הגוף הזה צובר יותר מידי
עייפות. וכאב. וחוסר שיווי משקל.
וזה כבר כמעט יותר מידי בשבילי.
הבר חצי ריק, ורק אני ויולי נשארנו עם רון, עד הסגירה.
כל-אחד-בטורו-עאלק שם שיר ביוטיוב, כי מאסנו בפלייליסט, ושירים מזכירים לי פנים.
ואני כבר בצ'ייסר החמישי או השישי. אנילאזוכרת.
נדמה לי שברגע שישאירו אותי לגמרי לבד אני גם לגמרי אתפרק. או שאולי אתרפק- על איזה שיר שלך (שלנו).
איזה בת גרועה אני. ההורים שלי חזרו היום מחו"ל, ובמקום ללכת לראות אותם ישר אחרי העבודה,
הלכתי לפגוש את יולי, בטענה המגוחכת שהיא...חזרה מחו"ל.
אמרת שבחיים לא ויתרו עליך ביתר קלות, כמו שאני ויתרתי.
ואני חשבתי על כמה שלא היה לי קל.
שאלת אם עוד יש משהו או סיכוי או סיכוי שיש עוד משהו;
ואני חשבתי על מה שלארי אמר לי לפני שטסתי, שאני משתעממת בקלות, שקשה לי להשאר באותו מקום...
וחשבתי שהוא טועה, ושכל קשר כזה או אחר. חזק או חלש. מתוק או מר. ארוך או קצר...
(פתק לעצמי: מערכות יחסים הם כמו קפה.)
כל קשר כזה הותיר בי משהו.
ס י מ נ י ם.
עוד לא שבורה
אבל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
