קסם שימושי

אם הנסיכה היתה מקבלת שקל בכל פעם שהיא שמעה את המשפט שבכותרת הפוסט הזה, היא היתה נסיכה עשירה מאוד...

ומבחוץ זה כנראה נראה ככה.

כמו שתמיד חשבנו שכיף לילדים שלאבא שלהם יש חנות ממתקים, כי הם בטח זוללים כל היום...

כשפתחתי את החנות הנסיכה היתה כמעט בת חמש.

היא בהחלט נהנתה מחדר היצירה הגדול הזה שנפתח בפניה, אבל מאוד התקשתה להתמודד עם הקונספט שזה שמשהו על המדף אצלי בחנות לא אומר שהוא שלי ושהיא יכולה לקבל אותו רק כי היא רוצה...

והיא בהחלט לא נהנתה מהעובדה שכשהיא רצתה להגיד לי משהו, או סתם שאשים לב אליה, הלקוחות באו קודם (והרבה פעמים הלקוחות היו ילדים בדיוק כמוה, מה שעשה את זה עוד יותר קשה...)

אז באיזשהו שלב, כשהיא הרגישה שהיא מיצתה את כל היצירות שהחנות יכולה להציע לה, היא בחרה בעיקר לא לבוא לכאן או לבוא מעט, לנדנד שמשעמם לה ולרצות הביתה די מהר, ואז אני הייתי זו שחשבה שזה בכלל לא כיף שלאמא של הנסיכה יש חנות...

וככה נראו השנתיים האחרונות.

לאחרונה, כשאבא שלה ואני הבנו שבקרוב היא תחיה בבית בתור בת יחידה - עם כמות התוכניות שיש לפרופסור לכבוד שנתו האחרונה בתיכון כנראה שנצטרך תמונה על המקרר כדי לזכור איך הוא נראה (והוא שונא להצטלם...), ואת הבוגר, לצערנו ולמרות כל כמויות ההדחקה שאנחנו מצליחים לפתח, צה"ל בכל זאת רוצה, למרות שאו טו טו הוא קשיש בן עשרים - הגענו גם להבנה שנצטרך תוכניות קצת יותר מובנות עבור שעות אחר הצהריים.

אז אמרתי לה שלדעתי היא יכולה לבוא לחנות לעזור לי פעם בשבוע.

ההתלהבות שנרשמה הפתיעה אותי, והיא אפילו לא המתינה שהשנה תתחיל, אלא בחרה לבלות אתמול בחנות, גם בבוקר וגם אחר הצהריים, מצאה ביוזמתה דברים בהם היא יכולה לעזור ויצירות שהיא יכולה לעשות ולא התלוננה לרגע שמשעמם לה.

אחר הצהריים הצעתי לה להכין מתנה לאמא שלי, שאיתה אכלנו אתמול ארוחת ערב לכבוד יום הולדתה (באיחור קליל)

מזל טוב אמא (ומזל טוב לאוריין, גיסתי החמודה, שחוגגת יום הולדת באותו יום ממש ולשרוני גם)

החלטנו שהיא תכין קנווס מעוצב, עם תמונה של כולנו, וכרטיס ברכה.

היא בחרה את הצבעים והחומרים ועשתה את רוב העבודה, ואני רק גזרתי את הפרטים העדינים, על פי ההנחיות שלה.

היא אפילו ארזה לבד את המתנה כשסיימה:

אני מקווה שמעכשיו שתינו נסכים כשיגידו לה שכיף לה שלאמא שלה יש חנות...

ולמי שמזהה את התמונה הזו שלנו מהאלבום הקטן שעשיתי - אז נכון. העובדה העצובה היא שמחודש של טיול ומשמונת אלפים תמונות בערך, יש בסה"כ שתי תמונות שבהן כולנו מצולמים, ואחת גם לא ממש מוצלחת... אז התמונה הזו תזכה מן הסתם לשימוש מופרז.

את נטלי קלבך המקסימה פגשנו (אמא שלי ואני) ב-CHA בינואר, בעיקר בזכות נתנאלה שהכירה בינינו. היא היתה כל כך חמודה ומתלהבת ששמנו לנו תזכורת בטלפון כדי להגיע בזמן להדגמה שלה של החומרים החדשים של חברת Tattered Angels. ריססנו גלימר מיסט, מרחנו גלימר גלאם ונהנינו מהצ'יפבורדים השווים שהיידי סוופ עיצבה. נהנינו כל-כך עד שכשאמא שלי שמעה שנטלי מגיעה ללמד בארץ היא אמרה שלסדנה שלה היא אפילו מוכנה לבוא.

שתבינו - אמא שלי היא סרבנית סדנאות, מתוך הנחת היסוד שהיא לא מספיק מוכשרת. אנחנו מדברים על האישה שמלבד זה שגידלה אותי ועוד חמישה אחים ואחיות מוצלחים (שזה כישרון בפני עצמו) גם תפרה וסרגה לנו, בישלה להפליא ואפילו סיפרה אותנו! אבל היא לא מוכשרת מספיק לסקראפ...

אז כן, אליס אירגנה יום סדנאות בהדרכת נטלי, במרכז סוזן דלל המקסים, וגם אנחנו היינו שם. והיה כל-כך כיף!

אני נרשמתי לשתי סדנאות - "ארץ הפלאות" ו"צובע את עולמי", ואמא שלי הצטרפה לשנייה.

"ארץ הפלאות" היא סדנה להכנת קנווס קסום, בהשראה חלקית של עליזה. הקנווס של נטלי היה מקושקש להפליא ועמוס טכניקות, והיה מעניין לראות איך ברחבי החדר הגיעו הבנות לתוצאות שונות ומגוונות מאותו קיט של חומרים.

הסיבה שאני כל כך אוהבת סדנאות היא שהן משחררות אותי מאחריות - גם לגבי בחירת החומרים וגם לגבי התוצאה. לא יצליח? לא נורא - זה היה רק ניסיון... למדתי...אני אשתפר... והשחרור הזה מאחריות מביא אותי למקומות מוצלחים בדרך כלל. בגלל זה אני גם לא לוקחת את הדברים בצורה כבדה מדי. בשלב הראשון צבענו את הקנווס (בעזרת גלגלת) ולא ממש אהבתי את התוצאה. אבל היה ברור לי שהולכים לקרות עוד המון דברים לקנווס הזה לפני שהוא יוכרז גמור, ולכן עזבתי את זה באותו שלב. וטוב שכך.

עוד סיבה לכך שהסדנה הזו היתה כל כך מוצלחת מבחינתי היא שדווקא בה לא היה כל כך שימוש בחומרים של Tattered Angels, חומרים שעדיין יש לי ספקות לגבי המידה בה אני מתחברת אליהם.

והסיבה השלישית (תמיד יש עוד אחת, לא?) היא מספרי טים הולץ המופלאים, שבזכותם כל הגזירה ששולבה בקנווס הזה לא היתה מדכאת עבורי. לפני עידן המספריים האדומים ממש סבלתי מגזירות עדינות שכאלו...

ועכשיו, אחרי ההקדמה הארוכה, התוצר:

ובפוזה נוספת וחתיכית:

ואני אוהבת אותו מספיק בשביל קלוז-אפים: