קסם שימושי

בתחילת ינואר, כשהתחילו לדבר על פרוייקט 365 במרחבים הוירטואליים, החלטתי שגם אני מרימה את הכפפה.

המצלמה נכנסה לתיק ונשלפה לא מעט, ובימים שלא היה משהו מיוחד באמת, השתדלתי למצוא משהו שבכל זאת שווה ציון ולצלם אותו.

ינואר היה עמוס אירועים, ימי הולדת והכנות לנסיעה לארה"ב, וכמובן גם הנסיעה עצמה, על שלל אירועיה, והיה קל להפיק תמונה יומית. אפילו עיצבתי שני דפים שייצגו שבוע כל אחד.

לקחתי דוגמה מזיקוקית, והשתמשתי באלבומי התמונות של פייסבוק כדי שיעזרו לי בתיעוד, וזה באמת עזר.

אחר כך הגיע פברואר ועדיין צילמתי כל יום, אבל איכשהו הייתי עסוקה מדי וכבר לא העליתי את התמונות לאלבום בפייסבוק וגם לא עיצבתי דפים...

ובמרץ ובאפריל כבר התחלתי לפשל והבנתי ש-2010 לא תהיה זו שבה אעמוד בפרוייקט שהצבתי לעצמי...

אני עדיין מקווה להצליח בזה, אולי בשנה הבאה, ויש לי תובנות שאני מקווה שיעזרו לי -

* רצוי לא לאבד את המצלמה לשבועיים, אם רוצים לצלם כל יום

*רצוי להקפיד שהתאריכון של המצלמה יהיה מכוון, כדי שבאמת אפשר יהיה לדעת מתי צילמנו

*כדאי לרכז את התמונות בצורה מאורגנת, כי אחרת מגלים שלא מוצאים חלק מהתמונות (והיום חיפשתי במשך שעה את התמונה שצילמתי כשעדר של פרות חסם את הכביש, ואין לי מושג איפה היא...)

אז אולי בשנה הבאה, עם המצלמה החדשה שאני מתכננת.

ובינתיים המצלמה ממשיכה ללכת איתי לכל מקום ואני שולפת אותה הרבה יותר ממה שעשיתי בעבר, אז כנראה שבכל זאת המיזם הזה הביא איזושהי תועלת (חוץ מזה שהוא הזכיר לי שוב שאני לא ממש מצטיינת בסיום פרוייקטים...)

ובהתבוננות בתמונות שכן צילמתי עולים כמה נושאים בולטים

צמחים וטבע

ביום שני נחתה בתיבת הדואר שלי הזמנה למכירת סוף עונה של דרדלוקס, בימים שני ושלישי.

מאחר והחולצה כמעט הכי סקסית בארון שלי היא מדרדלוקס, ולכבוד עשרת האחוזים ממשקל גופי מהם נפרדתי בשלושת החודשים האחרונים, החלטתי לפרגן לעצמי גיחה צפונית (כן, כן, הם אפילו יותר צפוניים מאיתנו, האנשים שם בקיבוץ צבעון...)

באופן חביב לחלוטין ההתנדבות של אמא שלי בוטלה, כך שהיא שמחה להצטרף ליום הכיף הספונטני שלי, וככה יצאנו לנו לדרך, ביום שבו השמש החליטה לצוץ בחזרה, לאושרי הרב.

מאחר שויתרנו על ארוחת בוקר, היה ברור שאנחנו מחפשות גם מזון, אבל כרמיאל לא מציעה פוטנציאל מספיק מעניין ואמירים קצת פלצנית (וצמחונית) מדי לטעמי, אז החלטנו להאמין שהטוב עוד יגיע והמשכנו בדרך. התמרורים המכוונים לג'יש (ולסאסא) עוררו בנו אופטימיות, אז התכווננו לשם.

על השלט הגדול כתוב "מסעדת גסקאלה" והיו לי זכרונות לגבי השם הזה, אולי ממדריך "מפה" ישן, או משוטטות אינטרנט מפעם. החיפוש שלנו לא העלה את ג'סקאלה, אבל כן מצאנו את מסעדת הארזים. כששאלנו את המלצר הנחמד מה זה ג'סקאלה, הוא הסביר לנו שזה השם של העתיק של הכפר. אולי זה גם השם העתיק של המסעדה...

ההזמנה שלנו התבססה על הגודל המקובל של מנות. מסתבר שבג'יש יש למנות גודל אחר, וכך יצאנו משם עם קופסאות עמוסות, שיהיה מה לאכול גם אחר כך.

מה היה לנו?

סלט ירקות קצוץ קטן קטן וטרי טרי, עם בצל ולימון, ממש כמו שצריך; זיתים מעולים ומלפפונים חמוצים פריכים, לבנה עשירה עם שמן זית מצויין, משאוושה נפלאה ופטריות חמות עם תיבול מלא טעם.

הנה, תראו:

והחשבון על כל האושר הזה, כולל שתייה?

84 שקלים.

זהו.

ואם כבר היתה לי מצלמה ביד, אז צילמתי גם את קישוט הוילונות היפה וגם את הציורים של הבן והבת שמסמנים את השירותים.

