לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קסם שימושי


בעלת בלוג זה איננה עוד. לפרטים www.kesem-art.com

כינוי:  קסם שימושי

בת: 60

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

השלמות, שקיות הפתעה (וגם הודעה על חופשה)


בהמשך לפוסט של יומן ברזיל - קודם כל התנצלות. לקראת הנסיעה שלנו לארה"ב אספתי כל מה שמצאתי שהתאים לי לאלבום חו"ל, והרבה מהמוצרים כבר לא היו באריזות מקוריות. כשהתיישבתי להכין לילד את היומן לנסיעה השתמשתי בחומרים האלו, ולא לכולם אני מסוגלת לתת קרדיט, אבל הנה ניסיון חלקי:

דף המטוסים שממנו עשויה הכריכה הוא מסדרת Transportation up & away של חברת TPC studio

הכותרת מודבקת על פס קארדסטוק דביק של DCWV

ומדבקות האותיות הן מסדרת on the map של Mrs. Grossman's

 

חיתוכי הקרטון השונים (you are here, are we there yet) נלקחו מדף האלמנטים של סדרת joy ride מתוצרת קוסמו קריקט.

 

מדבקות קרטון שונות הגיעו מחוברת Travel sticker pack מתוצרת the papaer studio שקניתי מזמן מהמציאון אצל נתנאלה. משם למשל המילה TRAVEL בעמוד לפני אחרון.

 

השמש והענן בעמוד של יום שני נלקחו מדף מדבקות wilderness של אמריקן קראפטס.

 

העמוד עם כל סימני הטיול העגולים (יום שלישי) הוא גם מסדרת joy ride. הפעם זה pit stop.

 

כל המשטחים לכתיבה הם מחבילות שונות שקניתי בארה"ב, אבל מטעמי חיסכון במקום ובמשקל פירקתי אותן מהאריזה ולכן אין לי מושג מי האבא והאמא שלהן.

 

והאותיות בעמוד האחרון הן כמובן מ"מסטיקים".

 

מקווה שעזרתי למי שרצה לדעת מה מאיפה, ואם יש משהו מסויים שלגביו לא התייחסתי. תשאלו ואנסה לענות...

 

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

ועכשיו לשקיות ההפתעה...

כמו שבסיפרתי, הפרופסור חגג את יום ההולדת השמונה עשר שלו על המטוס בדרך לברזיל.

ממש רציתי שחברת התעופה תשתף פעולה ותחלק לו ולכל החברים שלו הפתעות בזמן הטיסה, אבל הם סירבו לקבל מאיתנו כל דבר שהוא, אז זה ירד מעל הפרק.

לפיכך, סיכמתי עם מנהלת הלהקה שאני אעביר אליה חבילות ממתקים, והיא כבר תדאג לחגוג לו ולחלק לכולם את שקיות ההפתעה.

ואז פתאום הפנמתי.

43 רקדנים ושלושה מלווים זה 46 שקיות הפתעה.

אפילו אם אני אשים שם כלום בריבוע, ועוד טיפונת, זה יעלה מאות שקלים.

כשהתלבטתי בקול רם, הבוגר הזכיר לי את מחסן הממתקים בבצרה.

גאון הילד שלי, כבר סיפרתי לכם?

אז נסעתי לבצרה, שם, ברחוב הנחלים 6, בחצר, מתחבא הבית של המכשפה מעמי ותמי.

זה מחסן סיטונאי, אבל הם מוכרים גם ליחידים שמשוגעים מספיק כדי לקנות אריזות סיטונאיות.

יש להם שלושה יתרונות גדולים - המחיר (ועוד קצת על זה בהמשך), המבחר והטריות (אני לא יודעת כמה מכם חובבי ממתקי גומי, אבל ההבדל בין גומי טרי לגומי ישן הוא משמעותי. מאוד).

 

ואז חזרתי לכאן וארזתי.

וארזתי.

וארזתי.

 

ככה זה נראה בסוף:

 



בצלחת יש דוגמה למה שהכילה כל שקית.

ולמי שרוצה פירוט, בכל שקית היו:

2 גלילים של סוכריות סודה,

3 מטבעות שוקולד

מיני קיט קט

חמוץ מתוק באורך מטר

חטיף אנרגיה

סוכריה על מקל

מיני פסק זמן

בערך 150 גרם של ממתקי גומי, עדשים וג'ליות

 

ולגבי המחיר -

כל שקית כזו עלתה בערך 13 ש"ח. אם הייתי קונה את זה בחנות רגילה, רק הממתקים בתפזורת היו עולים לי לפחות 7.5 ש"ח... וזה עוד בחנות לא יקרה

 

והנה, במילים שלהם מתוך האתר שלהם: 

י.ד. עידה (ע"ר) הינה חברה העוסקת בתחום יבוא ושיווק ממתקים

הממוקמת במושב בצרה שבשרון ומפיצה לכל הארץ דרך מערך
שיווק עצמאי אשר מגיע לנקודת המכירה ומלוה את הלקוח עם
סוכן אישי  ודרך מכירה במחסני החברה במחירים סיטונאים לכל
המבקש להגיע אלינו בין אם בעל עסק שרוצה ליהנות משירות ללא
תחרות ומגוון איכותי  ומתחדש או לקוח פרטי העורך מסיבה ורוצה
למצוא את הכול ולחסוך בעלויות.

