קסם שימושי

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, השתתפתי בפרוייקט הפינוק החורפי בפורום אומנות שימושית ב-YNET.

אז מה קיבלתי כבר ראיתם, ועכשיו הגיע הזמן למה ששלחתי.

נפלה בחלקי הזכות לפנק את ליאתיק. על ליאתיק כבר כתבתי כאן ואין ספק שיש בלב שלי פינה חמה עבורה, ולכן ממש שמחתי כשגיליתי שאותה אני מפנקת.

היא הגדירה את ההעדפות שלה בצורה מאוד ברורה:

כ"כ אשמח לקבל פינוק כזה שמתכוון ממש לפנק. פינוק פינוקי למהדרין לפי כל חוקי רומניה והאזור. אחחחח... ממליגה. מה לא מדבר אלי: תכשיטים זו לא אני, גם חמסות ותמונות לא הייתי שולחת לי כי הטעם שלי יותר מדי ספיציפי, והאמת שלאחרונה בכלל תם העניין שלי בהן. או בקישוטי קיר בכלל כשאני חושבת על זה. הכי אני אוהבת משהו שימושי בסגנון מתוק, קצת מיושן, נעים כזה... פרחוני... אני מריירת. משהו גם שימושי וגם תפור (או באזור הנושא הזה כי אני חמה עליו ועל מכונת התפירה המתוקה שלי) בכלל נראה לי מעולה. אבל באמת שאני פתוחה לכל ההצעות. הצבע השולט בהעדפותי הוא שמנת, ואיתו הכל הולך: ורוד יין, תורכיזים, ירוק טילדה, ואפילו חום אם הוא בא עם ורוד. בכלל אני אוהבת את הצבעים ברגוע ולא אוהבת אותם עזים מדי. לפחות לא כשהם שולטים. מה עוד? איזה כיף ! אין לי סבלנות כבר. יללה קוש-קוש, יללה קוש-קוש (בקצב) ! ת ו ד ה, שיהיה לנו בכיף. ליאת.

בפורום אומנות שימושית ב-YNET אירגנה קושקוש סיבוב שני של הפינוק החורפי. {יצאתי לי לשוטט בבלוג ולחפש את הפוסט על הפינוק החורפי משנה שעברה, וגיליתי שלעוונותי מעולם לא כתבתי אותו, אבוי!!!}

הרעיון של הפינוק החורפי הוא שקושקוש מצוותת לכל משתתפת מפונקת, והפינוק אמור לכלול מתנה מחממת לב, מחמם גרון וכרטיס ברכה. מאחר שקושקוש מכירה את הסחורה שאיתה היא עובדת, היא הרשתה פריט חריג אחד נוסף, אבל איימה בעונשים וקנסות על מי שתוסיף יותר מזה (וזה מפני שבשנה שעברה היו חריגות בנייה וחריגות תקן שלא היו עוברות בשום וועדת בנייה...).

אחד הדברים הנחמדים הוא שמרגע שכל אחת יודעת את מי היא מפנקת, מתחילות לעלות בפורום כל מיני הודעות הזויות שמעלים בעלי כינויים משונים. אני קיבלתי הודעות מהאח הגדול, מה שהופך את הביטוי הזה לבעל קונוטציה חיובית, לשם שינוי, וממש לא היה לי שמץ של רעיון או ניחוש במי הדברים אמורים.

אתמול נפתרה התעלומה.

אצלנו בדואר יודעים שכבר שבועיים אני מחכה לחבילה מחו"ל, אז אתמול כשהגעתי כבר מרחוק אמרו לי שהגיעה לי חבילה אבל לא מחו"ל (בוודאי, על החבילה מחו"ל קיבלתי הבוקר זימון למכס...) אז אמרתי להם שיותר טוב - זה בטח הפינוק שלי. ואיזה פינוק!

מיקוש המקסימה שלחה לי חבילה ענקית ורכה כמו כרית, ואפילו מודבקת במסקינג טייפ שאפשר לקרוע בקלות, אבל הוכחתי שאני בסדר בדחיית סיפוקים ונסעתי הביתה לפתוח בנחת בנוכחות כל בני המשפחה שלי שלשם שינוי היו בבית בצהריים וכמעט התעלפו יחד איתי .

אז מה היה לנו?
קודם כל היה טיזינג... חבילה ארוזה היטב במיליון פקפקים:

ואח"כ כרטיס ינשוף בפייפר פיסינג (שלבושתי לא צילמתי) עם מילים נוגעות ללב.

