קסם שימושי

את המשפט הנפלא הזה שמעתי ביום שישי מורד מוסינזון, ששמעה אותו מהדוד שלה יגאל (ותנחשו לבד לפי השם משפחה שלה על איזה יגאל מדובר...).

ולמה זו כותרת מתאימה לפוסט הזה?

כי בשבועות האחרונים נדרשתי לעבודה יצירתית ללא הפסקה, לא משנה אם היתה או לא היתה לי מוזה, תוך כדי שעבדתי על אלבום ענק בן 70 עמודים, ודווקא אז היו לי המון רעיונות למה שבא לי לעשות, אבל לא היה לי זמן בכלל...

ואז, ביום רביעי שעבר מסרתי את האלבום (ונתתי לעצמי פרס בצורת ההליכה לפסטיבל טעם העיר) והתפניתי לפרוייקט הבא - הפקת דגם שתיים של האותיות המעוצבות שלי, אותיות פצפונות וחמודות בגובה 2 ס"מ. ואם יש אותיות - צריך גם דוגמאות חדשות שתופענה על האריזה של המוצר, לא?

אז זהו, שאז הלכה לה כל המוזה לטייל וממש לא ידעתי מאיפה מתחילים לעצב את הדפים, עם התמונות שכבר בחרתי לי.

אבל כאמור - מוזה זה עניין לעצלנים, אז את המוזה החלפתי בסקיצות ויצאתי לדרך, אותה סיימתי עם ארבעה דפי דוגמה.

הראשון נעשה לפי סקיצה שמצאתי באתר pagemaps המופלא, שאם אתם עדיין לא מכירים אז הוא ממש חובה גם למעצבי אלבומים וגם למעצבי כרטיסים.

הגיבורות של הדף הזה למעשה אינן מצולמות עליו כלל. אלו שתי השיניים החסרות של הנסיכה, שהמתינה בסבלנות, למעלה משנה, שסוף סוף יפלו, כדי שהפייה תגיע לביקור, ומכאן כותרת הדף "פיית השיניים ביקרה פעמיים". אפילו שבדפים החדשים יש יותר אותיות, כמות היודים בכותרת הזו דרשה שני דפי אותיות...

בשביל הדף השני הסתכלתי על המון סקיצות, אבל בסוף פשוט אילתרתי עם מה שהיה לי על השולחן. הבחור החמוד בצילום הוא אחי הקטן וחובב האלכוהול, כך שהכותרת "תעזבו את האוכל, תביאו בירה!" ממש מתאימה לו. התמונה צולמה בשבוע שעבר ב"טעם העיר" כדי להנציח את בקבוק ה 1.2 ליטר החמוד. שימו לב שאפשר להשתמש גם בנגטיב של האותיות...

אני שונאת שמצלמים אותי, מה שקשור כנראה לזה שאני ממש לא פוטוגנית ובסוף מסיימת תמיד עם תמונות שבהן עשיתי פרצוף מוזר... לכן התמונה הזו, שמישהו מבני ביתי צילם בפסטיבל "סולם יעקב" האחרון, משמשת אותי בזמן האחרון בכל פעם שאני נדרשת להציג תמונה שלי. מכאן גם הכותרת שבחרתי - "סוף סוף תמונה טובה". הסקיצה היא סקיצת חודש יוני של האתר האוסטרלי a2z scraplets שהיתה כל כך מוצלחת עד שבחרתי להשתמש בה למרות שזמנו של האתגר כבר עבר:

ואחרונות חביבות הגיעו התמונות שצולמו ביום שישי האחרון בחוף בננה ביץ' באכזיב. היישוב שלנו ערך מסיבת פתיחת קיץ יישובית והיה מולטי כיף, ואני ניצלתי את ההזדמנות כדי להגדיל את אוסף התמונות שלי. יש עוד המון תמונות מוצלחות מאותו אירוע וזה טוב, אני צריכה הרבה תמונות לסדנאות scrap & fun בשבוע הבא...

את ההשראה לדף הזה מצאתי בדף ממש דומה, שגם הנושא שלו היה בילוי בים, שהופיע בגיליון האחרון של creating keepsakes שנחת בתיבת הדואר שלי בדיוק ברגע הנכון...

איזה מזל שיש כל כך הרבה מקורות השראה, לטובת הרגעים בהם המוזה מטיילת במקומות אחרים...

______________________________

משהו קטן וטוב #27 (2009)

זה לא סתם שהזכרתי את ורד מוסינזון בראשית הפוסט. ביום שישי היא הציגה בפנינו את "ארגז הכלים הצהוב" שלה, בכנס החצי שנתי של קישורי אמהות, והיה פשוט מדהים. מומלץ בחום לכל מי שעוסק ביצירתיות, רעיונות ושאר ירקות.

