לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קסם שימושי


בעלת בלוג זה איננה עוד. לפרטים www.kesem-art.com

כינוי:  קסם שימושי

בת: 60

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

"יש לה עין לצילום"


הכותרת הזו היא ציטוט מדוייק מפיה של הנסיכה, אחרי שעתיים וחצי במחיצתה של דנדושה האלופה.

 

וההמשך היה: "היא יודעת בדיוק מה חסר לצילום, ומה צריך להוסיף לו כדי שיהיה מושלם"

 

אכן כן.

בדיוק.

 

אז החלטתי שהגיע הזמן לצילומי תדמית משובחים, וכמובן שהבחירה הראשונה (היחידה בעצם) היתה בדנה. לשמחתי, למרות התינוקת שבבית ואחותה המתוקה, המרחק לא הרתיע והדיונים עברו לפסים מעשיים.

 

מטעמי נוחות החלטנו על צילומים בשבת, וכיוון שדברים שצריכים לקרות דינם להסתדר, דנה הציעה בדיוק את השבת היחידה בנובמבר שבה לא תוכננו שום סדנאות.

 

כשהתלבטתי אם לסגור סופית, כי המון דברים (כולל הדוגמנים) לא היו סגורים, המאמן אמר שאין שאלה - תסגרי, ואז הכל יסתדר.

 

אז סיכמנו על צילומים.

תוך שבוע.

 

ושלחתי לדנה צילומים של החנות כדי שתבין במה דברים אמורים.

 

עכשיו, מי שהיה בחנות יודע שיש כאן עומס היסטרי של דברים, שגם אם פזורים בטוב טעם, עדיין יוצרים בלגן בעיניים. ובלגן לא מצטלם טוב...

 

אז התחלנו מקצה שיפורים מהיר.

 

השולחנות שלי הם אומנם יצירת אומנות צבעונית, אבל לנוכח האיום שאני אצטרך לפרוש עליהם מפה, החלטתי להעדיף את אופציית הצביעה. מזל שאני מגדלת כזה בוגר ידידותי (שגם התלהב מההזדמנות לקנות מלטשת חדשה) שהתגייס למשימה:





*רק קוראות הבלוג יבינו* הבוגר צלצל מהום סנטר ושאל איזה תכלת אני רוצה. והתשובה - תכלת שהולך טוב עם בורדו. הוא שאל מה יש לי שהוא בורדו, אז הסברתי לו שאין, אני פשוט יודעת שהתכלת שאני רוצה הולך טוב עם בורדו. אז הוא לקח כרטיס צבע של בורדו, והגיע בדיוק עם התכלת הנכון...

 

הזזנו רהיטים, מילאנו צנצנות בעטים צבעוניים ומיינו כפתורים לפי צבעים (והרבה תודות מגיעות לאמא שלי ולנסיכה על מלאכת המיון). את התוצאות (ואת ריבועי הנייר הצבעוניים שנבחרו לעטר את הקירות) אפשר יהיה לראות בצילומים...

 

תיכננו לו"ז לצילומים וגייסנו דוגמנים, ובעיקר החזקנו אצבעות שהדוגמניות שהן גם חברות שלי תמצאנה סידור לילדים...

 

דנה הציעה שנצלם גם בפינת הקפה, אז רצתי לשכנים (אומנויות דרום אמריקה) כדי לקנות ספלים, וצילצלתי לגילי המקסימה כדי לומר לה שנצטרך עוגיות יפות. לא רק שהיא הביאה עוגיות מקסימות, וצלחת שבתוכה נוכל להציג אותן, היא הביאה לנו גם חטיפי אנרגיה טעימים להפליא כדי שלא נגווע ברעב...



ביום שישי נזכרתי שגם כדאי לכבס את הכיסויים של הכורסאות, ובזמן שאמא שלי ואני הלכנו לקבלת השבת הקהילתית המאמן נסע להלביש אותם חזרה על הכורסאות, בעודם לחים, והשאיר להם מאוורר דולק כחברה, כדי שיתייבשו עד הבוקר...

 

ובערב, רגע לפני שיצאנו לאכול, עוד תפרתי מהר ציפיות לכריות קטנות מאיקאה (מזל שזה משהו שסתם שוכב לי בארון):



וזהו.

היינו מוכנים, פחות או יותר.

 

התייצבנו בחנות בשש וחצי בבוקר (אני פיתחתי בלילה חרדות שהדוגמניות שלי לא תתייצבנה בשמונה בבוקר, אז לא ממש ישנתי) ודנה הגיעה כמה דקות אחרינו, ואז נכנסנו לעוד שעה של אירגונים והזזות, כדי ולוודא שהכל יהיה מושלם ("יש לה עין לצילום", כאמור...)

