בחודש האחרון יותר מדי אנשים שמעו ממני "אחרי יום העצמאות", שזה מסתבר, לפחות אצלי, ה"אחרי החגים" החדש.
ולמה?
כי לקחתי על עצמי את הפקת טקס יום העצמאות אצלנו בישוב, וכשלקחתי לא ממש הבנתי מה אני לוקחת על עצמי...
לא פשוט העניין הזה של טקס יום העצמאות.
כבר לפני חודשיים התחלתי ללמוד את הנושא ולחפש חומר. מסיבות מובנות יש המון המון חומר שמתאים לטקסי יום הזיכרון, אבל דמותו של טקס יום העצמאות הרבה פחות ברורה.
חוק יום העצמאות התקבל בכנסת בשנת תש"ט (1949). חוק זה כלל את התאריך (ה' באייר) ואת הקביעה שיום זה הוא יום שבתון במדינת ישראל, כמו שאר חגי ישראל, אך החוק לא עוסק באופיו של יום העצמאות - לא במנהגים, לא בסמלים ולא בטקסים. אלה נקבעו במהלך שנות קיומה של המדינה, וגם עברו שינויים. למשל, בשנים הראשונות של המדינה נהגו לקיים ביום העצמאות מפגן צבאי גדול (בתל אביב או בירושלים), כדי להדגיש את חשיבותו של צה"ל לתקומת המדינה ולעצמאותה. בימינו כבר לא מקיימים מפגן צבאי מסוג זה, ומן המפגן של השנים הראשונות נותר רק המטס המיוחד שעורך חיל האוויר בשמי הארץ ביום העצמאות.
ידעתם שהיה כאן ניסיון ליצירת "הגדת יום העצמאות", לפי המתכונת של ההגדה של פסח.
הסופר אהרון מגד כתב הגדת עצמאות עבור חיילי צה"ל, לכבוד יום העצמאות הרביעי (תשי"ב 1952) ולפי אחד מהמקורות שמצאתי היא אפילו חולקה בתוך אחד מהעיתונים שפורסמו אז, אבל אז ההגדה נגנזה בגלל התנגדות החוגים הדתיים.
הנה דוגמה מתוכה:
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול: חכם מה הוא אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים אשר עליהם בנויה מדינתנו? ואף אתה אמור לו מהלכות המדינה: פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, שוקדת על פיתוח הארץ לכל תושביה, מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. רשע מה הוא אומר? מה המדינה הזאת לכם? לכם ולא לו, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר. ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה היא לנו ולא לו, כי אילו היה שם לא היה נגאל. תם מה הוא אומר? מה זאת? ואמרת: בעלייה, עבודה והגנה כבשנו את הארץ והקמנו את המדינה. ושאינו יודע לשאול, את פתח לו, שנאמר: וסיפרת את עלילות הגבורה לכל תושבי המדינה. תושבי המדינה הוותיקים, כל תושבי המדינה החדשים והוותיקים גם יחד. והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, ואנו מתגוננים וניצלים מידם."
במסגרת החיפושים שלי והניסיון לצקת תוכן וצורה לתוך הטקס, ביליתי גם כמה שעות בארכיון החגים הקיבוצי, היושב בקיבוץ בית השיטה. אני נשבעת לכם, הייתי מוכנה לעבור לגור שם. זה כזה היכל של טקסטים שהייתי יכולה להיות מאושרת אם היו מסדרים לי מזרון בין המדפים...
הבעיה היא שברוב הטקסטים שמצאתי, הגישה היא אותה גישה של ההגדה של פסח - לספר את ההיסטוריה כדי לזכור, לספר את סיפור השואה, והמלחמה ואז להגיע לתקומה ולגאווה.
ואחרי יום השואה, ויום הזיכרון, התחושה שלי היא שטקס יום העצמאות צריך לעסוק בגאווה.
ב-WOW על מה שהישגנו ועל מה שעשינו {ואת הביקורת, ויש ביקורת, אפשר להשאיר ליום שאחרי}
אז אספתי, מפה ומשם, וחזרתי לאלתרמן ולעמיחי וגם לטהרלב, והמלחתי עם קצת מילים משלי, ופלפלתי עם מילים שנתרמו לי על ידי אחרים, והחזרתי למרכז הבמה את "על כל אלה" של נעמי שמר, שקצת נצבע בכתום לתקופה מסויימת, והתעקשתי על "שירת הנוער" ונהניתי מילדי הגן שרקדו את "ארץ הצבר" ושמחתי להשמיע את הגרובטרון ובדרך גם למדתי הרבה על הפקה ודחיפה וכל העזרה שאפשר לקבל מסביב.
ואחרי 26 דקות של טקס, מתוקתק וזורם, התגובות שקיבלתי אמרו שהשגתי את מה שהתכוונתי -
היה מרגש וערכי וישראלי ומשלנו.
כמו שיום העצמאות צריך להיות.
ועכשיו אפשר להתפנות לכל מה שחיכה...
__________________
משהו קטן וטוב #10 (2009)
במסגרת מתקפת התפירה שנפלה עלי, תפרתי לפני כחודש את האותיות האלו.
בגלל שהמילוי הוא מילוי שמיכה, שטוח ועבה יחסית, ולא ידעתי איך אצליח למלא את האותיות, החלטתי על דרך עוקפת (למרות ההתנגדות שהובעה מצד איזו נ' אחת...)
וככה זה נראה:
ומקרוב, כדי שתראו את העיקוף:
והברכה שהלכה עם זה: