קסם שימושי

ביום שלישי הבא (23.3) הייתי אמורה להשתתף ביריד לקראת החג, בהושעיה.

היריד התבטל ואני נשארתי עם אחר צהריים (יחסית) פנוי.

את זה שאמא שלי פנויה אני יודעת, כי היא היתה אמורה לעזור לי ביריד. 

אז בלי לשאול אותה יותר מדי שאלות נידבתי את הבית שלה...

ואני שמחה להזמין אתכם לאחר צהריים של הדגמה, התנסות (make and take) וגם קניות.

מתי?

יום שלישי, 23.3.10, בשעות 16:00-21:00

איפה?

בחיפה, על הכרמל.

כתובת מדוייקת תישלח אליכם אחרי שתשילחו לי מייל [email protected]

מה יהיה?

בכל שעה עגולה אערוך הדגמות של טכניקות resist שונות ותהיה לכם גם הזדמנות להתנסות לבד.

תוספת: שאלו אותי, אז אני עונה... כמובן וההתנסות אינם בתשלום (-:

חוץ מזה יהיו המון מוצרים, גם סקראפבוקינג וגם מתנות מתחום היצירה, כולל מוצרים בחיסול, במחירים החל משני שקלים.

ואני אהיה שם.

פייה שימושית שמאוד תישמח לפגוש אתכם...

להתראות

לימור

משהו קטן וטוב #8 (2010)

כל מי שמכיר אותי קצת, יודע מה דעתי על צילומים של עצמי.

יש מעט כאלו, ומרבית אלו שמצולמים אינם ראויים לפרסום...

בשבוע שעבר התארח אצלי בחנות ארנולד בר, איש מקסים וצלם מוכשר ביותר, ליום של צילומי אנשי עסקים.

אחרי שעות של הכנה נפשית התיישבתי מול המצלמה...

ומסתבר שאני דווקא כן יכולה להיראות טוב בתמונות... גם אם זה דורש צלם מוכשר במיוחד...

ועכשיו אפילו יש לי תמונות מקסימות עם המאמן, אבל אותם כבר תראו כשיהיו בדף אלבום.

את המופע השנתי של להקות הריקוד של משגב "בוא שיר עברי" ראיתי שלוש פעמים.

אחת ביום חמישי בערב, בחזרה הגנרלית, וממש לא הצלחתי להפנים הכל, אבל לפחות ראיתי איפה הוא נמצא בכל ריקוד.

אחת אתמול בערב, בלי המצלמה ובלי מצלמת הוידאו, רק להסתכל נטו. ולהתרגש.

ואחת היום לפני הצהריים, בניסיון לצלם כמה שיותר תמונות טובות שלו.

המסקנה העיקרית של היום היא ש...

אני צריכה מצלמה טובה!

מצלמה שלא צריכה שלוש דקות מחשבה בין צילום לצילום, מצלמה עם זום יותר טוב, מצלמה עם חצובה לצילום באולם החשוך.

בקיצור - מצלמה מקצועית.

עד שזה יקרה, אני מקווה שלצלם המקצועי שצילם את המופע יצא לקלוט גם את הרקדן הפרטי שלי, ובינתיים, עד שיעברו כמה שבועות ונקבל את הדיסק, אני מתנחמת בתמונות הבודדות שכן הצליחו.

אז הנה אחת בשבילכם, של הפרופסור המרחף שלי, באמצע בין הבנות:

שיהיה לכולנו שבוע רגוע.

לימור

תודה ענקית לכל המעודדות והמנחמות, גם כאן וגם במייל.

החיבוקים שלכן הגיעו ובהחלט עזרו.

אני יודעת שהפוסט אתמול היה לא אופייני.

זה לא שאני בנאדם לא עציב, אבל בדרך כלל הפוליאנה שגרה בתוכי נכנסת מהר מאוד לפעולה, והדברים מקבלים פרופורציה.

חוץ מאשר כשלא.

אתמול הבאנו למנוחת עולם חברה יקרה.

אישה צעירה ומקסימה, ששינתה את החיים של מי שהיתה לו הזכות לפגוש אותה, ועוד יותר את החיים של אלו שזכו לעבוד לצידה.

וכולנו בתחושת הלם.

בתחושה שלא יכול להיות.

ואי אפשר לא להיות עצובים.

אירית אהובה.