 

ואז התחילו הצילומים.

 

באיזשהו שלב דנה הזכירה לי שכדאי שאצלם קצת מאחורי הקלעים, ובאמת יצאו תמונות נחמדות.

 

בחרתי לכם קצת שמעבירות אווירה, ובעיקר מראות לכם איזו עבודה פיזית קשה זה לצלם, ולכמה תנוחות מוזרות דנה מצליחה להגיע (מעל השולחן, מתחת לשולחן, בישיבה, בכריעה, שפופה יותר ופחות, וכשהיא שכבה לגמרי על הרצפה אני הייתי בצד המצטלם, אז התמונה הזו פוספסה לצערי...):

 

 

אחרי שדנה נסעה התמוטטתי למיטה.

 

רק אחרי שהתעוררתי הפנמתי עד כמה לא מובן מאליו זה.

שהחברות שלי התגייסו להצטלם.

שכל המשפחה שלי התגייסה לכל הטירוף שבהתארגנות.

שדנה באה לצלם בשבת.

שהצלחנו להרים בעצמנו את כל השיפוצים, תזוזות, צביעה, תפירה והתארגנות.

שהכל הסתדר ככה.

 

והרגשתי מבורכת.

 

 

נכתב על ידי קסם שימושי , 15/11/2010 22:06   בקטגוריות דנה ישראלי, צילומי תדמית, עוגילי, דיווחי חנות, המלצות, הפקות מופרעות, השקעה, ימים מיוחדים, מצלמה, עסקים, פירגון, צילומים  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צנח לו גוזל, או, כשמופרעת ומשוגעת משלבות כוחות (חלק ג')



הגענו ליום חמישי, יום ההולדת עצמו, וכל מה שידע הנודד שלנו הוא שעליו להגיע לתחנה המרכזית בתל אביב עד 11:00 בבוקר.

 

במשכנות רות דניאל אין חדר אוכל, אז יש להם הסדר עם בית קפה בסביבה, מה שארגן לילד ארוחת בוקר טובה לפתיחת יום ההולדת:

 







והתמונה האחרונה היא עדות שגם בלי לאכול ירקות אפשר לגדול לתפארת...

 

בתחנה המרכזית הוא עלה על קו 921 ונסע, ונסע, ונסע ונסע.... עד מחלף הבונים.

 

רק בירידה מהאוטובוס, כשהוא ראה את השלט "פרדייב - מועדון צניחה", הוא הבין מה עומד בפניו... ובמילים שלו, כשהתקשרתי שתי דקות אחרי זה לשאול איפה הוא: "היה לי ברור שאתם לא שולחים אותי לצנוח בלי שתהיו שם, אז הנחתי שאו שאתם כבר או שאתם בדרך...". ואכן, היינו בדרך, ופחות משתי דקות אחרי השיחה כבר אספנו אותו מתחנת האוטובוס שבצומת ושמנו פעמינו למועדון הצניחה, שם הוזמנה לילד האקסטרימי צניחת טנדם ראשונה בחייו.

 

לפני שאני נותנת לצילומים לדבר בשבילנו (וכן, הוספנו לחבילה גם צילומי וידאו וגם צילומי סטילס, ואני ממש שמחה על ההחלטה להוציא את הכסף הזה) אני חייבת להקדיש כמה מילים למקום הזה - פרדייב, בחוף הבונים.

 

כבר בשיחות הטלפוניות שהקדימו את ההזמנה התרשמתי מנעימות היחס ומהסבלנות לשינויים ולשאלות שלי, אבל ההגעה הפיזית למקום הייתה חוויה נעימה עוד יותר. בילינו באתר שלוש ומשהו שעות, ברובן בהמתנה לזה שיקרה משהו (שתתחיל ההדרכה, שיצנח הילד, שיכינו את הסרט...), שעות שיש להן פוטנציאל להיות משעממות ומעיקות, בהתחשב בעובדה שאנחנו רק צוות הליווי של הכוכב הנרגש. באופן מפתיע - לא היה מעיק ולא היה משעמם.

 

על הבריזה הנעימה הצוות של פרדייב לא יכול לקחת אחריות, אני מניחה, אבל על המוזיקה המוצלחת מאוד, על האווירה המחוייכת ועל התחושה הכללית של כיף - אנחנו חייבים להם תודה. בני משפחתי הציניים ממני טוענים שזו ממש לא חוכמה להיות במצב רוח טוב כשהעבודה שלך משמעה הוא לקבל כסף על עשיית משהו שאתה ממש אוהב, אבל מכיוון שהנחמדות נושבת לא רק ממי שצונח אלא מכל מי שמסתובב באתר, אני חושבת שלא מגיע לציניים שנתייחס אליהם... 

