לפני כמה ימים שמעתי את טל צפריר המדהימה מספרת על העסק שלה (טלטלים) וראיתי איך תוך כדי דיבור היא מעצבת, ממש ללא מאמץ (או ככה לפחות זה נראה) פיה מדהימה מבצק סוכר. אחרי שכמעט התעלפתי (גם מהיופי וגם מהמתיקות) נזכרתי שבכלל לא דיווחתי בבלוג על עוגות חודש דצמבר, שנולדו בהרבה מאמץ, אז מגיע להן.
אז הנה:
חודש דצמבר זה החודש בו נולדו הפרופסור והנסיכה. הפרופסור הוא איש של שוקולד, ואני בטוחה שהוא עוד עתיד לפתח שיטה מדעית שתמקסם את יכולת צריכת השוקולד של אדם בודד. לפיכך היומולדת שלו הוקדש לשוקולד – באדיבות מקס ברנר וגליתא. עיקר המאמץ שלי היה להוציא את הארנק ולשלם את החשבון...
הנסיכה, לעומת זאת, מצפה לעוגות מושקעות. מאחר שהיא רק בת שש, היא ממש לא מודעת לטרגדיות עוגות יום ההולדת שחוויתי עם שני האחים שלה. משום מה, למרות שאני בשלנית ממש מוצלחת, במשך שנים עוגות לא היו ממש הצד החזק שלי, ועוגות יום ההולדת היו בכלל אזור אסון – הן נשרפו, התפרקו ושאר צרות. והכי גרוע היה כשגיליתי שהילדים הכי מתלהבים כשאני קונה עוגת שוקולד מצ'וקמקת במכולת ומפזרת עליה סירופ שוקולד וסוכריות...
אבל הנסיכה היא סיבוב שלישי ויש לה ציפיות, כאמור. אז אני משקיעה, ולמרבה הפלא יש שיפור בגזרת העוגות.
כשהנסיכה היתה בת ארבע היא הודיעה לי שהיא רוצה עוגה של דורה, עוגת בראץ ועוגת שלגיה (יש לזכור שנסיכות עם ציפיות מצפות לעוגה אחת לכל אירוע בחודש יום ההולדת, והן הרי נסיכות אז הן מקבלות את מה שהן רוצות...). עשיתי מחקר קצר והחלטתי לצייר את דורה ואת סינדרלה על בצק סוכר. הורדתי תמונות מהאינטרנט, העתקתי על משטח בצק סוכר וצבעתי.
הבראצית, לעומת זאת, היתה בובה שהוקפה בעוגה ובהמון סוכריות מרויאל אייסינג.
ניצלתי עוד חלק מכמות בצק הסוכר להכנת סוכריות ושאר קישוטים ואפסנתי את קופסת הבצק (4 קילו, כי ככה הכי משתלם לקנות אותו...) במקום מוצל, לפי ההוראות. ושכחתי ממנו.
כשהנסיכה היתה בת חמש היא שוב הזמינה את העוגה שלה, ואני בניתי על זה שיש לי עדיין בצק סוכר והסכמתי. יומיים לפני יום ההולדת פתחתי את קופסת בצק הסוכר וגיליתי שהם מתכוונים ברצינות לתאריך התפוגה שלו... גושי האבן שהיו בתוך הקופסה ממש לא הזכירו משהו שקשור ליומולדת )-:
אז שכנעתי את הנסיכה שמה שהיא בעצם רוצה זו עוגה נורא צבעונית, חתכתי את העוגה בצורת פרח ונתתי לה לפזר עליה סוכריות וסוכר צבעוני כאוות נפשה. היה מתוק.
ואז הגענו לגיל שש ואני נזכרתי שיש לי חוברת של "טלטלים מתוקים" בנושא מסיבת נסיכות ופיות. אז שינסתי מותניים ושדרגתי את עצמי לפיסול. כרגיל עמדו בפנינו שתי עוגות וסיכמנו ששתיהן תהיינה עוגות נסיכה (מתאים לנסיכה, לא?)
את העוגה הראשונה משום מה לא צילמתי, אז נשארנו רק עם תמונת הנסיכה האוחזת בנסיכה המתוקה שלה. אין לי הסבר ברור לתסרוקת הנסיכה לייה שיצאה לה, אבל העיקר שכלת השמחה מחייכת...
ואז הגענו לעוגה השניה. הנסיכה הזמינה נסיכה בתוך ארמון. זה קצת הפחיד אותי, אז שכנעתי אותה לנסיכה בגינה. יצא ירוק:
כבר היה לי כל-כך הרבה בצק סוכר (ארבעה קילו, זוכרים?) ובפורום אמנות שימושית ב YNET מישהי העלתה פליקר עם תמונות מדהימות של עוגות, אז החלטתי להכין עוגה למסיבת פרידה מאישה אחת מאוד אהובה.
זה מה שיצא:
ואז המתבגר ביקש עזרה. הוא לומד תנ"ך בקבוצה מאוד מיוחדת, ובהגיע תורו להכין כיבוד לשיעור הוא רצה להרשים עם עוגה מדוגמת. הרעיון הראשוני היה שכל אחד יקבל חתיכה ועליה ספר תורה קטן, אבל מכיוון שלא חשבנו שנעמוד במשימה הוחלט להעדיף חתיכות אישיות עם עיצוב שקשור בדרך כלשהי לשם של מקבל החתיכה.
ככה נראתה העוגה כולה:
וככה נראו כמה מהחתיכות מקרוב:
ורק לשם הדגשה – המתבגר עשה את רוב העבודה. הוא אפה את העוגות, צבע את בצק הסוכר, רידד את המשטחים וכו'. אני רק עזרתי קצת בעיצובים.
ואיך אמרה טל צפריר בהרצאה שלה - בצק סוכר זה פשוט FUN. אין נכון ולא נכון. פשוט משחקים בפלסטלינה מתוקה ואכילה. מילים כארז. בעצם - מילים כבצק סוכר....
ותודה לכל מי שהחזיק מעמד עד הלום.
זה גם סוג של קסם שימושי...
________________________________________
משהו קטן וטוב #3
עברו רק חודשיים מיום ההולדת של הנסיכה, אז יש עוד 10 חודשים עד להפקה הבאה. נכון שזה מנחם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
{זו בכלל בעיה נפשית, לתת ללקוחות לעבוד עם הכלים האהובים שלי, תוך הסתכנות בזה שיקרה להם משהו, אבל אני עובדת על עצמי כל הזמן}, ולא סתם הרבה עצים (לפחות 40) אלא עצים מנייר דביק. המנקב לא התאושש מזה עד עצם היום הזה... 
