'בוקר טוב'

'בוקר, וואו.. זאת הפתעה..'

'מה הפתעה?'

'שהתקשרת'

'כן חח קמתי ואני לבד בבית בואי לישון איתי'

'חחח כן מור תמשיך לחלום'

'למה לא?'

'הערת אותי'

'נו מעולה תמשיכי לישון פה'

'מצטערת בובי עייפה מידי'

'לא נורא, סליחה שהערתי אותך יפהפייה לילה טוב'

'ביי מותק'

מוזר שהוא נזכר בי, חשבתי שעד שאני לא אגיד לו שאני מתגעגעת אליו הוא לא יזמין אותי, אבל זאת כבר הפעם ה-3 שהוא יוזם פגישה בעצמו וזה לא רק מחמיא.. אלא גם מפתיע, כי היו לו לפחות עוד 10 בנות שהוא יכול היה להתקשר אליהן ולא הגיוני שבאמת אף אחת מהן לא יכלה... אני מוחנפת! מור הזמין דווקא אותי. זה תמיד ירגש אותי עם כמה שזה נשמע שובינסטי.

בכלל, כל המצב כרגע מוזר, ירון התחבר לאח שלי, וככה זה החוקים המטופשים של הבנים "לא מתעסקים עם האחותה קטנה של החבר", לא שהוא היה מתעסק אם לא הייתי אחותו, אבל אני מרשה לעצמי להתנחם ככה, וזה באמת דיי נכון, כי בכל זאת רק מאז שהם נהיו חברים הוא מתרחק ממני.. ששש, תנו לי, אני נהנית.

אני חייבת לכם כמה הסברים.. פאבל, וולאד ומאט.

פאבל - בן 17 או יותר לדעתי, הגרסה הרוסית של דניאל רדקליף, גבוה, רוסי ויפה, חכם וגם מצחיק;

'תגיד שלום כמו שצריך יא מכוער אחד'

'חחחח אם אח שלך יראה אותי מחבק אותך ככה..'

'חח למה מי הוא בכלל'

'למרות שבשביל חיבוק ממך שווה לחטוף כדור..'

וולאד - בדיוק בגילי, גבוה, שחיף, לא יפה במיוחד אבל האדם הכי חמוד עלי אדמות, מצחיק, נחמד, ופשוט אדם אמיתי ואדיב שתמיד עוזר;

'מיסטי לכבוד מי את כל-כך יפה היום?'

'רק לכבודך ארטיום'

'ואני מה, קיר?!'

'ששש, האמת וולאד שזה רק בשבילך, אני סתם אומרת כדי שיכין לי אוכל בסוף משמרת'

מאט - עוזר טבח, גבוה, ש-ר-י-ר-י, פשוט אלוהי! הוא נראה מעולה, גדול ממני בשנה וכל הזמן זורק הערות שאני קטנה מידי בשבילו, בכלל אנחנו כל הזמן מחמיאים אחד לשני, הוא קורא לי מהממת ואני קוראת לו חתיך;

'איזה בר-מזל הבחור שיתפוס אותך..'

'שיתפוס אותי?'

'שיזכה לקרוע ברך מולך עם טבעת יהלום ותסכימי להיות שלו לנצח נצחים'

'גם כן בר מזל..'

'אל תזלזלי בעצמך מהממת'

כרגע, אני הכי רוצה את פאבל. ובכלל, כמו שהספקתי להכיר את מאט, זה בחיים לא יקרה, הוא בקטע של כוסיות בגילו, ואני קטנה ממנו אפילו שרק בשנה יש לו יותר מידי אגו, והוא עוד אומר שאני ילדה קטנה..

הפוסט היום טיפשי, בדיוק כמו שאני מרגישה עכשיו, יעבור.. לא בא לי להתבכיין..

רק הלוואי שכולם יפסיקו להיות כל-כך ביקורתיים, על מה שעשיתי, על מה שאני עושה, תנו לי לחיות, דיי תעזבו אותי כבר..

אבל זאת סתם תקופה, שהכל בא ביחד, היא תעבור והכל יהיה בסדר (:

כן.. פאבל. בהצלחה! (: