קסם שימושי

יש ספרים שאני חוזרת אליהם לפחות פעם בשנה, וזה ספר כזה.

קודם כל יש לי פינה חמה בלב בגללו, כי ליומולדת 19 המאמן קנה לי אותו מתנה, "כדי שגם כשהוא יאזל מהחנויות ואף אחד לא יכיר אותו, אני אוכל לתת אותו לנכדים..." והוא אפילו לא העלה אז על דעתו שהנכדים יהיו משותפים לשנינו...

להפתעתי, למרות שיש לי תחושה שאף אחד לא מכיר את הספר, הוא יצא בהוצאה מחודשת  בשנת 1998, ואפילו יש עליו ערך בויקיפדיה!

ובכל זאת, זה הספר הבלתי מוכר של א.א. מילן, למרות שהוא נפלא. כולם מכירים את א.א. מילן בזכות פו הדב, אבל אני חושבת שהספר הזה הרבה יותר קסום.

זה ספר בגנות המלחמה, ומילן כתב אותו (אם אינני טועה לאשתו, עוד לפני שכריסטופר רובין הידוע נולד...) בעקבות ארבעת החודשים בהם שירת בחזית במלחמת העולם הראשונה.

המלך פאליז אוכל ארוחת בוקר בכלי הזהב שלו (כי כשיש לך דודה שהופכת במגעה כל דבר לזהב... אתה מוכרח להשתמש בכלים שהפכו לזהב, לא?) כשמלך הממלכה השכנה מנסה את מגפי הקסם החדשים שלו וחולף מעל ראשו של המלך האוכל. כתגובה יורים חייליו של פאליז במלך החולף מעל ראשם ופוגעים בשפמו. אתם מכירים סיבה טובה יותר להכרזת מלחמה?

בסיפור אגדה שנון ומשעשע המחבר מעביר ביקורת על מלחמות מיותרות, ועל השילטון באופן כללי, ומאחר שמדובר באגדה – אז בסוף הדברים מסתדרים להפליא. כמובן.

מאחר שגם בהוצאה המחודשת השתמשו בתרגום המקורי, אני מניחה שעדיין מדובר באותיות קטנות למדי ובכל מקרה זה ספר לסוף יסודי. אני חושבת שד' ומעלה, אבל אל תתפסו אותי במילה.

מעשה במעשה, א.א.מילן, תרגום ראובן בן יוסף, הוצאת מסדה 1970, הוצאת מודן 1998.

 ___________________________

משהו קטן וטוב #16

הערב כנס משגב לעסקים. אולי סוף סוף ימצאו שיטה להצבת שלטי חוצות!

קיבלתי תלונות שבכלל לא סיפרתי חוויות מהביקור בתערוכת ה-CHA בארה"ב וזה נכון. אבל אני מאשימה את השפעת...

בכל אופן, הגיע הזמן לספר על הדוכן הכי נחמד בתערוכה. הדוכן של האוסטרלים. כמוני הם היו בתערוכה בפעם הראשונה, וכמוני הם היו נלהבים נלהבים.

הדוכן שלהם היה מחולק לשני חלקים. החלק של התערוכה, עם מדפים מסודרים של תצוגת סחורה ועם אנשי מכירות חביבים, והחלק של ה make'n'take (נושא שיזכה בקרוב לפוסט משלו). היה שם מקום לבערך 5 בנות לעבוד בכל זמן (עם כסאות! וזה יתרון ענקי בתערוכה שבה את כל הזמן על הרגליים. היו המון דוכנים שבהם עבדת בעמידה) והשולחן היה מלא בדברים צבעוניים ומפתים, אז נעמדנו להמתין בתור.

עמדנו ה מ ו ן זמן בתור, ואחרי איזשהו זמן כבר לא יכולנו לעזוב בגלל שנאת ההפסדים הטבועה בכולנו (הפחד לאבד את מה שכבר השקענו. כשנשואים למאמן, לאסוף בדרך את השפה המקצועית שלו זה סיכון מקצועי...). אז עמדנו וחיכינו ותוך כדי גם הסתכלנו איך אחרות עובדות וקצת התפלצנו...אם את מקבלת חתיכת נייר בגודל 20*20 וצריכה להדביק עליה צורת עץ בגודל 9*13, איפה תדביקי אותה? רוב הבנות שאני מכירה (כנראה בגלל שאנחנו מישראל, ארץ שאומנם זבת חלב ודבש, אבל ממש לא זבת ניירות מדוגמים ואמבלישמנטים) היו מדביקות את זה הכי בפינה שאפשר, לא לבזבז מה שלא מוכרחים, ובכלל – אם כבר מתכוונים לשלב בין כמה דוגמאות נייר אז גם היינו חותכות את הנייר מראש, לא? האמריקאיות, לעומת זאת, בהיותן בנות לאומת השפע (ואני מדברת הפעם על קארדסטוק, לא על המבורגר) – מדביקות את חתיכת העץ באמצע הדף. לא שילמתי על זה, אז למה אני צריכה לחסוך? וזו היתה רק ההתחלה – גם כשכבר לא נשאר מילימטר פנוי, הגברת שלפנינו עוד מצאה איפה להדביק אבני חן קטנטנות (מתחת לפרח הנייר, אלא מה? מה זה חשוב שלא יראו את זה?) מעניין אם גם בפעם הבאה שהאוסטרלים יגיעו לתערוכה הם יהיו כאלו נדיבים בלי גבול, או שהם למדו כאן לקח.