משהו גדול וטוב # 25 (2009) בהתחלה, הפעם, כי אני לא רוצה שתפספסו

על פרוייקט הספסלים של עמותת זיכרון מנחם יצא לכם לקרוא? אם היה לכם מזל אז גם יצא לכם לראות, ולא רק בתמונות באינטרנט, כמוני... בכל אופן, חגית (משחק מילים) שהשתתפה בפרוייקט, לא רק יצרה ספסל פרחוני ואופטימי (שכבר זכה להיקנות) אלא גם החליטה לגייס את כוח הבלוגים וביקשה מכל קוראיה לתרום לעמותה 10 שקלים, כך שיחד יקנו את אחד הספסלים. הרעיון מקסים בעיני, כך שלא רק שתרמתי, אני מבקשת גם מכם לעשות זאת. תורמים כאן ורושמים שהגעתם דרך חגית רוזנס. מסקרן מה יצא מזה, נכון?

ועכשיו שטיפלנו בענייני המצפון והנתינה, אפשר לחזור לנושא שלשמו התכנסנו כאן היום - אוכל.

מי שמכיר אותי יודע שהעניין קרוב ללבי (ולחלקים אחרים שלי...) ולכן אפשר להבין שפסטיבל טעם העיר הוא מהמקומות החביבים עלי...

האמת שמבחינתי זה התחיל עוד עם "טעמים בואדי" שהיה פסטיבל האוכל החיפאי, ויצא לאור לראשונה בשנת 1996  (שזה להערכתי בערך שנה אחרי שטעם העיר נולד). באותה שנה הקונספט של שפע אוכל משובח במחיר המצחיק של 10-15 ש"ח למנה היה חדשני לגמרי בשבילי. אחרי שדגמתי את הערב הראשון של הפסטיבל, בערב השני גררתי לשם את ההורים שלי, הושבתי אותם ליד שולחן ואז שוטטתי בין הדוכנים והבאתי להם אוצרות. אני חושבת שמה שניצח מבחינת אבא שלי היה בירה גינס מחבית, שבאותם ימים ממש לא היתה משהו נפוץ כאן...

מאז זרמו הרבה מים (מזוהמים, בעיקר) בנחלי ארצנו, והפסטיבל בחיפה גווע אחרי 3 שנים בערך, כך שמי שרצה לדגום שפע של אוכל נאלץ ליסוע לתל אביב. אני חושבת שיצא לי להגיע פעמיים לפסטיבל עוד בימיו ברחוב הארבעה, ואז הוא עבר לפארק הירקון.

במשך כמה שנים נסענו לתל אביב עם הילדים, עוד בתקופה שהאוכל היחיד שהם היו מוכנים לנסות שם זה שניצלונים בשומשום מ"הסינית האדומה" ועיקר העניין מבחינתם היו אטרקציות קידום המכירות, החטיפים והמסטיקים הכחולים (בנק לאומי, כשהם ניסו למתג את עצמם בצבע כחול במיוחד). אנחנו נהנינו מאוד לדגום מנות ממיטב המסעדות, במחיר ידידותי למשתמש. עם השנים גם הילדים למדו ליהנות מאוכל מגוון יותר וכל החוויה שודרגה עוד קצת.

והשנה שידרגו את זה עבורנו באופן מיוחד - העבירו את הפסטיבל לחיפה!

אז בוודאי שהלכנו לבדוק. היה נחמד מאוד, למרות מזג האכזרי שתקף את אזורנו ביומיים האחרונים.

אז לפני הדיווח על מה שהיה לנו, כמה עצות הישרדות למי שמתכנן להגיע ביום הבודד שנשאר:

1. אם אתם יכולים להגיע ברכבת - עדיף מאוד. זה ממש במרחק הליכה מתחנת חוף הכרמל ובנוסף - אם תראו את כרטיס הרכבת בדוכן של "העיר" - תקבלו מתנה שווה. וחוץ מזה - יש שם כל כך הרבה סוגים של בירה ואלכוהול  - לא תרצו לשתות?

2. הפסטיבל נפתח בחמש וחצי. תנסו להגיע ממש לפתיחה. אחרי שעתיים הצפיפות נעשית בלתי נסבלת.

3. תביאו אתכם שמיכה ותצודו פיסת דשא. אח"כ שכל פעם מישהו אחר ילך לבחור את המנה הבאה.

4. אם אתם סובלים כשיש המון רעש - תלכו לאכול במסעדה נעימה. בין השאגות של הקולה זירו לבין אלו של נביעות, עם תיבול מהמסיבה של גלגל"צ - יש תחושה שחבל שלא מוכרים שם אטמי אוזניים.

5. אם אתם לא רוצים להוציא הון על שתייה - תביאו איתכם הרבה מים...

אז הנה תקציר בתמונות, ואחריהן עוד המלצות...

וההמלצות - אם עוד תלכו הערב, נסו לא לפספס את הקלאמרי על אורז בביסק סרטנים ואת הפטה כבד של  הנמל 24, את הספריבס בנוסח גאיה ואת הכריך פילדלפיה של דיקסי. היה טעים, בטח שהיה טעים.