האתגר השמיני של מיקסים הסתובב לי הרבה בראש, ואפילו הלחיץ אותי, כי הפעם הן בחרו באתגר צילומי. הרעיון הוא להציג ארבע תמונות שמייצגות ארבע מילים - פתוח, מלא, עגול, שלוש.
מאז שיש לנו מצלמה דיגיטלית אני מצלמת הרבה, ובדרך כלל מכל אירוע יש לפחות כמה תמונות שאני אוהבת. תמונות של אנשים, זאת אומרת. תמונות של דברים דוממים (ובייחוד של תוצרים) הן בעייה מסוג אחר, אבל אני הולכת ומשתפרת. ועדיין... אתגר מלחיץ.
לשנייה אחת שקלתי לוותר, אבל מאחר שעד עכשיו עמדתי בכבוד בכל האתגרים של החמישייה המופלאה, החלטתי שוויתור אינו אופציה. אז מה מצלמים?
ראשית התוצר:
ועכשיו להסברים. התחלתי מהמלא, וחשבתי על איזה מלא יכול לשמח אותי. דילגתי על האפשרות הכי צפוייה - חומרי יצירה ובחרתי להציץ מאחורי וילון מנטלי מספר שתיים. שם הסתתרה הבחירה הכמעט הכי ברורה למי שמכיר אותי - ספרים. החלטתי לא לצלם את הרצפה ליד המיטה שלי, למרות שהיא היתה יכולה לייצג את המלא הזה לא רע בכלל ובמקום זה בחרתי ברגע של נוסטלגיה ונסעתי לצלם בספריית בית הספר היסודי שלנו. ספרייה שהקמתי בערך בחודש שישי, עם הנסיכה בבטן, והרבה מהספרים שבה עברו בין הידיים שלי. נכנסתי לספרייה ומצאתי אוצר - לא רק מלא ספרים, אלא גם את הג'ינג'ית החביבה עלי - רותי - שהייתה עסוקה בהקמת תערוכה של תוצרי תלמידים. ושם בתערוכה מצאתי גם את יתר הצילומים שלי...
הצילום היחיד שעבר מניפולציה הוא הצילום של שלוש הגברות המקסימות שפשוט לא הסתדר לצלם אותן בשום צורה מוצלחת, ומכיוון שממילא אלו שלוש עבודות שאורגנו בצורה הזו לצורך התערוכה, הרשיתי לעצמי לארגן אותן קצת אחרת. אלו עבודות של אלמוג ענבר אמיר מכיתה ו', בעקבות מיכל שלו.
החלון הפתוח של אלה בודנקין שבה את לבי, והפרה בתוכו היא בעקבות דודו גרשטיין.
והעגול שלי הוא הרבה עיגולים, מעבודה צבעונית שלצערי לא רשמתי לי של מי היא.
כל העבודות האלו נעשו במסגרת תוכנית "מאמירים" באמנות, והיה עוד המון שלא צילמתי. נכון שיופי?
___________________________
משהו קטן וטוב #9 (2009)
אתמול שרוני ואני עשינו שבת יצירה ספונטנית ויצאנו עם תוצר ממש חמוד, מה שאומר שהפוסט הבא יגיע ממש בקרוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
