אני לא יכולה לסבול יותר. אין לי הכוחות. יש לי תחושה שזה יקרה היום. אז יאללה.
אחותי, בחירת ליבי:
אין דבר בעולם שחשוב לי ממך (גם אם זה לא נראה ככה עכשיו). אני כל כך אוהבת אותך. כל כך אוהבת אותך שהאהבה הזאת השאירה אותי פה במשך כמעט שנתיים.
בבקשה אל תשפטי אותי.אני יודעת שלפי תפיסת העולם שלך הכל בראש. אבל, זה מה שיש לי בראש. ואין לי דרך לשנות את זה. ובאמת שניסיתי. עשיתי כל מה שיכולתי. את ראית את זה.
את זוכרת שפעם, כשגרת פה, הייתי משאירה לך מכתבים? אז עכשיו מרגיש קצת ככה. ויש לי כל כך הרבה דברים לומר שאני לא מצליחה לבטא. ולא יוצא כלום..
איך אפשר להסביר במילים רגש כל כך חזק? כנראה שלא תוכלי באמת להבין.
חבל שלא הצלחנו באמת לנסוע לאנשהו.. להיות קצת ביחד, לבד. היה יכול להיות כל כך מדהים.
"מצטער שפגעתי בך,
גם הים טיפה אכזר.
גם שם קר, את יודעת
אני עוד לומד להיות מישהו טוב,
או רק לפחות לא לפגוע בך עמוק.
בשבילך, בשבילך..
יהיה לנו קשה אך גם מזה נצא.
את לא תהי לבד לעולם.."
אני הולכת לאיבוד, זה לא אומר שאני לא אוהבת אותך. כי אני כן. כי אני כן.
אני מקווה שיום אחד תביני.
שלך, לנצח.
אבא ואמא, אהוביי:
וואוו.. אני לא יודעת מאיפה להתחיל..
נתתם לי כל כך הרבה. כל כך הרבה חום. כל כך הרבה אהבה. (כל כך הרבה כסף)
הלוואי וזה לא היה קורה לכם. הלוואי שהייתי יכולה למנוע את זה. אני כל כך מצטערת..
תמיד רציתם שאהיה כמו כל נערה אחרת. גם אם כלפי חוץ הייתם בסדר עם הדרך שלי, מבפנים זה נראה לכם בולשיט. תודו שאתם בטוחים שאתחתן עם גבר, ואביא ילדים. כמו "שצריך". כמו כולם.
עכשיו אתם לוקחים ברצינות? עכשיו אתם מאמינים?
(ורק אני יכול להשים לפחד קץ)
אני לא רוצה להאריך במילים. אני אוהבת אתכם. אני מקווה שתתחילו לחיות יום אחד. בקרוב.
ב3 השנים האחרונות חוויתי יותר משחוויתם 50 שנים. תנצלו את הזמן. תנצלו את הדברים המדהימים שיש לעולם להציע.
אני כל כך מצטרת על כל השטויות, כל הסבל שעברתם בגללי..
וואלה, אתם עדיין לא מבינים. עדיין לא מבינים כלום. אבל זה כבר לא משנה. כבר ממש לא משנה.
אוהבת את שניכם, אתם יודעים.
אתם ודאי עייפים, ודאי מבינים, מגיע לכם יותר.
"השתיקה שלי
זו הצרחה הכי גדולה
שבי.
אני יכולתי לבכות
אבל פחדתי שזה יפריע."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
titi18