קסם שימושי

בעצם לא היום, אלא בסוף השבוע שעבר,

ולא בגן, אלא בקייטנה של נתנאלה...

אבל לפני הכל - נא להעריץ את ההתמדה שלי.

הפוסט הזה נכתב חמש פעמים.

באמצע המחשב כבה,

השמירה נעלמה,

השמירה לא הצליחה,

נמחק לי חצי פוסט

והתנתק לי האינטרנט...

ובכל זאת התעקשתי!

אז קראתם כבר פוסטים, וראיתם תמונות, ושמעתם סופרלטיבים...

אבל חשבתם שתקבלו ממני פטור???

גם אני הפקתי בחיי ארועים, ואפילו לא רע, אבל בסופו של סוף השבוע נותרתי פעורת פה והורדתי בפני נתנאלה את הכובע (ועוד מעט תראו שאכן יש לי כובע...).

זה היה אירוע מורכב ומסובך, שתוקתק בשלמות עד הפרט האחרון, כולל הפרטים שאף אחד לא ידע עליהם ולא ראה וכולל כל היערכות אפשרית למקרה חירום שייפול עלינו חס וחלילה...

ונתנאלה, הבולדוזר שמאחורי הכל, שהצליחה להיות כל הזמן, בכל מקום, ולהישאר עד הרגע האחרון עם אנרגיות וחיוך. איך עושים את זה?

אז זהו. שאנחנו קצת יודעים איך עושים את זה -

בעזרת אבירם, שהתגייס כל כולו אל מאחורי הקלעים, וחתך וחימם והגיש והביא ועזר ואפילו פינה את הלכלוך מהשולחנות תוך כדי העבודה שלנו.

ובעזרת ההורים המופלאים שלה, שלא רק שבישלו אוכל נפלא שהגיע גם עם הוראות הגשה מדוייקות (וכמעט קילקלו לי את הדיאטה... נשבעת לכם שלא היה דבר אחד שטעמתי ולא היה לי טעים...) אלא גם לקחו אחריות על אהבה החמודה לכל ימי האירוע.

ובעזרת נטאשה המקסימה, שהעבירה שש סדנאות בחן ובחיוך, והתמודדה עם הרעש והמהומה ואפילו עם מצטיינות הכיתה שניסו להתקדם לפני ההוראות (והיא רק פחדה שייצא להן לא מוצלח והן תהיינה לא מרוצות).

וגם בעזרתנו. כי אין ספק שההתלהבות והאושר של עשרים וחמש בנות מהווים חומר בעירה מצויין לכל מנוע...

אז כמו שהבנתם כבר, היה סוף שבוע קסום, מלא אהבה, נדיבות, חומרים, הגרלות, חברות, אוכל ו...יצירה.

הנה תמונות של מה שיצרתי וסיימתי.  יש עוד שני מיני אלבומים מותחלים שמחפשים זמן פנוי ועוד שני מיני אלבומים ריקים, מהזכיות שלי בסוף השבוע, שמחפשים לא רק זמן אלא גם משמעות...

מה היה לנו?

כשהעליתי לכאן את תמונות הדוגמנות של הנסיכה, נתנאלה ישר אמרה שהן מעולות לסדנת pretty me ואכן זו הסדנה שבה חגגתי עליהן. את האלבום סיימתי בחמש בבוקר, על רצפת סלון הדירה בה נטאשה ואני ישנו. אלו היו נדודי השינה הכי פרודוקטיביים שלי.

האלבום הלך לאמא שלי, לפני שראיתי שהתמונות שצילמתי הן על הפנים, אז רק דוגמית:

באותו ערב התקיימה גם סדנת Artistique. מאוד נהניתי מהעבודה שכל-כך שונה מהסגנון הנקי שאליו אני רגילה, וגם החומרים שאיתם עבדנו היו כיף אמיתי. אני מאוד שמחה עם התוצאות:

רואים שיש לי כובע?

וכוחות על?

לגבי המתלה שעשינו ביום שישי מאוד התלבטתי, אבל בסופו של דבר החלטתי להישאר נאמנה ככל האפשר לדוגמה שנטאשה הכינה. אהבתי את התוצאה ואפילו תליתי אותה כבר על הקיר בחנות. שימו לב לסליל העץ האותנטי. נטאשה סחבה איתה מהולנד דפי תווים, ודפים מספרי חשבונות ישנים של בנק, ולוחות בינגו מעץ ודפי ספרים בהולנדית ותקליטים וסלילי עץ בשביל כולנו. וגם מתנות להגרלה בכל סדנה. לא ברור איפה היא דחפה את הבגדים שלה...

