הבלוג של חתולת הרחוב

אז ככה, אינני מתיימרת להיות מבקרת סרטים אבל כן הייתי רוצה להביע את דעתי על שלושה סרטים.

מבוקש:

תחסכו ממני את ההסברים ופנו לכאן כל הכניסות קודש לוואלה!

אני חייבת לציין שהטריילר הצליח להטעות אותי בגדול. הסרט נראה כמו שובר קופות מבטיח, עם קסטינג נפלא: ג'יימס מק'אבוי המדהים, אנג'לינה ג'ולי הסקסית ומורגן פרימן הגדול מכולם. טוב, הטריילר כנראה היה החלק המוצלח היחיד שאני ראיתי. (*זהירות ספויילרים*)

הסרט נפתח בגיבורנו ג'יימס מק'אבוי המגלם את ווסלי גיבסון, בחור פתטי, עלוב ומסכן החי חיים שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לחיות: בוסית מרגיזה ששוקלת 200 טון, חברה בוגדנית וחבר שעושה לה כל מה שווסלי בעצמו כנראה לא. אביו נטש אותו כשהיה בן שבוע, הוא סובל מהתקפי חרדה והחיים בזבל.

So Far So Good. אחרי 3 דקות מתחילת הסרט הבנתי איזו טעות עשיתי. מתנקשים מקצועיים, מוחות מתעופפים ודם בכל מקום – זה לא בשבילי!

פתאום מגיחה לה אנג'י יקירתנו, יפיפייה כמו תמיד, ומספרת לגיבורנו כי אבוי, אביו הנוטש נרצח. יש עוד קצת אקשן ופעלולים פנטסטיים עליי לציין, בלי דם הפעם, ו-ווסלי מגלה כי הוא חלק מאחוות מתנקשים שנקראת "נשק הגורל" ואת קורבנות האחווה בוחרת מכונת תפירה או כפי שהם מעדיפים לקרוא לזה- "נול הגורל". ואז חשבתי, אה- הא, ב-סדר!

הבחורצ'יק מתאמן קשות, חוטף אגרופים, דקירות סכין, מתיידד עם רוסי חובב עכברושים מתפוצצים, טובל באמבטיית מלט, יורה בחזיר, מסיט קליעים, קופץ מרכבות (חח לונה פארק)  והופך למתנקש- על, וכל זאת במטרה לרצוח בסופו של דבר את רוצח אביו.

מורגן פרימן המגלם את דמותו של סלואן, מנהל האחווה, נפלא כמו תמיד, מתגלה כנבל רודף בצע שחוקי האחווה מזמן פסחו מעל דלת חדרו המהודר. אבל הוא פנטסטי כמו תמיד אז אני אעבור הלאה.

ג'ולי הייתה אכזבה גדולה מבחינתי. משום מה יש לה נטייה לגלם רק תפקידים של האישה הקשוחה, הלא מושגת, שהגברים מטורפים על התחת הקטן והמעוצב שלה.

שימו לב:

מר וגברת סמית'- מתנקשת קשוחה

אלכסנדר – האמא הקשוחה של אלכסנדר

טומב ריידר – לארה קרופט הקשוחה, שודדת הקברים שמכסחת את כולם בלי עזרתו של אף אחד.

קונג פו פנדה – נמרה קשוחה שמאמללת את חייו של הפנדה השמנמן.

היא הייתה מאכזבת, לא מורגשת, וכ"כ משעממת.

נסי תפקיד רך יותר, את יכולה מותק. זה אמנם עולם של גברים ואנשים קשוחים אבל אני אומרת שיהיה טוב.   

לגבי העלילה, טוב, הגיון אין שם. לא נמצא כאן מסר חשוב. בכלל, הסרט מלא באלימות שהגיבורים נהנים ממנה, המון רצח ודם, ואני הרגשתי שיש כאן מסר של "אם דורכים עליכם קחו אקדח ותירו באמ-אמא שלהם!" איכס. הייתי מגבילה את הצפייה החל מגיל 18.

בסוף, מגלה ווסלי המסכן כי הוטעה לאורך כל הדרך ויש באחווה הזו קצת יותר מהנראה לעין. אם תרצו יותר יקיריי לכו לצפות. רק זכרו, חתולת רחוב לא ממליצה בחום לבעלי לב חלש, פציפיסטים ואוהבי החיים.

באטמן – האביר האפל:

אכתוב מעט ועל דמות אחת.

הג'וקר- המגולם בצורה מדהימה, מפחידה וראויה להערכה (ואוסקר) ע"י המנוח הית' לדג'ר. הוא לקח את דמותו של הג'וקר והביא אותה למחוזות שבהם לא הייתה. הטירוף בעיניו, הקול, ההליכה, ההתנהגות והצחוק פשוט עושים את העבודה. אכן, שחקן משובח שנלקח מאיתנו בטרם עת.

גם כאן הקסטינג משובח: הית' לדג'ר, כריסטיאן בייל, מייקל קיין, מורגן פרימן ומגי ג'ילנהול.

הסרט עצמו לא מי יודע מה אבל רק בשביל הג'וקר היה שווה. אני ממליצה.

אל תתעסק עם הזוהאן:

קשה לי אפילו להעלות כאן מה אני חושבת על הסרט הזה. אובר – אקטינג, טמטום חוגג והציגו את הישראלים כאידיוטים גמורים. אבל מה שהכי הרגיז אותי זה שעשו צחוק מבעיית הישראלים- ערבים כאילו שבמטה של קסם ניתן לפתור את הבעיה. חבל, אני מאוד אוהבת את אדם סנדלר והוא מטריף אבל לי לא היה נעים.

עד כאן להיום יקיריי. שיהיה לכולכם סופשבוע מתוק – מתוק.