ואז היה החיוך שלי כשקראתי מה שהיה למיקוש לכתוב:

 
והשמיכה הכי נפלאה בעולם, רכה, מחממת, דו-צדדית, בצבעים מקסימים והכי נפלא - עם כיס לספר! וספר!

והכיתוב מקרוב:

ועוד תמונה אחת של השמיכה, כדי שתראו כמה עבה ושווה היא:

ובפנים בפנים, כמו גוזל שמתחבא בקן - ספל קרמיקה מקסים וחליטה מתאימה.

איזה כיף

מיקוש, שימחת אותי כל כך. אני לא חושבת שהמילים מסוגלות להעביר את זה כמו שצריך.

יש משהו בהחלפות האלו שפשוט מרחיב את הלב. להיות חלק מקהילה, שהרבה מהקשרים בה וירטואליים (למרות שהם הופכים פחות וירטואליים עם הזמן) ושהנתינה בה היא פשוט עצומה ונדיבה. זה משהו גדול וטוב.

ומכיוון שהדואר עדיין לא הביא את הפינוק שאני הכנתי לתעודתו, הוא יישאר סודי לעוד יום-יומיים.

האתגר השמיני של מיקסים הסתובב לי הרבה בראש, ואפילו הלחיץ אותי, כי הפעם הן בחרו באתגר צילומי. הרעיון הוא להציג ארבע תמונות שמייצגות ארבע מילים - פתוח, מלא, עגול, שלוש.

מאז שיש לנו מצלמה דיגיטלית אני מצלמת הרבה, ובדרך כלל מכל אירוע יש לפחות כמה תמונות שאני אוהבת. תמונות של אנשים, זאת אומרת. תמונות של דברים דוממים (ובייחוד של תוצרים) הן בעייה מסוג אחר, אבל אני הולכת ומשתפרת. ועדיין... אתגר מלחיץ.

לשנייה אחת שקלתי לוותר, אבל מאחר שעד עכשיו עמדתי בכבוד בכל האתגרים של החמישייה המופלאה, החלטתי שוויתור אינו אופציה. אז מה מצלמים?

ראשית התוצר:

ועכשיו להסברים. התחלתי מהמלא, וחשבתי על איזה מלא יכול לשמח אותי. דילגתי על האפשרות הכי צפוייה - חומרי יצירה ובחרתי להציץ מאחורי וילון מנטלי מספר שתיים. שם הסתתרה הבחירה הכמעט הכי ברורה למי שמכיר אותי - ספרים. החלטתי לא לצלם את הרצפה ליד המיטה שלי, למרות שהיא היתה יכולה לייצג את המלא הזה לא רע בכלל ובמקום זה בחרתי ברגע של נוסטלגיה ונסעתי לצלם בספריית בית הספר היסודי שלנו. ספרייה שהקמתי בערך בחודש שישי, עם הנסיכה בבטן, והרבה מהספרים שבה עברו בין הידיים שלי. נכנסתי לספרייה ומצאתי אוצר - לא רק מלא ספרים, אלא גם את הג'ינג'ית החביבה עלי - רותי - שהייתה עסוקה בהקמת תערוכה של תוצרי תלמידים. ושם בתערוכה מצאתי גם את יתר הצילומים שלי...

הצילום היחיד שעבר מניפולציה הוא הצילום של שלוש הגברות המקסימות שפשוט לא הסתדר לצלם אותן בשום צורה מוצלחת, ומכיוון שממילא אלו שלוש עבודות שאורגנו בצורה הזו לצורך התערוכה, הרשיתי לעצמי לארגן אותן קצת אחרת. אלו עבודות של אלמוג ענבר אמיר מכיתה ו', בעקבות מיכל שלו.

החלון הפתוח של אלה בודנקין שבה את לבי, והפרה בתוכו היא בעקבות דודו גרשטיין.

והעגול שלי הוא הרבה עיגולים, מעבודה צבעונית שלצערי לא רשמתי לי של מי היא.

כל העבודות האלו נעשו במסגרת תוכנית "מאמירים" באמנות, והיה עוד המון שלא צילמתי. נכון שיופי?

___________________________

משהו קטן וטוב #9 (2009)

אתמול שרוני ואני עשינו שבת יצירה ספונטנית ויצאנו עם תוצר ממש חמוד, מה שאומר שהפוסט הבא יגיע ממש בקרוב...