 כינוי:
בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
וואו.
הרבה זמן לא נהנתי ככה. הרבה זמן לא היינו שלושתינו ככה.
חופשיות.
מאז שרבנו, לא יצא לנו להיפגש ולהיות באמת כמו פעם. לא יצא לנו להרגיש כאילו כלום לא קרה, ושהחברות שלנו רק התחזקה.
כל כך נהניתי איתכן
הרגשתי באמת, כאילו אני שוב חלק ממשהו. שיש לי טעם לחיים.
הבנתי איזה חברות אתן, ועד כמה ששתיכן חשובות לי.
ולא משנה איך נקרא לעצמנו, פאקצות, ביצ'ס, אני חושבת שתמיד יישאר הדבר הזה בינינו. הדבר הכל כך מיוחד הזה שעושה אותנו קרובות. שגם אחרי הריב הכי מטופש ביקום, נהנינו (אני לפחות), כמו שהרבה זמן לא נהנתי.
מדוזה וסיסי שלי, אתן באמת הכל.
אתן יודעות הכל עליי, אתן מייעצות לי הכל, ואני אוהבת אתכן יותר מכל.
אני מודה לקדוש ברוך הוא, שנתן לי חברות כמוכן. שעזר לנו להשלים אחרי הריב הזה, שכולנו היינו אשמות בו, וכולנו יצאנו פגועות.
לא אכפת לי מה יגידו, ולא אכפת לי מה חושבים.
אני אוהבת אתכן, פאקצות או לא, ביצ'ס או לא.
ואתן לא מתארות לעצמכן כמה אתן חשובות לי.
אני אוהבת אתכן אהבה שאין לה סוף.
"כי אין מילים לאהבה..."
יור ביצ'.
  
טוב.. אז מה יש לי להגיד לכן? הרבה..
אבל לא פה.
מה שאני אומרת פה, שתדעו רק, אין לו שום כוונה להעליב אתכן.
עצוב שחשבתן ככה. |:
אני כותבת פה מה שאני מרגישה, לא כדי לפגוע במישהו.
כדי לפרוק.
אחרי השיחה שהייתה? הרגשתי יותר טוב.
הרגשתי כאילו באמת הצלחתי לדבר איתכן.
אבל שוב, לא לגמרי.
לקראת הסוף השיחה עברה לנושא אחר. נשארה פתוחה.
לא הצלחתי באמת להעביר לכן את כל מה שאני חושבת.
בכלל כשדיברנו, הרגשתי שאנחנו מדברות רק עליי.
איך אני עשיתי, איך אני פגעתי, ואיך אני התרחקתי.
אבל צריך שניים לטנגו. זה לא רק אני, זה גם אתן.
שלא תחשבו שלא פגעתן, כי אתן כן.
שלא תחשבו שלא התרחקתן, התבכיינתן, התנהגתן שלא כשורה. כי אתן כן.
קל להאשים אחרים ולהוציא את עצמך נקי.
בייחוד שזה קבוצה.
ולא שאני מתלוננת, כי אתן לא פגעתן בי גם לא במילה אחת.
לא באתן בקטע של עליכום ואני יודעת את זה. ואני מעריכה אותכן על כך.
פשוט לא התייחסתן למה שאתן עשיתן.
ולא משנה כמה תסכימו איתי פה, ותגידו שאני צודקת, אתן לא באמת תצליחו להבין.
אף אחד לא יכול להבין סיטואציה כזו. גם לא הגאון העולמי.
אתן יודעות? בשיחה הרגשתי שאתן לא באמת הייתן אמיתיות.
לא הייתן פתוחות איתי.
התביישתן, חששתן, פחדתן.
הקרח לא נשבר. שעתיים או שלוש של שיחה והקרח אפילו לא נסדק.
זה עצוב שזה ככה.
אתן לא אמורות לחשוב לפני שאתן מדברות איתי.
אני לא אמורה לחשוב 5 פעמים לפני שאני מדברת איתכן.
זה לא אמור להיות ככה בין חברות.
זו גם, עוד סיבה להתרחקות.
קראתן את כל זה? ייחסתן חשיבות?
עכשיו תייחסו חשיבות גם לזה- אני אוהבת אתכן.
אני אוהבת אתכן בתור מי שאתן, מה שאתן ואיך שאתן.
אם אני כועסת, אז זה לא עליכן, זה על ההתנהגות שלכן.
אני אוהבת אתכן. אני אוהבת אתכן. אני אוהבת אתכן. אני אוהבת אתכן.
3333>
יוו! מתי כבר תבינו?!
זה שאני מצליחה בלימודים (מממ..) ומקבלת ציונים גבוההים, זה לא אומר שאני אוהבת את זה.
זה לא אומר שכל קורס שייתנו לי אני אלך.
לא יודעת מה איתכם, אבל לי יש חיים חוץ מהלימודים.
אני לא אוהבת ללמוד.
אני לא אוהבת מבחנים, וכשנותנים לי קורס שדורש מאמץ וזמן אני לא אלך.
תבינו את זה כבר.
אתם חיים איתי כבר פאקינג 13 וחצי שנה, ועדיין לא הפנמתם?
אני לא אותה ילדה קטנה שלכם.
תנו לי להתבגר בשקט, תנו לי להיות מי שאני.
לבסס את האישיות.
אני לא חרשנית, ואני לא תלמידה למופת.
נכון, אתם רגילים ליובל כזאת.
שמשתתפת, פעילה ותורמת לכל דבר בבצפר ובכיתה.
אבל השתניתי.
גדלתי. אני כבר לא כזו!.
תבינו, תפנימו, תקלטו. לא יודעת מה.
אבל תנו לי לחיות את החיים שלי בשקט. (וכשאני אומרת שקט, אני מתכוונת בלי התערבות בכל דבר קטן).
ארר! @:
אני מרגישה שמתבשל משהו..
גם אנשים אמרו לי...
אבל אולי זו רק אני?! שחיה באשליות?
התקרבנו שנינו. את זה אני יכולה להגיד בוודאות, - ללא צל של ספק.
אבל האם זה ימשיך ויתפתח?
אני מקווה.
גאד, אין סוף לאהבה הזו..הא?
אין לי כוח לעוד שבוע שלם...
שבוע שלם ואינטנסיבי של לימודים ושיעורים.
אין לי זין לזה.
איך כבר שבוע חדש התחיל? השבוע הקודם רק התחיל...
החיים עוברים לי מול העיניים, ואני לא שמה לב. /:
אז... עד לפעם הבאה, אה?
יובלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
