לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קסם שימושי


בעלת בלוג זה איננה עוד. לפרטים www.kesem-art.com

כינוי:  קסם שימושי

בת: 60

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אשה עם סגנון - ארוך ומהורהר


 

בשבועות האחרונים מתרוצץ ברחבי הבלוגיות שרביט הסטייל. הוא מוענק לבלוגרים (ובעיקר לבלוגריות) שמוגדרים בעלי סטייל ומחייב את בעל הבלוג לשחרר לעולם שמונה עובדות לא ידועות על עצמו וגם להעביר את השרביט לשמונה בלוגרים אחרים.

 

מאחר שלאורך די הרבה העברות של השרביט הזה הוא לא הגיע אלי היה לי הרבה זמן להרהורים, על מה זה בכלל סטייל.

 

אין לי סטייל?

אולי אני פרובינציאלית מדי? בכל זאת אני גרה בכפר...

למה מתכוונים כשאומרים שלבלוג יש סטייל (זה סטייל שיש לבלוג, או לבלוגרית שכותבת אותו?)

והאם, מעבר לשרביטים הראשונים שעברו, מדובר באמת בבלוגים עם סטייל, או פשוט באקט חברתי, של להעביר את השרביט לבלוגים שאני אוהבת?

 

ואז קמה צדיקה בסדום (ליתר דיוק ברחובות) והגדירה גם אותי כבעלת סטייל. מאחר שבאותו זמן הייתי בדרך לאילת, נשאר לי עוד זמן להרהורים בנושא...

 

ואתמול קרו שני דברים – גיליתי שיש גם צדיקה בחולון שחושבת שיש לי סטייל, ומצד שני, גיליתי שאין לי מספיק סטייל כדי להיכלל בפרסום שהיה לי ממש חשוב להיכנס אליו.

 

אז יש לי סטייל, או אין לי סטייל?

 

החלטתי שראוי להמשיך קצת את המחקר בעניינו של הסטייל, או של הסגנון, בעברית, ומצאתי ברשת מאמר שמתאים בדיוק לענייננו, כי הוא מדבר על כתיבה, וזה הרי מה שעומד בבסיסו של הבלוג (לפחות של הבלוג שלי. יש בלוגים שאין ספק שעמוד השדרה שלהם מורכב מצילומים, ובלוגים מעוררי תיאבון שמתכונים הם אבות המזון שלהם...)

 

אז קודם כל מסתבר (וזה קוריוז שישעשע את היוצרים שבין הקוראים) שהמילה סטייל הגיעה מהמילה הלטינית סטיילוס. מסתבר שלפני אלפיים שנה הדגש היה על המכשיר ששימש לכתיבה ולא על הכתיבה עצמה...

אבל מה זה אומר לכתוב "עם סגנון"? האם סגנון הוא איכות שכותבים יכולים להוסיף או להסיר כרצונם? אולי הוא מתנה יקרה בה מתברכים רק מעטים? האם הסגנון יכול להיות פעם טוב ופעם רע, נכון או שגוי - או שזה יותר עניין של טעם? האם הסגנון הוא מעין קישוט שמוסיפים לקטע כתוב או שהוא מרכיב חיוני של הכתיבה?

 

המאמר מציע שש הגדרות שנלקחו מתוך תשובות של סופרים לשאלה "מה הוא סגנון?" והתשובות האלו נעות על קשת מאוד רחבה:

הנרי דיוויד ת'ורו –טוען שהסגנון הוא שימושי - מה שחשוב הוא שהכתיבה תהיה מובנת ותעביר את המחשבות של הסופר. הסגנון הוא רק הסטיילוס, העט שבעזרתו הסופר כותב. כתיבה היא משהו לשימוש ולא להתבוננות;

בלייז פסקל טוען שסגנון הוא מי ומה שאנחנו, וכך, כשאנחנו נתקלים בכתיבה שהיא טבעית אנחנו נפעמים מאושר, כי במקום בו ציפינו לפגוש סופר אנחנו פוגשים אדם;

 ג'ונתן סויפט טוען שסגנון הוא אוּמנות ומבהיר זאת בציטטה נהדרת: "המילים הנכונות במקומות הנכונים, זו ההגדרה האמיתית של סגנון".