את שבת בבוקר פתחנו עם סדנת happy family שככלה שני LO שעשינו עם קולקציית Nutmeg של קוסמו קריקט. אני לא בנאדם של אופנות ומותגים, בסקראפ או בבגדים, אבל את בקוסמו קריקט ממש התאהבתי וגם דאגתי להצטייד כראוי בסופו של היום...

איך מסכמים חוויה שכזו.

אני לא בטוחה, ולכן נעזרת בציטוט ממשפחת אדמס -

ש: מה אומרים?

ת: עוד!!!!

______________________

משהו קטן וטוב #65 (2009)

באופן לא מפתיע ה make & take הפך ל take away וכך הגענו הביתה עם קיטים חמודים להכנת party favors. כשהנסיכה ביקשה השבוע שנעשה ערב יצירה שלפתי שני קיטים ומצלמה אחת:

45 דקות בין נתניה לחבצלת השרון גרמו לי להרהר בהיגיון שבקיום מסיבות סקראפ ביום חמישי בערב, במרכז הארץ...

אבל למעט הרהורי הכפירה האלו (וההבנה שבעצם לא חשוב באיזה יום זה קרה, מי שאשם באמת אלו מע"צ שבשל העבודות בכביש הקטינו בהדרגה כביש של ארבעה מסלולים לכביש עם מסלול אחד, וגם בו עצרו את התנועה בלי שום סיבה נראית לעין) באמת שהיה לי אתמול כיף גדול.

זו היתה מסיבת הסקראפ השנייה שאליס ואני אירגנו יחד, והפעם, ללא הלחץ של הפעם הראשונה (ובלי להגיע באיחור של חצי שעה בגלל פקק האימים באיילון) הייתי הרבה יותר רגועה.

במסיבה הראשונה אני דחפתי לכיוון של לעשות הרבה ומהר, ואכן, בפרק זמן של 3 שעות הצבנו בפני הבנות שבע משימות. פלא שחלק מהן סיימו את הערב לגמרי בלי אוויר?

אחרי האירוע ההוא הבנו שדרך כל הסקראפ הזה קצת איבדנו את המסיבה עצמה...

ולכן הפעם היה קצת אחרת (מה שלא השתנה הוא שגם הפעם אין תמונות... אבל זה רק זמני. בגלל שאין לי מושג איפה המצלמה שלי, צילמתי ים של תמונות - בעיקר ידיים עובדות - עם המצלמה של יערה, וכשהתמונות יגיעו אלי יהיה פוסט חגיגי).

קודם כל השארנו חצי שעה בהתחלה למינגלינג, נשנושים (וגם שידרגנו את הכיבוד), קניות והמתנה למאחרות.

אחרי זה הורדנו את החלק של התחרות מהעניין. לא התאים לנו הלחץ של לאסוף את העבודות מכולן, לדרג אותן ולהחליט מי זוכה בפרס. וחוץ מזה, אף אחת לא אוהבת שלוקחים לה את הפרוייקט כשהיא עוד לא חושבת שסיימה...כמובן שלהחלטה הזו היה מחיר שעוד יתברר... בכל אופן, במקום לבחור זוכות, החלטנו שכולן זוכות על עצם ההשתתפות שלהן, וכולן קיבלו מאיתנו חבילת מתנה.

השארנו את הבינגו - כי בינגו זה תמיד כיף!

והעיקר - צמצמנו את כמות המשימות ונתנו יותר (מדי?) זמן.

המשימה הראשונה היתה לעצב דף בגודל 10*10 ב-20 דקות.

עם סיום המשימה הזו הסתבר שיש לה המשך - עיצוב דף 30*30 שהדף הקטן הוא חלק ממנו.

המשימה השנייה הוגדרה ככה - השעה עכשיו 21:30 ואת המשימה הקרובה נסיים בשעה 22:00. עליכן לעצב דף אלבום 30*30 והוראות נוספות יגיעו בהמשך. אחרי 10 דקות התבקשו כולן להפסיק לעבוד ולהעביר את הדף לחברה שיושבת מימין שתמשיך את העבודה. הוראה דומה ניתנה אחרי 10 דקות נוספות. כמובן שהיו לנו סרבניות העברה וגם כאלו שכבר סיימו את הדף אחרי 20 דקות, אבל מכיוון שאנחנו לא מהמשטרה, ועיקר העניין הוא הכיף, אז כמובן שזרמנו.

