מאחר שכרגע ישראבלוג ידידותי אלי, אני מנסה להתקדם בדיווחי הטיול.
אפילו הוספתי את התמונות לפוסט הקודם...
אכן, כמו שכולם אמרו לנו, גולדן גייט פארק הוא מקום מקסים.
שוטטנו לנו בהנאה סביב האגם שבמרכזו (יש לאגם שם, אבל כרגע אני לא ליד כל המפות שאספנו), אבל בעיקר יש בו אווירה של שקט ושלווה. ברווזים, שחפים, ציפורים שונות ואפילו סנאי שימחו את ליבנו והיה לנו ממש כיף להרגיש לגמרי חוץ לארץ...
הנסיכה גילתה שכשמאכילים את הציפורים הן מבינות מהר מאוד מה טוב ומתחילות לרדוף אחריך, והיו לנו כמה סצנות ממש מצחיקות וכמה שהזכירו סרט מסויים של היצ'קוק.
זה התחיל באופן תמים למדי - הנסיכה החליטה לחלוק את חטיף השוגי שלה עם הציפורים:
ואז החטיף נגמר, והיא הסתובבה והתחילה ללכת. אבל לא לבד:
וכשהיא רצה, אז גם הן הגבירו מהירות:
ואז הגיעו כל הסצינות שהצחיקו אותי, של בני המשפחה שלי יוצאים לקרב:
כשגמרנו לשוטט סביב האגם ולהילחם בציפורים, פנינו לכיוון הגן היפני, רק כדי לגלות שלא ממש זול להיכנס אליו (7 דולר למבוגר, 4 דולר לילד). לשמחתנו ראינו שבימים זוגיים הכניסה בין 9 ל-10 בבוקר היא חינם, אז החלטנו לדחות את הגן ליום המחרת והלכנו למוזיאון המדע שנמצא ממש מול הגן היפני.
איזה יופי של מקום!
המאמן והבנים בכלל התלהבו, מפני שלפני שנה בערך הם ראו תוכנית על הבנייה של המוזיאון ועל הקשיים והאתגרים שהיא הציבה, וכשהם ראו אותה בכלל לא עלה בדעתם שהם יגיעו לראות את זה ב LIVE. בילינו שם יותר מארבע שעות קסומות -
יש שם אקווריום ענק, גן טרופי שעולה בספירלה שלוש קומות כשסביבך מעופפים פרפרים בצבעים מרהיבים, כמו זה:
ולפיכך לא פלא שלפני המעלית פוגשים את שלט האזהרה הזה:
היינו גם בפלנטריום המדהים. הכניסה היא חינם, אבל צריך לגשת לקבל passes ולחכות בערך שעתיים לתצוגה הפנוייה הבאה. זה פלנטריום משודרג, עם שישה מקרנים, שממש נותנים לך תחושה של תזוזה וריחוף בשמיים. המדהים הוא שכשזה נגמר, הנסיכה, שאת רוב ההסברים לא הבינה, טענה שזה נגמר ממש מהר, והסתבר שזה נמשך כמעט ארבעים דקות! בהתחלה היא בכלל ביקשה שלא נתרגם לה, כי היא רק רצתה לשבת ולהרגיש את מה שקורה סביבה, אבל השלב של היווצרות והתפוצצות כוכבים קצת הלחיץ אותה (הדגמה מוחשית, כאמור), אז תרגמנו לה בשקט בשקט מה קורה. היה בהחלט מוצלח.
אחר כך עלינו לגג החי של המבנה וקיבלנו קצת הסברים על איך הם עשו את זה. במשך שנה וחצי הם גידלו צמחים בצלחות עשויות קש ואז הם הניחו את הצמחים במשטחים, כמו שמניחים אצלנו דשא. הם בחרו צמחים מקומיים שצריכים מעט תחזוקה ויחסית מעט מים. המשטחים מונחים על שכבות של אבנים שעליהם משטחי פלסטיק בצורה שמאוד דומה לתבניות הביצים שלנו, ועליהם מונחים משטחי הצמחים. בצורה הזו הגשם שיורד נאגר בשקעים של משטחי הפלסטיק, ואז מתאדה חזרה אל השורשים של הצמחים. מדהים כמה מחשבה אקולוגית הושקעה שם. יש להם אפילו כוורת על הגג הזה. ותחנה למעקב אחרי מזג האוויר.
וככה הוא נראה:
יש כיפה אחת כזו מעל הפלטריום ועוד אחת מעל יער הגשם, ודרך החלונות העגולים אפשר לראות פנימה. הבנים התקשו להתאושש ממידת הקוליות של העניין...
יצאנו מהמוזיאון, אחרי שראינו את הפינגווינים, שמבחינת הנסיכה היו האטרקציה העיקרית, ושמנו את פנינו לצ'יינה טאון, באוטובוס ואחר כך ברכבת הכבל. עוד אטרקציה.
בני משפחתי היקרים עמדו/ישבו בחוץ, ואני נשארתי לי בפנים, מנסה לתעד את האומץ שלהם:
ואז הגענו לצ'יינה טאון.
לא נרשמה התלהבות בקרב כוחותינו.
הבוגר שונא אתרים ממוסחרים וטען למחסור באותנטיות.
הפרופסור מעדיף יפנים.
והנסיכה - היא כבר היתה עייפה ורעבה.
אז אחרי ששוטטנו קצת נכנענו ונכנסנו למלכודת תיירים סינית.
אכלנו אוכל שמקצתו היתה טעימה, חלקו היה בסדר וחלקו בלתי אכיל ושילמנו דרך האוזניים.
מסקנות:
* אסור להגיע למצב עייפות ורעב שגורמים לנו להיכנע כשברור לנו שאנחנו צפויים לאכזבה.
* צריך להתארגן יותר טוב עם אוכל זמין שיהיה איתנו למקרה חירום.
* דברים כאלו קורים ואחרי שהם קרו - משאירים אותם מאחור ולא מתעצבנים בגללם...
אז רשמנו לנו את המסקנות והתמוטטנו למיטה.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
