קסם שימושי

לכבוד בת המצווה של הנסיכה, כאמור, אני משקיעה בעיצוב, וכחלק מהעניין ניסיתי להחליט איך נספר לאורחים מה האוכל שאנחנו מציעים להם במזנון.

התלבטתי לא מעט בעניין ובסופו של דבר החלטתי לייצר מעמדים רב פעמיים שעליהם אפשר יהיה לשים פתקאות מפורטות. הסתבכתי בדרך ובסופו של דבר פיתחתי שיטת עבודה והנה היא לפניכם...

מה צריך?

כלים קטנים שיהוו בסיס. אני השתמשתי בכלי קינוח שקופים שקניתי בהילולה (14.90 ש"ח ל-24 כלים)

קשים צבעוניים (עשרים ש"ח לעשרים קשים, אצל נתנאלה)

אבנים צבעוניות (ממקס סטוק, שניים חצי ש"ח לבקבוק גדול שמספיק ללפחות עשר יחידות. עינת ממזמינים מוסיפה שאפשר למצוא אבנים כאלו גם בחנויות שמוכרות דגים, ושאפשר להשתמש גם בעדשים אדומות. איזה כיף זה חוכמת ההמון...)

דבק פלסטי, רצוי בבקבוק עם פתח מזיגה צר

בהתחלה ניסיתי לערבב את הדבק הפלסטי עם האבנים וזה יצא מלוכלך ומבולגן, אז עברתי לשיטה אחרת...

מעמידים באמצע הכלי קש ושופכים מסביבו אבנים קטנות עד לגובה של שליש בערך מהכלי:

מזילים על האבנים דבק פלסטי כך שיכסה את כל האבנים. לא להיבהל מאיך שזה נראה:

לא צריך להיבהל מאיך שזה נראה כי עשר דקות אחרי זה כל הדבק  ייזל למטה, והאבנים תישארנה מודבקות אחת לשניה:

ממשיכים למלא את הכלי באבנים ובדבק, עד שגובה האבנים מספק אותנו. ככה זה נראה אצלי תוך כדי העבודה:

ועכשיו הזמן להכין פתקאות יפות, לעשות בהן שני חורים ולהשחיל על המעמד:

בתאבון!

______________________________________

משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלו...

זוכרים את הפוסט הקודם שלי?

אם תגידו מה אתם צריכים...

ביום שלישי בבוקר העליתי תמונות של הניסיון שלנו לייצר תלתלים. ציינתי שהנסיכה לא אהבה אותם ושהמטרה היא תלתלים גדולים יותר. ביום שלישי בצהריים כבר אספתי מרחלי המקסימה גומיות לייצור תלתלים גדולים...

ואם אתם רוצים עוד זווית לעניין הזה - הרצאה נפלאה של אמנדה פאלמר ב"טד" - The Art of Asking

אני מנחשת שרוב קוראי הם קוראות.

אני מניחה גם שלא אטעה ממש בהערכת חתך הגיל שלכן אם אגיד שרובכן כבר הייתן בהריון, לפחות פעם אחת.

ואם זה ככה אז אתן בטח יודעות ש...

כשאת בהריון, פתאום יש מסביב המון נשים בהריון...

העניין הזה מייצג את העובדה שכשאתה בהאזנה, אתה גם שומע.

כשאתה בכלל לא מקשיב – מה תשמע?

נשמע קצת פילוסופי?

ואני בכלל רוצה לספר על הצד ההפוך – על מה העולם שומע כשאתה מדבר...

בשבת חגגנו את ימי ההולדת של ינואר ואת העובדה שגיסי סוף סוף חזר לארץ. היה משפחתי ושמשי ונעים,

ובעיקר היה כיף לבלות זמן של איכות עם אנשים שאנחנו אוהבים ושאנחנו לא ממש פוגשים מספיק.

אחת מהאנשים האלו היא האחיינית המהממת שלי, שהיא גם יפה וגם אופה, או ליתר דיוק – גם אמא, גם אישה עובדת וגם מוצאת זמן ללמוד בשביל הנשמה, ומה היא בחרה ללמוד ? עיצוב (והנה הוספתי לרשימה עוד משהו שאני רוצה לעשות, כשאמצא קצת זמן פנוי...).

אז היא סיפרה לי על מה היא לומדת וכמה היא נהנית, ופתאום היא שאלה אותי אם יש לי מושג איפה קונים קרטון כוורת עבה. הבוקר, יומיים אחרי, נפגשנו לרגע ונתתי לה את שאריות הקרטון שנשארו לי מבניית הדוכן ביריד החלומות החורפי.

מה שהלהיב את שתינו הוא העובדה שלפעמים אתה פשוט צריך לשוב ולומר מה אתה צריך,

עד שתגיד את זה לאדם המתאים שיוכל לעזור לך.

ובאותו עניין.

