והרבה הרבה מוד פודג' שיחזיק את הכל יחד.

האותיות, בפונט YARD SALE, חתוכות מניירות מהקיט "ילד פלא" של שיר בנוביץ', וגם הן מודבקות, כמובן, במוד פודג'.

mixed media זה כיף!

ולסיום פוסט הדיור הזה, מתוך "סיפורי פוגי" ועדיין עדכני:

"מוסר השכל:
יותר טוב לגור עם ארבעה אנשים בתוך ארון מאשר
לשלם 550 לירות לחודש על דירה של חדר וחצי"

שיהיה לכולנו טוב

לימור

התחלתי את דרכי בעולם הסקראפ לפני שמונה שנים בערך, ודי נפלתי לתוך התחום הזה באופן לא מתוכנן, בשיטה של ללמוד ולהבין לבד (כמו שכבר סיפרתי לא פעם, בהתחלה בכלל לא ידעתי איך קוראים לתחום הזה, ואפילו לא ידעתי איזה מונח לחפש ברשת...).

רק אחרי שנתיים ומספר אלבומים, הזדמנתי לסדנאות הראשונות שלי. זה היה בקנדה, לשם נסעתי לביקור משפחתי, שהיה בעיקר התירוץ לקניות סקראפ... כיוון שאז עדיין לא הייתי מומחית בחיפושי סקראפ וגם לא ממש הבנתי את המבנה של טורונטו, מצאתי במאמצים חנות סקראפ אחת (מרשימה מאוד) וביליתי שם כמה שעות. רשמתי לפני שביום האחרון של הביקור שלי יש סדנת מתחילים, אבל לא ממש התכוונתי ללכת.

את סדנת החותמות תיכננתי לעומת זאת עוד מהארץ. קרובי המשפחה שלי גרים בווינדזור (ממש על הגבול לארה"ב) והיה מתוכנן לי שם סוף שבוע, אז בדקתי מה אפשר למצוא שם שיעניין אותי. מצאתי חנות חותמות! ולא רק חנות חותמות, אלא שגם היתה להם סדנת מתחילים בדיוק בשבת שבה ביקרתי שם. אז כמובן שנרשמתי.

הסדנה היתה יופי של חוויה. עשינו ארבעה פרוייקטים, שלדעתי (הזיכרון זה כבר לא מה שהיה פעם...) היו שלושה כרטיסי ברכה וסימניה. קיבלנו את כל החומרים מאורגנים וחתוכים מראש ולמדנו כמה טכניקות, כולל אמבוסינג, והבעיה היחידה היתה שכשהגעתי לארץ והסתכלתי על מה שעשיתי - לא היה לי מושג איך לשחזר את התוצאות שאליהן הגענו בסדנה...

לסדנה השנייה שהיתה, כאמור, עיצוב אלבומים למתחילים, הגעתי בעיקר כי מאוד קשה לי עם היום האחרון בחו"ל, תמיד, ואני צריכה למצוא משהו מנחם שיעביר אותי עד הטיסה. אז הגעתי לסדנה הזו. היא היתה מאוד שונה מהסדנה הראשונה שבה השתתפתי. מבחינת כמות המשתתפות היא היתה זהה - היינו ארבע בנות, אבל מבחינת צורת העבודה - אי אפשר היה להשוות. בההתחלה ישבנו יחד והמדריכה שאלה כל אחת מאיתנו למה אנחנו שם ומה אנחנו מתכננות לעשות, ואז היא שלחה אותנו לחפש ברחבי החנות חומרים מתאימים. כמוסן שגם כל הציוד הסדנאי של החנות עמד לרשותנו, כולל מכשירי חיתוך שעד אז מעולם לא ראיתי כמותם... אני חושבת שבסדנה הזו נזרע הזרע הראשוני של החנות שלי... מה שעוד הרווחתי בסדנה ההיא היה שבפעם הראשונה גיליתי את הטרימר, שמאז חסך לי המון המון שעות עבודה... 

לאורך השנים שלי בתחום תהיתי מה האסטרטגיה הנכונה לגבי סדנאות - לתת קיט חומרים מושלם או לתת לכל אחד למצוא את עצמו בין כל החומרים שנמצאים בחנות? ובהתחלה גם היה לי חשש לא קטן שאם אני אתן יד חופשית אני אצטער על זה (אחרי ארבע שנים בחנות אני יכולה לומר, לשמחתי, שכמעט אף פעם לא הצטערתי על זה).

בכל שנותי בתחום יצא לי להשתתף בהרבה סדנאות אומנות שימושית, שמרובן נהניתי עד מאוד, ומכיוון שמכל מלמדי השכלתי - אספתי לי גם כל מיני תובנות. אחת התובנות שהשפיעה מאוד על אופייה של החנות שלי היתה שאני מעדיפה שמי שמגיע אלי לסדנה לא יצטרך להצטייד מראש בשלל חומרים (כי מי יודע אם אחרי הסדנה הוא ירצה להמשיך בתחום או לא? לי יש כל מיני קופסאות עם חומרים וציוד שמחכים לגאולה...) ולכן הסדנאות אצלי בחנות כוללות הכל (הלכתי להגיד שהכל חוץ מהתמונות, אבל אפילו זה לא נכון, כי בסדנאות הספונטניות אני מצלמת את המשתתפים ומדפיסה להם את התמונות לטובת העבודה. דוגמה לסדנה ספונטנית כזו אפשר לראות כאן).

בסוף השבוע האחרון היתה לי הזדמנות ליישם את זה בגדול. גם בשישי וגם בשבת התקיימו בחנות סדנאות קנווס סקראפי, ולכל השאלות של מה להביא, התשובה היתה - כלום (חוץ מתמונה). עושה רושם שחלק מהפינוק של המשתתפים (בזכות מידד לא היינו כולנו בנות...) היה ביכולת הזו לבוא בידיים נקיות ולצאת עם תוצר...

היה לנו כיף ויש גם המון המון תמונות שעלו לפייסבוק, לאלבומים בקבוצה שלי "עיצוב אלבומים - כל אחד יכול", אבל הנה כמה דוגמיות (שמוכיחות גם שאפילו שכל מה שהיה צריך להביא זה תמונה, לא כולם ממש עמדו בזה...), וגם הפניה למי שכבר הספיק לכתוב על החוויה. בטח יהיו עוד הפניות בהמשך...

מי היה, נהנה וגם כתב?

mAmA MiSiSiPi

עדיה

דבורה

יונה 

אחת הסדנאות הספונטניות (ספונטניות = לא צריך לקבוע מראש ולא לחכות שתהיה קבוצה, רק לוודא שאני אכן נמצאת בחנות) שאני מציעה בסטודיו היא סדנה לעיצוב קנווס, בדומה לקנווס שהנסיכה עיצבה לאמא שלי. בגלל שזו סדנה ספונטנית, לרוב מגיעים אלי בלי תמונות, והפיתרון הוא שאני מצלמת את מעצב/מעצבת הקנווס במקום, מדפיסה את התמונה שהם אוהבים ואז יש להם עם מה לעבוד.

השבוע הבנתי שהדוגמאות שיש לי בסטודיו בכלל לא מתאימות לסוג העבודה שאליו אני מכוונת.

על קיר אחד תלוי הקנווס שעשיתי בסדנה אצל מיקי מקובר:

הבעיה היא שהוא משלב עבודה עם משחות עיצוב ודורש הרבה סבלנות עד שהמשחה מתייבשת, כך שאינו מתאים ממש לסדנה ספונטנית.

הקנווס שתלוי על הקיר השני הוא הקנווס שהכנתי בסדנה עם נטלי קלבך. אחרי שתראו את התמונה אני בכלל לא אצטרך להסביר לכם למה הוא לא דוגמה טובה לעבודה ספונטנית, ועוד של מישהו שלא ממש מנוסה בעבודות יצירה...

אז החלטתי שאני צריכה להכין קנווס חדש, שיהווה דוגמה לא מסובכת מדי.

וזו גם היתה הזדמנות לצלם את שלבי העבודה, לטובתכם.

בשלב הראשון צבעתי את הקנווס בעזרת גלגלת וצבעים אקריליים. השתמשתי בשלושה צבעים, והשתדלתי לא לערבב יותר מדי וגם להשאיר את המרקם של הקנווס:

אחר כך הוספתי כתום וצהוב בעזרת מה שמצאתי על השולחן - טבעת פלסטיק עגולה (אני חושבת שהיא היתה החלק האמצעי של גליל סלוטייפ) ואצבעון ספוג שמשמש אותי למריחת דיו:

וככה הקנווס נראה:

הנזילות בעיגולים שבצד השמאלי התחתון של הקנווס לא הטרידו אותי, כי ידעתי שממילא אני רק יוצרת רקע וחלקו יכוסה מאוחר יותר.

את התמונה שלי (באדיבות הנסיכה שצילמה) הידפסתי בשחור לבן, הדבקתי על קאפה ואת השוליים ליכלכתי בדיו ירוק, כתזכורת לעלים שעל הרקע שלהם צולמתי:

אבל כשהנחתי את התמונה על הקנווס, לא אהבתי את התוצאה:

אז החלטתי להוסיף עוד שכבה, ובחרתי בנייר חמוד מסטאק האביב של DCWV, נייר שההדפס עליו מורכב משמלות, תיקים ונעליים. קרעתי אותו ביד חופשית, וליכלכתי את השוליים שלו באפור:

רציתי להדגיש חלק מהאלמנטים המודגשים על הנייר בעזרת דבק מגביה, ומכיוון שהנייר עם הדוגמה הוא נייר דק, אז לפני גזירת האלמנטים הדבקתי את הדף על קרטון של קופסת קורנפלקס.

ככה זה נראה אחרי שנייר הרקע, התמונות והאלמנטים המוגבהים מודבקים:

עכשיו הוספתי לקנווס תגית משלוח שעליה הג'ורנלינג, מדבקה ארוכה מותצרת חברת Fancy Pants  (מסדרת Rusted Sun) ופרפרים ופרחים מתוצרת חברת creative crafts. הפרחים השקופים ופרפרי המתכת התלת מימדיים (שהם למעשה סיכות מתפצלות) מגיעים באותה חבילה (מגיע בכתום, סגול ורוד וירוק).

והנה קלוז-אפ על הפרחים:

ועל הפרפרים:

ומה חסר?

הכותרת.

וזה מחזיר אותנו לכותרת הפוסט הזה.

למה יום הבוחר?

כי הכותרת של הקנווס נתונה בידיכם, או ליתר דיוק בידי החברים בדף הפייסבוק שלי "עיצוב אלבומים - כל אחד יכול".

איך זה עובד?

אני הכנתי שתי הצעות לסיום הקנווס (ובעוד שנייה תראו אותן) ואני אעלה כל תמונה, בנפרד, לדף בפייסבוק.

לפי התמונה שתקבל יותר סימוני אהבתי (like), אני אדע איך לסיים את הקנווס.

אז מה אתם אומרים?

שכדאי שאראה את שתי האפשרויות?

צודקים...