   

 יש תמונות.

המון תמונות.

אלו שאני צילמתי, לפני, תוך כדי (וכל מה שאפשר לראות בהן זה נקודה זעירה בשמיים...) ואחרי.

ויש תמונות (וגם סרט וידאו) שצילם נדב, הצלם הצונח.

תמונות מדהימות שגרמו לי לקנא בו ובמצלמה שלו.

המון תמונות נפלאות.

הובטחו לנו לפחות חמישים תמונות.

קיבלנו קרוב למאתיים.

 

וכשהם צעדו לכיווננו, כדי שנדב יוכל לצלם את הגיבור החוזר לחיק משפחתו, הבוגר שלי הרגיע אותו ואמר לו שהוא לא צריך להיעלב מזה שאמא שלו (AKA אני) מצלמת. זה פשוט שאני לא מסוגלת אחרת... אובססיה, מישהו?

 

אז הנה התמונות, קצת שלי ובעיקר של נדב:







































 

ותמונה אחרונה מהמצלמה שלי, של דור העתיד, היחידה במשפחה חוץ מהבוגר שהיא מספיק dare devil לחשוב שצניחה חופשית זה רעיון אטרקטיבי...



ואחרי שיא שכזה, במה עוד יכולנו להפתיע?

 

לא נשאר מקום להפתעות, אבל היה לנו הרבה מקום בבטן, אז נסענו למסעדת הבית שלנו, מוזס בהרצליה, ובעיתוי באמת מושלם נכנסנו לשם שלוש דקות אחרי שהיפה ובני משפחתה הגיעו למסעדה. חלק ממסע ההטעייה היה גם הדיווחים שלה במשך כל השבוע על זה שהיא אמורה לצאת מהבסיס רק ביום שישי בבוקר...

 

והיא גם הביאה איתה חולצה לציון האירוע, כך שהיתה הזדמנות לעוד תמונה אחת ואני גם קיבלתי כותרת מתאימה לפוסט הזה:



וזהו.

לבוגר כבר הודענו שבזה חסל סדר ימי הולדת לעשור הקרוב...

 

נכתב על ידי קסם שימושי , 22/9/2010 17:38   בקטגוריות הבוגר, הפקות מופרעות, חוויות, יום הולדת, השקעה, צילומים, פרדייב, צניחה חופשית  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הילד בן עשרים, או, כשמופרעת ומשוגעת משלבות כוחות - חלק ב'


 

והמסע ממשיך...

 

את אחר הצהריים בילה הבוגר בגן המנזר, עם בלוק הציור ועפרונות הרישום. בטלפון נשמע היה שכיף לו.





 

ההוראות במעטפה מספר שלוש אמרו שעליו להתייצב בשעה 21:00 בשער יפו, ולחכות להוראות נוספות.

 

מכיוון שהילד הוא נצר למשפחה ייקית בחלקה, הוא מגלה נטייה ברורה להקדים, והיה לו זמן לשבת בנחת בכותל.

 

בתשע יצר איתו קשר טלפוני המדריך של סיור הסליחות שהזמנתי מ"ירושלים של מעלה". הרעיון היה מצויין ומצא חן בעיני הילד, הבעיה היתה שיומיים לפני כיפור האיזור עמוס בהמוני אנשים, ולמרות שהמדריך היה ממש מוצלח, מערכת ההגברה החלשה שלו גרמה לזה שהבוגר בחר לפרוש מהסיור עוד לפני שפגש בשחקן ובזמר המובטחים כחלק מהחוויה. מה לעשות - you win some, you lose some

 




 

לאה אהובתי התבלבלה וסימסה אליו במקום אלי את ההודעה שמבררת את שלומו, אבל לזכותה ייאמר שלפחות ההודעה לא הסגירה שום פרטים מוכמנים...

 

בלילה, לפני השינה, הוא פתח את מעטפה מספר 4, ששלחה אותו להתייצב בכניסה למוזיאון ישראל בשעה 10 בבוקר. בנוסף היתה במעטפה גם הברכה שהכינה לו הנסיכה, עם טקסט שעצר את הנשימה לכולנו:

 



וכדי שלא יצאו לכם העיניים:

נמרוד אתה כבר בן 20 וצריך לחגוג

אבל אם צריך לחגוג אז סתם חגיגה עם עוגה

זה לא מה שמשפחה כמו שלך היתה עושה

אז שלפנו את העט והתחלנו לכתוב יום הולדת לנמרוד

והנה אתה בסוף היום הראשון. 