הבוקר ביליתי בתור נערת הגלגל של האיש שלי, שהעביר בפני אודיטוריום מלא סדנה בנושא "כך תכתוב את הספר שלך". בניגוד לתוכניות אחרות, שמלמדות נושאים כלליים, כמו שיווק או פייסבוק, ופונות לקהל מאוד רחב, התוכנית הזו מכוונת לאנשים שצברו ידע ייחודי ומעוניינים לפרסמו בצורה של ספר. אז איך מוצאים אנשים כאלו?

אפשר לחתוך את האוכלוסיה הכללית (או את אוכלוסיית הפייסבוק) לפי פרמטרים גאוגרפיים, לפי גיל ואפילו לפי תחומי ענייין עליהם הצהירו. חברות כרטיסי האשראי שלנו מסוגלות לפלח אותנו לפי דפוסי הקנייה שלנו, ואני מניחה שאם זה עדיין לא קרה, באיזשהו שלב מישהו יפתח תחום של ניתוח אנשים לפי הטוקבקים שלהם (ואז ינתחו אותי כחסרת אישיות לחלוטין, כי אני שונאת טוקבקים...)

אבל עדיין לא המציאו דרך לפלח את האוכלוסייה על מנת לזהות אנשים שבשלים לכתוב ספר.

אז בחודשים האחרונים, בכל פעם שפגשתי מישהו ששאל אותי מה חדש, סיפרתי לו על הכיוון החדש הזה בחיים של האיש שלי. ובהרבה מהשיחות האלו התגובה היתה – " יש לי חברה/שכן/אחות שנשמעים לי ממש מתאימים לעניין".

וככה, בין היתר, מילאנו היום אודיטוריום באנשים רלוונטיים. בעזרת הפניות והמלצות.

ומה אני רוצה בעצם להגיד?

שתגידו!

תספרו מה אתם עושים, תפרטו מה אתם צריכים, תגידו איך אפשר לעזור לכם.

בטוח שכמו מסביבי, גם מסביבכם יש לא מעט אנשים מוכשרים ומלאי יכולת, יצירתיים ונדיבים,

וברוב הפעמים כשתגידו מה אתם צריכים – תגלו שאתם לא אומרים את זה סתם...

מה אתם אומרים?

________________________________

משהו קטן וטוב – כי תמיד יש כאלו...

סדנת בלוגינג!!!!

חוויות אחרי מחר (-:

כל מי שמכיר אותי יודע שאני עמוק עמוק בהתארגנות לכבוד בת המצווה של הנסיכה.

לשמחתי הצלחתי לעשות השבוע וי על חלק מהמשימות (כולל העובדה שסיימתי לכתוב את מתווה הטקס, שיזכה לפוסט משל עצמו), מה שמאפשר לי לשבת בשקט יחסי ולכתוב.

את האוכל לאירוע אנחנו מכינים בעצמנו. לשמחתי, למרות השימוש ב"אנחנו", אחי האהוב לקח על עצמו חלק ניכר ממשימות הבישול ויחד עם אמא שלי שלקחה גם היא אחריות על חלק, ברשימת המשימות שלי נשארו בעיקר  סלטים.

זה מצויין, כי אף פעם לא השקעתי כל כך בעיצוב של אירוע ויש לי עוד המון משימות בעניין.

אבל חזרה לעניין האוכל.

הבעיה העיקרית שלי עם אירועים היא חוסר היכולת שלי לדעת כמה להכין (מה שתמיד אומר שאני מכינה יותר מדי, אף פעם לא להיפך...).

את הולדתה של הנסיכה חגגנו כשהיתה בת חצי שנה, בשבועות. את החגיגאיה ערכנו על הדשא שלנו, באירוע שכולו גבינות, לחמים וירקות. יכול להיות שההורמונים שעדיין חגגו אצלי במערכת היו קשורים לכמויות המזון שהכנתי, אבל ללא ספק טבענו בלבנֶה ביתית, גבינות מלוחות בתבלינים וקעריות מוס אישיות (500 כאלו למאה אורחים...).

את הלקח שלי למדתי, ולפני חגיגות בר המצווה של הבנים התייעצתי עם חברה שעבדה בקייטרינג, מה שעזר לי להתארגן על כמויות הגיוניות לחלוטין.

בינתיים עברו שמונה שנים.

כבר אין לי חברה שעובדת בקייטרינג.

אז הלכתי לחפור ברשת בתקווה למצוא עצות.

ומצאתי מאמר משנת 2005, שבו רן (שפאץ) כהן נותן עצות לקראת ליל הסדר.

לי זה עזר מאוד. החלטתי לשים את זה כאן,אולי זה יעזור גם למישהו אחר...

 to be continued 

____________________

משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלו...

יש לי הרבה דברים טובים שתיכננתי להגיע לכתוב עליהם, אבל הנה אחד עדכני מהיום -

70 אחוז הנחה ב"הילה". אני התחדשתי בבגדים לבת מצווה. אולי גם לכן יש שם משהו?