 

שיהיה לכם מתוק!

 _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

 

והנה הוכחה שלא רק בילדים אני משקיעה...

 

אנחנו לוקחים לנו פסק זמן קצר בשניים, וזה אומר שבימים הקרובים אני לא אהיה בקשר.

זה גם אומר שמחר ומחרתיים (שלישי-רביעי 14-15.12.10) החנות תהיה פתוחה רק בבוקר, בשעות 10-13, ובימים חמישי-שישי 16-17.12.10 החנות תהיה סגורה לחלוטין.

נשוב בכוחות מחודשים ביום שבת, 18.12.10, שבאופן חגיגי הוא בדיוק יומולדת ארבע של החנות!

להתראות

לימור

נכתב על ידי קסם שימושי , 13/12/2010 11:52   בקטגוריות אירועים, ברזיל, דיווחי חנות, הפרופסור, המלצות, חופשה, יום הולדת  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום נישואים צרכני במיוחד, ולפיכך - פוסט עתיר המלצות


לפני עשרה ימים חגגנו את יום הנישואים שלנו.

 

השנה אנחנו נשואים בדיוק מחצית מחיינו...

 

יש הרבה דברים שלומדים אחרי עשרים ומשהו שנים ביחד, ואחד מהם הוא שלפעמים מספיק להיות ביחד, גם אם מה שעושים זה רק סידורים ומילוי מטלות.

 

לפיכך, את יום הנישואים תכננו להקדיש לרכישת מחשב נייד לפרופסור, כדי שיפסיק לגנוב לי את המחשב שלי.

 

כמובן שבסופו של דבר נכנס ביום הזה הרבה יותר ממה שתכננו בהתחלה...

 

את הבוקר התחלנו ב"קפה בחורש" בכפר ביאליק. ארוחת הבוקר היתה מאוד נחמדה, והיא נהייתה אפילו יותר נחמדה כשהמאמן שלף שקית קטנה שבתוכה קופסת מתנה ובתוכה  ארוז להפליא צמיד הצ'ארמס שחמדתי לי כבר מזמן. המאמן אומנם טוען שזה מרגיש כמו רמאות לתת לי מתנה שהכרזתי שאני רוצה, אבל אני ממש לא מתלוננת...

 



 

אחרי התודות לאיש שלי, התודות הנוספות מגיעות לעדית שר, שחוץ מהצמיד המקסים שלי, רכשתי ממנה בחודש האחרון מספר מתנות לחברות והייתי מרוצה לחלוטין, וגם לצמד הבלינגיות, שרק בגללן ידעתי על עדית...

 

כשסיימנו את ארוחת הבוקר יצאנו לצוד מחשב.

 

אל פריבל בטירת הכרמל הגענו בגלל המלצה של אח שלי, שיש לו קשרי עבודה איתם. אנחנו נחזור לשם בגלל היחס האישי והמצויין שקיבלנו עוד לפני שהצהרנו על הקשר הזה... ניר, בעל החנות, נתן לנו ייעוץ מקצועי וגם סירב למכור לנו את מה שלא נראה לו נכון למכור. הייתי אומרת שלפי סל הקניות שלנו שהיה מלא כל כך כשיצאנו אין ספק שהוא איש מכירות מצויין, אבל האמת היא שחוץ מזה שהוא בעל מקצוע מעולה,  לא קנינו שום דבר שלא התכוונו לקנות... ה-DVD שלנו שבק יום קודם, אז ברור שהיינו צריכים חדש (אנחנו מנסים לסיים לראות את כל חמש העונות של בבילון לפני שהבוגר יתגייס...), ובהתברברות הקשה האחרונה שלי החלטתי שנמאס לי להסתדר בלי ג'י.פי.אס (אין ספק שהזמן שאחסוך בלא להתברבר יצדיק את ההוצאה הזו די מהר). הפרופסור קיבל את המחשב שלו, והמחשב הנייד של המאמן יכול להיחשב מתנת יום נישואים.

והמסך ''24 החדש שלי? או-קיי, זו כבר התפנקות אמיתית...

 

אז חוץ מלהמליץ לכם בחום גדול על ניר ועל החנות שלו, אני גם שמחה להעביר אליכם טיפ משובח שהוא נתן לנו, רגע לפני שיצאנו -

צריך לתת לבטריה מנוחה. מה זה אומר?

בנייד, לרוקן את הבטריה לגמרי לפחות פעם בשבוע (סוף סוף יש לי תירוץ למה אני שוכחת לטעון את הנייד ונשארת מנותקת באמצע היום...).

במחשב הנייד ובמכשירים אחרים שיכולים לעבוד בלי בטריה - כשאתם עובדים עם המחשב מחובר לחשמל, תוציאו את הבטריה לגמרי.

ניר אומר שזה מאריך את חיי הבטרייה עד מאוד, וכיוון שמניסיוננו אנחנו יודעים שבטריה שבהתחלה מחזיקה ארבע שעות, אחרי חצי שנה מחזיקה כבר רק שלוש שעות, זה נשמע לנו ממש הגיוני. אז תנסו. 

 

הרפתקת המחשבים לקחה לנו הרבה יותר זמן מהמתוכנן, אז הגעתי הביתה רק לשנייה כדי לאסוף את הנסיכה וליסוע ליער שליד יעד, 7 דקות מהבית, שם הציגו שחקני תיאטרון "שומרי הגן" גרסה מקסימה של "הזמיר וקיסר סין". היה מענג, ואם אתם רוצים לדעת מתי התיאטרון הזה מגיע קרוב אליכם הביתה, אז תצטרפו גם אתם לרשימת התפוצה שלהם.

 

ובערב יצאנו בשניים. מאחר שהמאמן בחר איפה נאכל ארוחת בוקר, אני הייתי צריכה לבחור איפה אוכלים ארוחת ערב... אז נזכרתי שכבר מזמן רצינו לבדוק את ביסטרו איד'לה בנהריה ונסענו לשם. איד'לה היא האחות הקטנה של אידה, מסעדת השף שי שמואלי, שהשתתף ב"קרב סכינים", וקיבלנו המלצות חמות לאכול שם. בחרנו בארוחת ביסטרו, שמציעה לחם, מחמצים, מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר מאוד מאוד אטרקטיבי - 59 ש"ח לאדם. כל מה שאכלנו היה מצויין - מרק פטריות ושמנת, פטריות מטוגנות עם רוטב שזיפים, דג סול על הגריל ונתחוני אנטריקוט עם רוטב צ'ימיצ'ורי. למרות שמאוד רצינו לא נשאר לנו מקום לקינוח, אז כנראה שניאלץ לחזור לשם שוב...

 

הבטחתי פוסט צרכני וכזה הוא יצא.

ורק לשם הבהרה - חוץ מהנחת בזה שאני שולחת אתכם למקומות שווים, ממש לא יוצא לי כלום מההמלצות האלו...

 

שתהיה שבת של מנוחה ונחת

לימור

 

נכתב על ידי קסם שימושי , 1/10/2010 14:36   בקטגוריות אהבה, אוכל, אירועים, האיש שאיתי, המלצות, מתנות, פריבל מחשבים, איד'לה, עדית שר  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הילד בן עשרים, או, כשמופרעת ומשוגעת משלבות כוחות (חלק א')


הגוזל שלנו, זה שנולד פצפון כל כך עד שהבית הראשון שלו היה הפגייה, כבר גדול.

ממש גדול.

עשרים שנים.

מתי בדיוק הן קרו לנו?

 

לפני חודש בערך קיבלתי טלפון מהיפה שלו, שרצתה לדעת מה אנחנו מתכננים לכבוד האירוע המכונן.

אני - לקנות לו מקינטה, כמו שהוא שהוא רוצה.

היא - כי חשבתי שאולי נארגן לו מסע בארץ, כזה שיעבור בכל מיני מקומות, ויהיו בו כל מיני הפתעות ופגישות עם אנשים שהוא אוהב...

 

אני לא ממש טובה בלהגיד לא, ואסוציאציות מתוך "יש ילדים זיג זג" כבר התחילו לעלות לי לראש, אז הבטחתי לחשוב על זה קצת ולדבר איתה.

 

המאמן היה ספקן, ולא ממש הבין איזו הנאה תיגרם לילד ממסע ברחבי ישראל, ועוד לבד, אבל אני כבר הייתי בשוונג, ולא נתתי לפקפוקים לעצור אותי באמצע התנופה...

 

מאחר שהיפה לובשת חאקי, עיקר תהליך התכנון התרחש בטלפונים ובסמסים, ואחרי שזרקנו המון רעיונות לאוויר וביקשנו שיתוף פעולה מהמון אנשים שהבוגר אוהב במיוחד, חשבנו שאנחנו יכולות לתפור לו מסע.