שיהיה לך יום הולדת 20 שמח

שלך גאיה.

 

הנודד האמיץ שלנו ישן והתעורר במנזר המיוחד הזה (שאני בהחלט מתכננת לבדוק באופן אישי בהזדמנות הקרובה ביותר), ואחרי ארוחת בוקר צנועה התייצב בכניסה למוזיאון, מוקדם כמובן...

 

המלווה שלו לסיור במוזיאון היתה לאה היקרה, והיא היתה אחראית גם להעביר מעטפה גדושה כל טוב למלצרית ששירתה אותם בארוחת הצהריים, יחד עם זיקוק. מאחר ששני הסועדים לא רצו קינוח, המעטפה הגיעה עם זיקוק בוער מוחזק ביד של המלצרית...

 



התמונה הזו שיעשעה אותי במיוחד, כי יש לנו תמונה ישנה של הילדים מצולמים על הידיים האלו, ואז הידיים היו הרבה יותר גדולות...

 

במעטפה שהוא קיבל במסעדה היו הוראות להמשך הדרך (ליסוע באוטובוס לתחנה המרכזית בתל אביב), מכתב מטל וגיליון השיאים הצה"לי שהוציא עיתון "במחנה". בחלק שמיועד לשיאים שקשורים במשפחה הוספנו את ה(כמעט) חייל הכי אהוב בצה"ל...

 

The wheels on the bus go round and round,
round and round,
round and round.
The wheels on the bus go round and round,
all through the town.

 

עוד בהיותו באוטובוס קיבל הנודד האמיץ SMS שאמר: "דון קישוט, סנשו פנשו מחכה לך", ואכן, בתחנה המרכזית בתל אביב פגש אותו דרור-פנשו שהיה אחראי על התוכניות אל תוך הלילה. הוא הגיע מצוייד בגיטרה, מצב רוח הולם ואביזרי תחפושת שהפכו את השניים לטרובדורים נודדים (או סתם לפריקים במצב רוח חוגגג).

 

ALAS, למעט תמונות בודדות שצולמו בתוך וליד משכנות רות דניאל ביפו, משכנו של הנודד ללילה זה, אירועי השעות הבאות לא תועדו על פילם (או דיסק) וכמובן שחבל.







דיווח בעל פה, עם זאת, נתן תקציר לאירועי אחר הצהריים, הערב והלילה, שכללו בין היתר -

שירים של שלומי שבן בשדרות רוטשילד (ואפילו 7 שקלים שנתרמו על ידי עוברים ושבים)

שירים אחרים

תיירת מארה"ב שישבה איתם ועזרה להם לשיר

איש מוכסף (כזה שצובע את כולו ומפקד כפסל חי) שהצטרף אליהם, ענה על השאלות שלהם וגם שיתף פעולה ושר איתם

הרבה יין

קבוצה של צעירים במסע למילוי משימות, שמצאה בבוגר שאלכוהול בדמו משת"פ שאין כמוהו, מה שגרר את זה שהוא:

* לעס את הדף האחורי של העיתון (אבל כמו שהוא ציין - הוא לא בלע אותו, אלא ירק. יש סיכוי שזה מעיד על קריירה עתידית בתחום טעימת היין?)

* עשה גלגולים קבוצתיים על הדשא

* "חיתן" זוג בני נוער בחתונה יוונית, שכללה שבירת צלחות. בעניין הזה יש לציין שהוא לא היה שיכור מדי לוודא שאף אחד מהתנאים לקידושין אינו מתקיים שם באמת...

 

מה שמדהים הוא שלמעט הגיטרה והאקורדים לשירי שלומי שבן, שדרור הביא איתו, כל היתר היה ספונטני לגמרי. רק כדי שתבינו מה יכול לקרות לכם באמצע העיר, בסתם יום של תשרי, אם אתם רק פתוחים לזה...

 

בין שדרות רוטשילד לשתיים בלילה היו עוד מפגשים חברתיים וגם בירה, אבל בסופו של דבר הילד זכר שהוא גם צריך לקום בבוקר וחזר במונית ליפו, לישון קצת.

 

וטוב שעשה זאת.

מחר תדעו למה...

 

שלכם,

שחרזדה

נכתב על ידי קסם שימושי , 21/9/2010 08:01   בקטגוריות הבוגר, הנסיכה, הפקות מופרעות, השקעה, יום הולדת, ירושלים, מתנות מיוחדות, חברות  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקסם שימושי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קסם שימושי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)