המשימה השלישית היתה לעצב דף אלבום (ללא הגדרת גודל) משתי תמונות שאנחנו סיפקנו. את התמונות צילמנו במעדניית "לפתן" בכפר הס, ועוד נקדיש להן פוסט כשהתמונות של העבודות יגיעו לידי. בשלב זה נרשמה פריקת עול מוחלטת, כשלפחות חצי מהבנות המשיכו לעבוד על פרוייקטים קודמים (נכון שאמרתי שיש מחיר לזה שלא אוספים את העבודות?) אבל אנחנו, מה אכפת לנו? אנחנו באנו ליהנות...

חצי השעה האחרונה הוקדשה לעוד קצת מינגלינג, לשוטטות בין העבודות של הבנות האחרות ולסגירת קצוות.

אז היה כיף, והייתי בהיי, מה שבהחלט עזר לי לעבור את אותן 45 דקות אומללות בפקק (לדעתי מדובר בקטע של 3 ק"מ. זו כמעט נסיעה במהירות שלילית...)

עכשיו אפשר להתחיל לתכנן עוד מסיבה.

שבת שלום!

לימור

למסיבת הסקראפ הקודמת, שהתקיימה בספטמבר, סחבתי איתי גם מצלמה וגם מצלמת וידאו, כשהתוכנית היתה לעשות קליפ מדליק. למותר לציין שלא היתה לי שנייה פנויה, וגם אילו היתה לא ממש הייתי זוכרת את עניין הצילום בכל ההתרגשות וההנאה.

לפיכך, צריך עוד מסיבה!

וגם כי היה כיף...

וכי לא היה מקום לכל המעוניינות...

וכי ריבי השתפנה ולא נרשמה...

וכי הבטחנו...

אז המסיבה הקרובה יוצאת לדרך.

מתי? ביום חמישי, 12.11.09, בשעה 20:00

איפה? בית שרת בגבעתיים, ברחוב משמר הירדן 18

מה יהיה? הנאה, יצירה ומכירה, בפורמט קצת שונה מהפעם הקודמת, כדי לגוון.

כמה עולה? 45 ש"ח

איך נרשמים? במייל של אליס [email protected]

או שלי [email protected]

אנחנו נתקשר אליכן תוך יומיים שלושה כדי לאשר את השתתפותכן ולקבל את פרטי האשראי.

ואם אתם רוצים לראות את סרטון הוידאו שכן צולם במסיבה - תקפצו לבלוג של אליס

משהו קטן וטוב #53 (2009)

את הפוסט הזה הייתי אמורה לפרסם אתמול בערב, במקביל לפרסום של אליס, אבל ישנתי!

ולמה ישנתי?

כי בצהריים, אחרי שהפקדנו את הנסיכה לחופשה אצל סבתא, פינטזנו על מקום קריר והחלטנו בהחלטה ספונטנית ליסוע למטולה...

קרוב לשעתיים מאוחר יותר (לא לקחנו בחשבון כמה משאיות איטיות יהיו על הכביש) יצאנו מהאוטו לארבע מעלות פחות מבחיפה ובעיקר ליובש ולרוח הנעימה של מטולה.

רוב מטולה היתה סגורה, למרות חול המועד, אבל ביקרנו בחנות החמודה של "נדודים" וחוץ מזה שאת החולצה שקניתי הם ארזו לי בתיק בד תפור קטן ומפתיע, גם קיבלתי הצעה מפתה - לעשות טרייד-אין על התיק הישן שלי מתוצרתם... עוד לא קיבלתי את ההצעה, אבל אני משתעשעת ברעיון...

אחר כך הלכנו לאכול באחד המקומות הבודדים שהיו פתוחים - הטחנה. למרות שהאוכל היה בהחלט טוב, אין סיכוי שנחזור לשם לאור המחירים השערורייתיים (תעזבו את השמונים ושמונה ש"ח לפרגית או המאה ארבעים ומשהו לסטייק - לא גדול - אבל תוספת של בצל להמבורגר ב-12 ש"ח וכוס לימונדה ב-14??? נכון שעם העיקריות מקבלים גם פתיחה של כל מיני סלטונים מיוחדים, אבל בכל זאת...) והשרות הלא משמח.

קינחנו בביקור בסטימצקי בקניון נחמיה, כי החלטתי שאם אנחנו מתחילים לתכנן ברצינות טיול משפחתי לארה"ב אני צריכה ספר (וכן, מי כמוני יודעת שאת הכל יש באינטרנט, ובכל זאת... ספר!)

אחרי כל אלו יש פלא שכשהגענו הביתה פשוט נרדמתי במקום לפרסם פוסט?