לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של חתולת הרחוב


חתולה מטורפת בחיפוש אחר חיים... והרי "ישראבלוג - החיים זה כאן"... לא?

Avatarכינוי:  *חתולת*רחוב*

בת: 37

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

10/2008

sorry seems to be the hardest word


לפני 6 שנים, כשהייתי בת 14 לקה סבי מצד האבא בהתקף לב. הוא אושפז, עבר ניתוח ונאמר לנו כי הוא יתאושש והכל יהיה בסדר. לאחר 4 ימים הוא נפטר מהתקף נוסף. אני חושבת שאז בפעם הראשונה בחיי חוויתי אובדן כה כואב, כאב מענה, מייסר, כאב שכילה אותי מבפנים.

סבתא שלי הייתה שבורה. היא איבדה את הגבר שעמו חלקה את חייה במשך 50 שנה. מצאנו נחמה אחת אצל השנייה, עד שהיא עזבה את העולם להתייחד עמו.

כשישבתי ועשיתי חשבון נפש ידעתי שיש לי סליחה רצינית לבקש, סליחה שאני דוחה מזה 5 שנים. לאחר מותו של סבא שלי ביקרתי תכופות את סבתי, אבל היא התחילה לדבר איתי בצורה שהפחידה אותי, היא אמרה לי שסבא שלי קורא לה, שהוא בא אליה בחלומות, שהוא מבקש את קרבתה. הייתי קטנה אז, כל מה שהיא סיפרה לי גרם לי לפחד מהבית, להאמין שהוא רדוף. סיפרתי לאבא שלי שהיא מפחידה אותי ולהימצא בקרבתה בימים אלו מביא אותי למצבים של דיכאון ומצבי רוח מטורפים, סירבתי ללכת לשם, פחדתי. לא חשבתי שהוא ידבר איתה על זה, וזה העציב אותה. היא הפסיקה לטפל בעצמה והמחלה שלה החמירה, היא שקעה עמוק יותר ו-10 חודשים לאחר מותו של סבי נפטרה גם היא. הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה 3 חודשים לפני מותה. רק אחרי המוות הבנתי שזו הייתה דרכה להתמודד עם האובדן ורציתי לבקש סליחה, להתחנן למחילה, לא ידעתי איך. הייתי בוכה בבית הקברות, לא אומרת כלום, רק בוכה.

היו לילות שהייתי חולמת עליה, רואה את דמותה ומתעוררת כשדמעות חונקות אותי ואני לא מצליחה לבכות. עכשיו אני רוצה לבקש את סליחתה. זה לא קל, הדרך היחידה שמצאתי שתביע בדיוק מה שאני מרגישה היא באמצעות שיר.

Christina Aguilera- Hurt (http://www.youtube.com/watch?v=lbcltLf2VHo&feature=related)

 

Seems like it was yesterday when I saw your face       
You told me how proud you were, but I walked away
If only I knew what I know today
Ooh, ooh


I would hold you in my arms
I would take the pain away
Thank you for all you've done
Forgive all your mistakes
There's nothing I wouldn't do
To hear your voice again
Sometimes I want to call you
But I know you won't be there

I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself by hurting you

Some days I feel broke inside but I won't admit
Sometimes I just want to hide `cause it's you I miss
And it's so hard to say goodbye
When it comes to this, oooh


Would you tell me I was wrong?
Would you help me understand?
Are you looking down upon me?
Are you proud of who I am?


There's nothing I wouldn't do
To have just one more chance
To look into your eyes
And see you looking back

 

I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself by hurting you.

 

סליחה סבתא, סליחה שלא השכלתי להבין אותך, שהשארתיך בודדה יותר ממה שהיית. סליחה מכל הלב.


היו כמה סליחות נוספות שביקשתי, כולן התקבלו חוץ מאחת. ודווקא אותה אחת...

מכירים את זה שהדמעות חונקות אתכם בגרון ומספיק שמישהו יגיד מילה אחת והכל ידלוף מהעיניים? אז אל. רק תהיו איתי כאן, לצדי, זה הכל.


גמר חתימה טובה לכולם, ולאלה מאיתנו שצמים שיהיה לנו צום קל!  

נכתב על ידי *חתולת*רחוב* , 6/10/2008 22:37   בקטגוריות אני והמשפחה, כאב, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *חתולת*רחוב* ב-14/10/2008 18:17



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*חתולת*רחוב* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *חתולת*רחוב* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)