קסם שימושי

כשאחי הקטן היה באמת קטן (עכשיו, כשהוא בן 30++, התואר קטן מציין רק את גילי המאוחר, אבל פעם מזמן הוא באמת היה קטן...) הוא רצה להיות תָּקָן {במאמר מוסגר לגמרי - שמתם לב איך לילדים יש הבנה טבעית של השפה, ורק כשהם גדלים ומספרים להם על כל יוצאי הדופן של השפה העברית אז שפתם משתבשת עליהם?} ובתור תָּקָן מקצועי הוא השתוקק לכלי עבודה ודחה בתוקף את מברגי ופטישי הפלסטיק שהציעו לו. לעזרו הגיח סבא צ'ייקובסקי (שלא היה סבא שלנו, ומן הסתם גם לא הלחין מימיו) שקנה לו ארגז כלים ובו כלים אמיתיים ואפילו עיפרון נגרים עב מידות. הילד היה מאושר.

ככה זה. נסו לתת לילד טלפון צעצוע והוא יעמוד על זכותו להשמיד את הנוקיה החדש שלכם. תנו לו מפתחות פלסטיק והוא ימשיך לשאוף אל הצרור העמוס שלכם. ילדים מזהים ממש בקלות את הדבר האמיתי.

בעולם היצירה היוצרות מתהפכות לפעמים.שמעתי לא פעם מלקוחות ומחברות ליצירה איך הן עושקות את הילדות שלהן מכל מה שמתאים להשתלב ביצירה שלהן (זה עובד גם בכיוון ההפוך. היום נכנסה אלי לקוחה לקנות דפים לאלבום של הבת שלה, זה שהיא מכינה בהפתעה, כי הילדה עשתה יצירות מכל המאגר שעליו תכננה...).

אני באמת אוהבת למצוא דברים שמיועדים במקור לילדים (במיוחד אם מחירם בהתאם) ולגלות שאפשר להסב אותם גם לעולם עיצוב האלבומים. כך קרה לי עם החותמות החמודות שהגיעו השבוע לחנות. הן מיובאות על-ידי מרמלדה, אותה חברה שהביאה לנו את חותמות האלף-בית והפיות, וכוללות סטים חמודים, חותמות בנות ים מקסימות וגם חותמות חמודות במארז בצורת בקבוק. הן מווצלחות בעיני גם כי אני אוהבת לתת לילדים שבקרב מכרי מתנות שקשורות ביצירה ואין לי ספק שהן ישמחו כל ילד (בשעה שהמחיר שלהן ממש משמח אותי).

ואיך אתם?

עושקים את הילדים מהרכבת החשמלית כדי שתוכלו לשחק בה בעצמכם? שודדים להם את הטושים הריחניים? או שמשאירים להם את מה ששלהם?

________________________________________

משהו קטן וטוב #42 (2009)

אחרי תלאות רבות הארגז עם כל האוצרות שהזמנתי מאוסטרליה הצליח למצוא את הדרך ליובלים. נשבעת לכם - 220 קילו של נייר מצאו את הדרך הרבה יותר בקלות מאבני החן, הפנינים, הראב-אונים, אותיות הלבד וסרטי הלבד ששקלו בסך הכל 8 קילו אבל עשו צרות כמו 88....

ושוב הגיע יום שישי, ולמרות שידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות לאתגר של dixie pieces, מצאתי את עצמי בבוקר בלי שהתחלתי בכלל.

האתגר היה הפעם להכין דף בקשר למה שהטקסטורה של הקיץ היא בשבילי וישר חשבתי על חול (בעיקר חול שמסרב לצאת מהבגד ים למרות כל השטיפות החוזרות ונשנות. גם זה גורם לי להתגעגע לימי הביקיני...) אבל סקלת הצבעים שהם הכתיבו עשתה לי את זה קצת מסובך:

החלטתי בכל זאת לא לוותר על הנושא, וגם שמחתי מאוד לגלות שההתנייה הנוספת היא שירבוטים אמיתיים ביד חופשית (לא שבלונה ולא ראב-אונים, לדוגמה), כי בזמן האחרון אני ממש נהנית לקשקש על הדפים שלי.

נורא דיגדג לי להכין ארמון חול אמיתי על דף האלבום שלי, וזה למרות שהיה ברור לי שדף כזה לא יוכל לעולם להיכנס לאלבום...

השתמשתי בגליונות של דבק דו צדדי, ובגלל שהם ממש דקיקים (מה שנשאר אחרי שמקלפים את הנייר משני הצדדים זה בעצם רק שכבת הדבק עצמה) הדבקתי אותם על בריסטול. על הצד הדביק השני פיזרתי חול, שנדבק בשכבה דקיקה, ואז בנתי את כל הקונסטרוקציה על הדף, בעזרת הרבה שכבות של דבק דו-צדדי עבה.

להשלמת המראה הוספתי גם קצת צדפים שהנסיכה אספה פעם בכנרת, ואחרי ששיחקתי וקשקשתי, הדף נראה ככה:

החלטתי ללכת הפעם על כיתוב בעברית, ולתרגם אותו עבור האמריקאיות ועכשיו נשאר לי רק למצוא איפה לשים את הדף כך שהוא לא יגרום שום נזקים...

אני מאחלת לכולנו שבת שקטה ונעימה.

אנחנו נהיה עסוקים בארגונים אחרונים של הבוגר. המתנה שהכנתי לו היא עניין לפוסט אחר לגמרי.

שבתשלום

לימור

בעוד שלושה ימים זה יקרה, הבוגר והיפה יעמיסו תרמיל על שכם (ומיטה על הגג של האוטו) ויעברו לגור בתל אביב, ללמוד ולחיות חיים מרתקים.

כחלק מהמאבק בדיכאון שהרעיון משרה עלי (לא באמת, אני שמחה בשבילם וגם קצת מקנאה, אבל אני גם יודעת שנורא נורא אתגעגע), הצעתי ליפה להפיק לכבודה מעגל נשים יצירתי, בו נתכנס וניצור לה מתנה לדרך.

אז אתמול אחר הצהריים התכנסנו, שבע נשים, שהקטנה בהן בת שבע וחצי, והמבוגרת בהן מבוגרת, שתי אמהות, דודה אחת, בת דודה אחת, ושתי אחיות (אחת מהן אחות של כבוד). הצטלמנו, הדפסנו את התמונות והכנו אלבום של ברכות שמכיל את כל האהבה שלנו, בצורה שאפשר לקחת בתרמיל.

הבסיס לאלבום היו יחידות קרטון (ציפבורד) מתוצרת חברת Provo Craft, שבמקור נועדו להיות שלטים לדלת. כל אחת קיבלה תמונה שלה עם היפה (בשחור לבן) והיפה עצמה קיבלה תמונה קבוצתית של כולנו. בנוסף התרחשה כאן היסטוריה כשפתחתי לשימוש הציבור (המצומצם) את כל אוצר המדבקות שלי, וגם את כל הסטאקים החדשים של DCWV שהגיעו רק אתמול בבוקר. נרשמה התלהבות היסטרית מהחומרים (לא מפתיע, מאחר שהיו בינינו גם כאלו שכל עניין הסקראפ חדש להן לגמרי).

לטובת העניין הטכני - הניירות הודבקו לצ'יפבורד בעזרת מוד פודג' וכל יתר ההדבקות התבצעו בעזרת דבק רב תכליתי (או דבק כל יכול, כמו שהיפה קוראת לו...).

אז הנה התמונות, מקווה שגם האהבה תעבור את הים הוירטואלי בכיוונכם -