קסם שימושי

והתחלנו לצייר בשוקולד:

אחרי שציירנו בשוקולד, התחיל שלב הפרלינים. קיבלנו גוש שוקולד גדול, שחתכנו ושברנו לגושונים קטנים יותר, כמו אלו:

ואז טבלנו אותם בשוקולד חלב או לבן (או שניהם) וקישטנו בכל מכל מיני קישוטים:

והנה הנסיכה מדגמנת הוכחה ששוקולד טוב למצב הרוח:

אחרי שסיימנו ביקשו מאיתנו להמתין רבע שעה (יש סרט שכבר ראינו, אז ניצלנו את הזמן לקנות מתנות שוקולדיות חמודות. יש מבחר מרשים בחנות המפעל המדוגמת שלהם) ואז קיבלנו את השוקולד שהכנו, ארוז בתוך קופסה יפה:

באופן לא מפתיע, הקופסה של הפרופסור היתה כבדה בהרבה משלנו. כשאנחנו התמקדנו ביופי ועיצוב, הוא התמקד במקסימום שוקולד לשטח. פרופסור או לא פרופסור?

ואם מדברים על העיצוב והמיתוג של גליתא, הנה ככה נראה המקרר בבית הקפה:

ככה דאגנו לעצמנו לשנה מתוקה וחווייתית.

מאחלת גם לכם שנה שכזו!

לימור

חמישה דיסקים מפוצצים בשירים, שאת חלקם לא שמעתי מעולם ו...(החלק הכי אהוב עלי), ספרון עם כל המילים וגם עם אנקדוטות קטנות על מתי השיר הושר (ומתי עשו עליו צנזורה) ושאר פרטים מעניינים.

ואז נסענו לתל אביב, דרך כמה עצירות לסידורים בפתח תקווה ותל השומר.

הגענו ליפו, חנינו בחניון, והלכנו כמה צעדים עד שהגענו למסעדת "קורדליה" של השף ניר צוק. מעולם לא אכלנו באף מסעדה של ניר צוק (אני אפילו לא בטוחה שהמאמן הכיר את שמו לפני שהנושא של הארוחה הזו עלה), אבל ארוחת הטעימות המרשימה שתפרו הנפשות הטובות של "בייגלה" נשמעה כמו הצעה שפשוט לא כדאי לסרב לה... אז הלכנו על זה.

איך היה?

נפלא.

נתחיל מהלוקיישן, בית עתיק ביפו, מרחק פסיק משוק הפשפשים, וממש נראה כאילו צוייד כולו בגיחות חוזרות ונשנות לשם, למצוא מציאות:

נמשיך עם השירות, שהתחיל הזה שהביאו לי שרפרף ייעודי כדי להניח עליו את התיק, והמשיך בחיוכים עדינים, הסברים קצרים על מה שמוגש ומילוי הכוסות במים בכל פעם שהמפלס ירד אל מתחת לחצי. רק בשלב שבו המתנו לחשבון התקשנו מעט לתפוס את עינה של המלצרית. מצד שני, זה שלא ניסו לגרש אותנו מהר כשסיימנו לאכול - עומד לזכותם.

והשירות הוא רק means to an end, שהרי המטרה היא האוכל. והאוכל היה נפלא. בדרך למסעדה קצת נבהלנו לנוכח המחשבה על עשר מנות, אבל גודל המנות היה הגיוני וכשיצאנו מהמסעדה, אחרי שעתיים וחצי ועשר מנות, לא הרגשנו מפוצצים. מבחינתי היתה רק נפילה אחת - גספצ'ו אפרסקים לבנים - שלדעתי היה לו בעיקר טעם של שמן. למאמן הטעם הזכיר את הרוטב שנשאר בתחתית קערת הסלט, והוא טבל בו את הלחם באושר גדול. יתר המנות טעמו לי עד מאוד.

התמונות מדברות בעד עצמן:

וחוץ מכל אלו, מצטיין הלוקיישן גם באור מופלא, מה שאמר שבין ביס לביס שלפתי את המצלמה...

היה קסום כראוי.

והיום לא נגמר...

קפיצה קטנה לנחלת בנימין, לקנות בד לחצאית ראש השנה לנסיכה (תפרתי אתמול בלילה, אני סופר מרוצה. פוסט עם תמונות בקרוב).

התלהבתי מהשם של החנות, ובפנים מצאנו יופי של trench coat בשביל הפרופסור, במחיר מצחיק:

ואז התגלגלנו לרחוב י.ל. פרץ ולשמחתנו גילינו שיש מלא חניה!

הסדנא שעשינו ראויה לפוסט נפרד, אחרי שאסיים לצלם את מה שהכנו.

אבל לפני שהיא התחילה עוד היה לי זמן לצלם קצת בחוץ:

זה כנראה לא סתם שיצאו לי המון תמונות של השתקפויות ואור - היה לי יום מואר לגמרי!

הוא לא נגמר שם, עוד יצאנו עם הפרופסור לבית קפה, אבל אני חושבת שהפוסט כבר ארוך מספיק.

שתהיה לכולנו שבת שלום.

לימור