 

התעלמנו מכמה תקלות קטנות בדרך, כמו רכבת ישראל שהחליטה ששבוע שעבר הוא בדיוק הזמן הנכון לא ליסוע בין נתניה לחיפה, ואח שלי, שהחליט לחגוג את יום הנישואים שלו, ועוד אנשים יקרים שבדיוק נעדרו מהאיזור מטעמי ויפאסנה או חתונה, והפקנו מסע יום הולדת, כזה שדי בטוח שאין סיכוי שהבוגר ישכח אי פעם... 

 

אז איך זה התחיל?

 

ביום ראשון הילד התעורר מטלפון שזימן אותו לראיון בעזריאלי ביום שלישי בצהריים. מסתבר שיש אנשים שדברים כאלו קורים להם, אז זה לא נשמע היה לו מוזר מדי...

 

מאחר שאני התכוונתי להגיע לראיון במת"מ (או ככה הוא חשב, לפחות), ומכיוון שלא היתה רכבת מעכו, הצעתי לו טרמפ לחוף כרמל. מזל שאת הידיים הרועדות שלי, ואת כאב הבטן, הוא לא יכול היה לראות...

 

הורדתי אותו בתחנה, ורגע לפני שנפרדנו נתתי לו כרטיס לרכבת. טוב שאמרתי לו שזה כרטיס שמור, אחרת הוא לא היה שם לב. {פרשנות של הבוגר ביום חמישי בערב: מי שמכיר את אמא שלי יודע שיכול להיות שלכבוד זה שיש לי ראיון חשוב היא טרחה לקנות לי כרטיס, ועוד בשמורים, אז זה לא היה מוזר מדי...}

 

סובבתי את האוטו ונסעתי למגרשי החנייה על החוף לאסוף את אמא שלי. נתתי לה תרמיל גדול ומצוייד וקלסר מלא הוראות ומעטפות, וגם כרטיס שמור - חברו הטוב של הכרטיס של הבוגר - והורדתי גם אותה בתחנת הרכבת. חששתי שזה שיש עוד עשרים דקות עד שהרכבת תצא יגרום לזה שהבוגר יראה אותה מוקדם מדי, אבל למרות שהם עמדו ממש קרוב זה לזה, כבודו לא ראה כלום (אולי זו הראייה המרחבית המפוקפקת שגרמה לזה שקורס טיס לא רצה אותו?). הוא גילה שהיא נוסעת איתו רק כשהיא אמרה לו שלום בקרון השמורים, ואז הוא כבר הבין שיש דברים בגו...

 

הוא קיבל ממנה את הקלסר וזה מה שהיה במעטפה הראשונה (יחד עם כרטיס רכבת נוסף ועם כסף מזומן):

 



רק אחרי שהוא קרא את המכתב הראשון והפך את הדף, הוא ראה את השער של הקלסר, יחד עם לוגו המסע, שהופיע אחר כך גם על כל המעטפות שנקרו על דרכו, ואחרי השער חיכה לו גם מסמךהנחיות כלליות מפורט (שאני חוסכת מכם. הוא דיבר בעיקר על זה שלא כדאי לפתוח את המעטפות לפני שנגיד לו, שאנחנו מבקשים שייסע במוניות - יודעת האמא נפש ילדה החסכן - ושיהיה נחמד אם יצלם...)



 (הצילום של הנעליים המדליקות נלקח מכאן)

 

בתל אביב הילד נפרד מסבתא. היא נשארה בעזריאלי לפגוש חברה והוא עלה על הרכבת לירושלים. בחבילת הפינוק הוא מצא את הספר ההולם לדרך - יש ילדים זיג זג ובוטנים אמריקאיים, שבלעדיהם שום מסע לא יהיה ראוי לשמו.

 

בדרך לירושלים הוא גם פתח את מעטפה מספר 2 -



הוא צילם תמונות של האוכל (באגואה) ושל תוכן המעטפה שחיכתה לו שם:









הצילום של המיונז הוא לא סתם... הבוגר אוהב מאוד מיונז וכמעט תמיד צריך לבקש אותו במיוחד. באגואה הוא קיבל את המיונז עוד לפני שהאוכל הגיע, והיה בטוח שביקשתי מהם במיוחד שיגישו לו מיונז. אבל לא. זו סתם היתה הוכחה לזה שבחרתי היטב כשבחרתי דווקא את המסעדה הזו...

 

הבוגר ציית להוראות והלך למנזר האחיות ציון, איפה שחיכה לו חדר.

 

אני אפרד מכם כאן ואמשיך את קורות המסע מחר.

 

נכתב על ידי קסם שימושי , 20/9/2010 20:08   בקטגוריות הפקות מופרעות, מתנות מיוחדות, אירועים, היפה, הבוגר, יום הולדת, השקעה, מסע, ירושלים  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקסם שימושי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קסם שימושי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)