הבלוג של חתולת הרחוב

 ביום שבת ב-8 בבוקר, מצלצל הפלאפון של אבא שלי. אחותי מודיעה לנו כי מ-4 לפנות בוקר היא בבית היולדות "ליס" במרכז הרפואי ת"א (איכילוב). אבא שלי ישר קופץ "אבל למה רק עכשיו את מודיעה???" ואחותי המקסימה אומרת שלא רצתה להעיר אותנו. ההורים מתארגנים, אמא אורזת קצת אוכל, לוקחת את הדברים שקנינו לקטנצ'יק ויוצאים לדרך. אני נשארת מאחור, כוססת ציפורניים, לשמור על אחיותיי ואחי הקטנים.

רק ב-19:00 מודיעה לי אמא שלי כי סוף סוף אחותי ילדה.

בן קטן ויפה במשקל 2.700 ק"ג בדיוק כמוני (כשרק נולדתי, כן?). עכשיו אני כ"כ מתרגשת. אי אפשר לתאר במילים את יופיו של היצור הקטן. אצבעות קטנטנות, אוזניים יפות ופרופורציונאליות, אף קטן וסולד כמו של אחותי ועיניים כהות.

כשהגעתי לשם אבא שלי אומר לי "יש לו עיניים ירוקות".

"אין מצב" אני עונה.

"ראיתי" הוא מגיב בעצבים. אבא שלי מאוכזב מאוד שמ-5 ילדים במשפחה רק אני קיבלתי את צבע העיניים שלו ועוד בקושי. לאבא שלי עיניים ירוקות- כחולות מדהימות ואצלי ירוקות עם חום- צהוב באמצע (ומכאן הכינוי חתולה).

מביאים לאחותי את התינוק להנקה. הוא פוקח עיניים והנה – עיניים חומות כהות. חחחחחח

אבא שלי ממשיך להתעקש "זה ירוק".

"כן אבא" אני מפטירה וממשיכה להתפעל מהאחיין החדש דנדש שלי. והוא ממשיך לספר לכל מי שרק מוכן להקשיב (כלומר כל מי שאין לו ברירה) שהעיניים ירוקות רק לא רואים בגלל התאורה ובלה בלה בלה.

כשאחותי סיפרה לי על הלידה הבוקר לא יכולתי להימנע מלהעריץ אותה. הלידה הייתה קשה, 15 שעות מייגעות, בגלל מבנה גופה הצר של אחותי. הכי נבהלתי כשהיא אמרה לי שהוא יצא כחול, עם פעימות לב חלשות אבל הכל בסדר, הוא בסדר.

כששאלתי אם כואב לה היא אמרה לי כן אבל זה כלום, הכל מתגמד למראה הבן שלה.

אני פשוט מעריצה אותה על החוזק שלה.

זהו, עד כאן. ברגע שאחותי תאשר אעלה כאן תמונה של הפלא הקטן הזה.

אני הולכת לישון אחרי לילה חסר מנוחה (והרבה כוסות יין).

*עריכה* - אני לא יודעת מי מכם אולי תהה מה היה על גיסי ועל כך שכחתי לכתוב. טוב, הוא לא התעלף, וזה כל מה שידוע לי.