הציורים האלו הזכירו לי שבטיול הראשון שלנו באירופה, המאמן ואני התחלנו לצלם שלטים מיוחדים של שירותים וחשבנו להדפיס אותם ולעשות קולאז' בשירותים שלנו.

מה קרה לרעיון הזה, בעצם?

אחרי שאכלנו יכולנו להמשיך לצבעון, כי ידענו שיהיה לנו כוח למדוד בגדים...

מדדתי המון, אהבתי פחות (אבל לפחות לא שנאתי את איך שאני נראית בראי, מה שבדרך כלל קורה כשאני מודדת בגדים) ויצאתי עם שני זוגות מכנסיים לעכשיו ועם שתי חולצות וגופייה לאחר כך, כשיהיה חם.

והחשבון?

215 ש"ח.

זהו.

המשכנו ליסוע דרך חורפיש, כפר ורדים ותפן, ונהנינו מהירוק והפריחה.

יש לנו גליל ממש יפה!

ולמה פעמיים כי טוב?

קודם כל - כי יום שלישי.

וחוץ מזה, כי בערב המשכתי את מסע הקניות, ונסעתי עם הנסיכה ל"גלי" בגלל שהנעליים שלה פערו פה די גדול.

בקרוב כנראה ניכנס לחנויות ויציעו לנו כסף כדי לקנות.

בינתיים רק מפילים עלינו ערמות של מבצעים מעוררי תמיהה.

אם אתם יכולים למכור לי את החולצות היפות שמתומחרות 80 ו-90 ש"ח במבצע של 3 במאה, ואם טתם יכולים למכור לי ארבעה זוגות סניקרס בד במאה שקל, אז למה תוויות המחיר הרגילות שלהם כל כך גבוהות?

לגבי הגרביים הדקים, 7 זוגות שעל התווית שלהם מודפס 79.90 ש"ח שמחוק ובנוסף מודפס 29.90 - SORRY, אני ממש לא מאמינה לכם. אף פעם לא לקחתם עליהם 80 ש"ח, והמבצע הוא ממש לא מבצע...

אבל בכל זאת, קנינו -

שלוש חולצות מקסימות

ארבעה זוגות סניקרס (2 לה ו-2 לי). על הסניקרס שלה יש לבבות, מה שהופך אותם גם לאביזר בתחפושת "ילדת האהבה" שהיא יזמה.

ו-14 זוגות גרביים (השחורים הם לגברים של הבית, הצבעוניים לשתינו).

שילמנו כמעט 260 ש"ח.

אני חושבת שמיציתי את נושא הקניות עד להודעה חדשה.

היה יום טוב.

_________________________

משהו קטן וטוב #4 (2010)

הנה עוד שבוע מפרוייקט 365. הפעם הוספתי גם את המברשת של הימים מהסט שמומין העלתה בשנה שעברה. תודה!

סוף סוף הגעתי היום, בסיומו של השבוע החמישי של השנה, לערוך את הדף הדיגיטלי של השבוע הראשון...

כשרק החלטתי להצטרף לפרוייקט, קניתי לי את הקיט הדיגיטלי a year to remember : project 365 בעיצובה של Leora Sanford. הוא מאוד בסיסי ומציג 5 טמפלטים שונים שבהם סידור של 7 תמונות. בנוסף הוא כולל גם חותמות דיגיטליות ומברשות שאני לא בטוחה שישמשו אותי, אבל האמת היא שממילא עשיתי הזמנה מהאתר שלהם, והחלטתי שעדיף שתהיה לי לפחות איזושהי התחלה, כי אחרת הסיכוי שאגיע לעשות משהו עם התמונות הוא ממש קטן.

בינתיים ראיתי עוד כל מיני עיצובים נחמדים וכל מיני תוספות מעניינות, ואני מניחה שעם הזמן אשדרג את הדפים הבאים בעוד צ'ופרים. זה הכיף בקנייה של אלמנטים דיגיטליים - הם ממש זולים והם רב פעמיים, ככה שקל להחליט לקנות אותם...

הבעיה העיקרית מבחינתי היא שאני עובדת עם פוטושופ אלמנטס, תוכנה שלא ממש תומכת בעברית, מה שאומר שאני צריכה להקליד הפוך...

(וזה בלי להתייחס לעובדה שבחיים לא היה לי זמן ללמוד את התוכנה, אז אני עוסקת בעיקר בניסוי ותעייה, ומזמנת לעצמי תחושת פליאה ונס תמידית, בכל פעם שמשהו actually מצליח לי...)

אז הנה הוא, השבוע הראשון של 2010, ויש בו הכל -

חגיגה,

משפחתיות,

יצירה,

אוכל,

דיווחי חנות

וקניות

משהו קטן וטוב #3 (2010)

הגיע הזמן שנחזור לזה, לא?

שימל (Shimell) היא בחורה אמריקאית, שחיה באנגליה.

נהניתי לפגוש אותה ואת העבודות שלה בשדרת המעצבים בתערוכה.

אם לא הספיק לכם מדיווחי CHA, אני מציעה שתקפצו לבלוג שלה.

היא בילתה שלושה ימים בסקירה יסודית (+צילומים) של שלל חברות ומוצרים.

ממש שווה.