בכל אופן, אחרי ה מ ו ן זמן התפנו כסאות בשבילנו ויכולנו לשחק. הייתי כל כך מזועזעת מהבזבוז בו חזיתי, שהשתמשתי רק בשאריות הניירות של אלו שהיו לפני... והאוסטרלים אפילו לא נתנו לי צל"ש )-:

אז מה עשינו?

את זה:

זה תג עץ חמוד, מקושט בניירות מסדרת playtime. בחלק העליון הנייר הוורוד הוא play והנייר הפרחוני למטה הוא laugh הפס הכתום באמצע הוא מהצד האחורי של play. גם כל שאר החומרים הם מהתוצרת של האוסטרלים, ואבני החן אפילו אמורות להתגייר בקרוב ולנחות אצלי.

הצד האחורי מקושט במדבקת ראב-און מסדרת handmade שנותנת לכל העניין את ה-touch האישי.

והפספוס היחיד היה לשכוח שהתגית אמורה לטוס כל הדרך לישראל ולהדביק את הפרח כשהוא חורג מהשטח שלה. אז הוא נשבר...קורה.

_____________________________

משהו קטן וטוב #15

שברתי היום את המג הגדול הלפני אחרון בחנות. שברים זה סימן למזל, נכון?

קוראים שאינם בעלי נטיות ספרותיות מוזמנים לדלג על הפוסטים האלו...

המתבגר לומד תנ"ך מורחב אצל צמד מורים מופלא שגורם לו לחזור מדי יום ראשון עם כוכבים בעיניים. משיעור תנ"ך. כן, יש דבר כזה.

אני זוכרת שגם לי היתה תקופה כזו, כשלקחתי באוניברסיטה קורס על ספר בראשית ופתאום גיליתי שאפשר ללמוד תנ"ך בצורה אחרת. מעניינת. מרחיבה את הדעת.

לפני כמה שנים למדנו, המתבגר ואני, תקופה מסויימת בבית מדרש חילוני, וגם שם לבשו הטקסטים המקראיים צורה ועומק אחרים לחלוטין.

ועדיין אני צמאה. מלכים ג' מרווה חלק מהצימאון הזה, אם גם בצורה אחרת לגמרי.

סיפורי התנ"ך הם טלנובלה, אבל בדרך כלל הם טלנובלה חסרה. אין שם מה קרה לפני ומה קרה אחר כך, וגם הלמה מושאר הרבה פעמים לפרשנות שלנו, שלשיטתם של שיעורי התנ"ך היא פרשנות ברורה – מי שעושה את הטוב בעיני ה' - טוב לא ומי שלא – רע לו.

יוכי ברנדס לוקחת אסופה של סיפורים תנ"כיים שכולנו מכירים – הסיפורים של שאול, גליית, דוד ויהונתן - ומוסיפה להם פרשנות ועומק מסוג אחר. הסיפור שלה אינו הסיפור של שני המלכים המוכרים, אלא למעשה סיפורו של ירבעם בן נבט, המלך הראשון של ממלכת ישראל, לאחר פיצול הממלכה. התנ"ך מקדיש לירבעם חופן של פסוקים ויוכי ברנדס מחליטה להקדיש לו ספר שלם שממלא את החללים הריקים בסיפור התנ"כי, ולמעשה מספר סיפור אחר ומרתק מזה המוכר לנו מלימודינו בבית הספר, למרות שבשום מקום הוא אינו סותר ישירות את מה שנאמר בתנ"ך. רק הפרשנות שונה.

מה שעוד אהבתי בספר הוא מקומן של הנשים בסיפור. בניגוד לסיפור התנ"כי – כאן הנשים אקטיביות ומשנות את ההיסטוריה. מיכל בת שאול אומרת:  "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים", וברוח הדברים האלו היא פועלת לשכתב את הסיפור.

בהחלט שווה קריאה.

מלכים ג', יוכי ברנדס, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

____________________________

משהו קטן וטוב #14

למרות שאני שונאת את זה, למדתי להתמקח. הצעת מחיר שקיבלתי קצת הבהילה אותי, אז חיפשתי אחרת וחזרתי למציע הראשון. זה עלה לי שתי שיחות טלפון וחסך לי 325 ₪. למדתי משהו.