במסגרת ההתארגנות לפורים, תיכננתי לתת גם מתנת תודה קטנה לאיש שאני לא מכירה. מה נותנים לאיש כזה? החורף היה ההשראה לתשובה ויצאתי לחפש זוג גרביים נעימים שיפנקו (ועל הדרך מצאתי לעצמי זוג גרביים בצבע תכלתי מהמם!). בפנטזיה שלי ארזתי את הגרביים בתוך גליל, אבל זו היתה פנטזיה כי לא היה לי גליל...
ואז יצאתי מהרכב ליד בית הדפוס שאיתו אני עובדת ועל הרצפה הוא חיכה לי - גליל!
לא גליל אידאלי, די גוץ ועם הרבה שטח דפנות ביחס לשטח הפנימי שאפשר למלא, אבל גליל!
ואז נזכרתי באתגר הפורימי של SCRAPPY HANDS - קופסה.
גליל יכול להיות קופסה?
הלכתי לבדוק ומצאתי ש...
בדקתי -
כלי קיבול - כן. אני אכניס לתוכו גרביים.
עשוי חומר קשיח - לגמרי.
בעל תחתית ומכסה - אופס...
יצאתי לפתור את הבעיה.
התחתית היתה החלק הקל - קארדסטוק חתוך לעיגול גדול מהיקף הגליל, שחתכתי בו חתכים קטנים שאוכל להדביק לדופן הגליל, ואחרי ההדבקה - חיזוק עם מסקינג טייפ:
על התחתית הדבקתי מדבקת תחרה, שהידקתי לדופן באותה צורה:
עכשיו לקישוט הגליל. נייר מדוגם דק, שהדבקתי לגליל בעזרת דבק דו צדדי דק, שהוא הדבק הכי שימושי לי, וקצת צבע אקרילי על שולי הגליל:
עכשיו הגיע החלק היותר מסובך - מכסה.
בגלל שפורים בפתח החלטתי שמותר להיות פורימית ולסדר לקופסה שלי מכסה שהוא גם כובע.
מזל שעדיין לא הגעתי לזרוק אשפה, אז יכולתי למחזר את המכסה של כוס הקפה שאיתה פינק אותי האיש שלי:
על המכסה הדבקתי עיגול קארדסטוק ועל שולי הכוס פס של תחרה דביקה:
עכשיו הגיע החלק הטריקי - איך מחברים את המכסה לקופסה?
שידכתי סרטי בד לשני צדדי המכסה ותיכננתי לחבר להם ולקופסה חתיכות של סקוטש:
רק שהבנתי שבמסגרת הרה-אירגון של הסטודיו בקיץ, נשארתי נטולת סקוטש )-:
כמעט התייאשתי, אבל אז מצאתי את הילדים הקטנים ממתכת שאליהם מחוברים תנינים. אלו היו מחזיקי פתקים שפעם מכרתי בחנות, אבל נשארו לי כמה שקצת התפרקו/החלידו וחיכו להם בפינה למישהו שיגאל אותם מייסוריהם... אז הדבקתי אותם משני צדי הקופסה:
ולפינאלה - זו בכל זאת מתנה שבאה לומר תודה - הדבקתי על הכובע/מכסה מדבקת "תודה רבה".
אז מה אתם אומרים - קופסה או לא קופסה?
_________________________________________
משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלו...
מה? זה שכתבתי פוסט זה לא מספיק?
כשלילך סיפרה לי שבמקום "לשחק" בנייר היא "משחקת" במתוקים, לא ידעתי מה מצפה לי...
המוכשרת הזו שילבה את החותמות שלי בהפקה שהכינה עבור עיתון מעצבי העוגות "מיקסר" ולקחה את החותמות למחוזות שלא היו עולים בדעתי. כמה יופי!