סוגר את המאמר ציטוט של ולדימיר נבוקוב , שטוען שסטייל הוא חומר, תוכן: "כל הסיפורים שלי הם קורים של סגנון, וברובם, במבט ראשון, לא תמצא הרבה חומר ממשי...עבורי סגנון הוא החומר."

 

יש במאמר עוד כמה הגדרות והרבה ציטטות אבל לא ניסיתי לכתוב מאמר מדעי, רק לבדוק את השאלה שהטרידה אותי – יש לי סטייל, או אין לי?

 

מעיון ברשימת ההגדרות נראה לי שכנראה כן.

אני מנסה להעביר רעיונות, הכתיבה שלי מייצגת את מי שאני, ויעידו על כך מי מכם שמרגיש שהוא מכיר אותי למרות שמעולם לא נפגשנו ואוּמנות – קצת גדול עלי להגדיר את הכתיבה שלי כאוּמנות, אבל כל זמן שהיא משמחת אתכם ואותי – זה מספיק לי.

ונבוקוב?

קטונתי מלשים את עצמי בשורה אחת עם נבוקוב.

 

אז כן, אני כנראה אישה עם סטייל (למרות שמסתבר שלא תמיד מספיק)

וכדי להמשיך להיות אישה עם קוראים, אני אפסיק לייגע אתכם ואשחרר אתכם לבישולי השבת.

 

שמונה עובדות עלי, ושמונה בלוגים שמצטיינים בעיני מכל מיני סיבות –

אולי מחר.

 

שתהיה לכולנו שבת שקטה, שלווה, שמחה.

לימור

 

נכתב על ידי קסם שימושי , 24/12/2010 11:04   בקטגוריות אני, הרהורים, כתיבה, סטייל  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה בעצם אני מפרסמת בלוג?


לפני שנתיים בערך השתתפתי ביום עיון מעולה בנושא שיווק באינטרנט, בהנחיית צחי צימט. אחת התובנות שלקחתי איתי משם היא שאתר אינטרנט הוא כמו סניף נוסף של העסק - אם אתה לא מסוגל לתחזק אותו, תסגור אותו, כי סניף לא מתוחזק גורם יותר נזק מתועלת. גם בלוג דורש תחזוקה שוטפת - למצוא נושאים לכתיבה, לפרסם לעתים תכופות מספיק (קרן לימדה אותי שבלוג צריך להאכיל פעמיים בשבוע, יותר קל מלגדל כלב...), לכתוב מעניין, כדי שלא תברחו... מה יש לומר - עוד סניף.

 

אז למה?

 

ראשית, והכי טריוויאלי - אני אוהבת לכתוב. אני אוהבת את הדרך שבה מילים מתחברות יחד ומעבירות רעיון. אני אוהבת את הכוח שיש למילים. אם היה לי סיפור ממשי לספר, אולי הייתי סופרת, אבל אין לי (פעם קלטתי שכל סופרי הילדים הגדולים חיו חיים אומללים, אז אולי עדיף ככה, ושאני אשאר בלי סיפור לספר) אז אני ממשיכה לכתוב על הפכים הקטנים של החיים.

 

שנית - כיף להשוויץ. בילדים (המוצלחים) שלי, באיש (המוכשר) שלי, בעבודות (היפות) שלי ובחנות (המקסימה) שלי. שלי, שלי, שלי, שלי. כבר הבנתם שבלוג זה סוג של אגו-טריפ?

 

שלישית - בלוגים הם עולם תוכן מופלא בעיני ואני שמחה להיות חלק ממנו. בבלוגים אפשר למצוא עולם ומלואו - התרגשויות, נופים, אמנות, דעות והרהורים. כשהם כתובים היטב - בשפה עשירה ובלי שגיאות כתיב - הם עונג צרוף, וכשהם ש!לטיייייים הם עשויים להיות משעשעים לפעמים. אין ספק שבלוגים הם עולם שאפשר ללכת לאיבוד בתוכו.

