באותו המבט , הכל כך לא מוכר , כל כך לא ידוע

מזהה ישר את האושר, התקווה , שמחת החיים שמשתקפת בעיניה

ואני רואה, גם אותם , גם הם מסתכלים עליה

בוחנים אותה ומחייכים

וזה ישר ברור לי מה עובר להם בראש

מסתכלים על המבט שלה , ועל המבט של הילדה השנייה

כאילו משווים ביניהן

מבט כ"כ מלא חיים, שמחה, תקווה

מול המבט שרק נולד וכבר כ"כ חסר תקווה , כ"כ חסר עתיד, מיואש

ואז, צביטה בלב.

ואני מבינה, ויודעת , שמה שאני חושבת זה גם מה שהם חושבים

למה ? זה מה שהם חושבים , למה זה ככה.

אבל התשובה ברורה...

כי היא , היא לא מכאן.

ואז יוצאים מהמחשבות, חוזרים למציאות

מדברים על המציאות ואני, אני יתערב בשיחה

וירגיש גאה, על איפה שאני, על מה שאני

ואדע , שלרע או לטוב , את זה, אף אחד לא יכול לקחת ממני.

:)