 

ולמה בעצם נדרשתי לנושא הזה?

מבחינה מסויימת זה התעורר בשבוע שעבר, כשאמא שלי, שהיא קוראת נאמנה, סיפרה לאחותי הגדולה את מעללינו בחדר מיון, כפי שסופרו בבלוג. אחותי, שמן הסתם מעולם לא ביקרה כאן (שלא באשמתה, אני לא זוכרת ששלחתי הזמנה...) שאלה למה שבכלל יעניינו את העולם הוירטואלי ענייני הפרטיים? למה באמת? אולי מאותה סיבה שאני קוראת באדיקות שלל בלוגים של אנשים שמעולם לא פגשתי, אבל את הפרסונה הוירטואלית שלהם אני מיטיבה להכיר?

 

מצד שני, דיברתי השבוע עם חברה אחרי חודש וחצי שלא דיברנו, והיא היתה מעודכנת לחלוטין בקורותי, מאחר שהיא עוקבת אחרי הבלוג...

 

אז ישנם הקוראים הקבועים, מנויים או קוראי RSSים, וישנם גם המזדמנים, שעבורם אני כנראה צריכה להיות תמיד במיטבי, כי מי יודע מתי יגיעו אורחים...

 

תמיד מעניין אותי לראות מי מגיע לבלוג שלי ומאיפה הוא בא. כשמסתכלים על מקורות הכניסה לבלוג אפשר לראות מה הן מילות החיפוש שהובילו לכאן. אני זוכרת שפעם מיכליקה כתבה שמתכון הפאייה שפרסמה מביא לבלוג שלה כל מיני קוראים שלא התכוונו להגיע דווקא לשם... אצלי זו החנוכיה של אורנה כהן חזם ויום ההולדת האינדיאני שמביאים לכאן אורחים פורחים. אני מקווה שלפחות חלקם בוחרים להישאר...ויש גם את אלו שמגיעים אלי דרך בלוגים אחרים, וזה תמיד כיף לדעת שאני ברשימה המועדפת של בלוגרים אחרים. אני יודעת שאני מגיעה ככה לכל מיני בלוגים סופר מעניינים.

 

אבל יש עוד סיבה שהתחלתי לתהות למה אני מפרסמת בלוג. במסגרת השינויים, השידרוגים והשיפצורים של ישראבלוג, מערכת העידכונים התחילה לגמגם בענק והרבה פעמים בכלל לא יוצא עידכון כשאני כותבת בלוג. נכון שיש לי גם קוראים דרך ה-RSS ודרך הגוגל רידר, כך שכנראה אני לא כותבת ממש לעצמי, אבל בכל זאת קצת קשה לי עם זה שאני כותבת פוסטים שאינם זוכים למענה, וגם לפי סטטיסטיקת הכניסות אני יכולה לראות שקולי אינו מגיע אל ההמון... ואם אני כותבת ואף אחד לא קורא - זה אומר שאני לא קיימת? {זו היתה בעלת הארמון של אלתרמן, לא? שכשלא הסתכלו עליה היא לא התקיימה? או שאני מבלבלת כאן לגמרי ומפגינה כמה שנים חלפו מאז לימודי הספרות שלי?}

 

ובכל זאת אני כאן, כותבת כי ככה התחלתי לראות אפיזודות בחיים שלי, דרך עיני הבלוג... ואני שמחה כשגם אתם כאן, אבל המסקנה היא שאני כותבת בשביל עצמי לפחות כמו שזה בשבילכם.

 

ובינתיים, הפוסטים שלא זכיתם להתעדכן על קיומם:

אהבה משותפת

סוף לסקר ו...הגרלה

 

ושוב - תודה על שאתם שם, בחוף הרחוק של הים הוירטואלי.

שיהיו ימים של אהבה- חינם.

לימור

נכתב על ידי קסם שימושי , 2/8/2009 12:54   בקטגוריות בלוגים, אני, הרהורים, כתיבה  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקסם שימושי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קסם שימושי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)